תשובה משתלט על משק האנרגיה: ממאגר הגז - עד למים בברז

>> לפני כשלושה שבועות געשה הזירה הכלכלית בישראל, לאחר שיצחק תשובה צירף לעסקיו את ד"ר יורם טורבוביץ', ומינה אותו ליו"ר חברת דלק אנרגיה.

כלי התקשורת הסבירו טורבוביץ', מביא לתפקיד בעיקר את קשריו עם מערכת הבנקאות וניסיונו הבינלאומי. גם בשוק התייחסו בעיקר ליתרונות אלה כאשר ניסו לנמק את הניסיונות העיקשים של תשובה למנות את טורבוביץ' לתפקיד במשך יותר מחודשיים. העובדה כי טורבוביץ' כיהן כממונה הראשון של הרשות להגבלים עסקיים, שהוקמה ב-1994, זכתה להתייחסות מינורית יחסית.



ניסיונו הרב וקשריו הענפים של טורבוביץ' בעולם הרגולטורי של ההגבלים נותרו יחסית בצל, אולם מידע שנחשף בימים האחרונים עשוי לעורר מחשבה מחודשת באשר לנסיבות המינוי. זאת לאחר שהתברר כי גם דוד (דודי) תדמור ודרור שטרום, שכיהנו כממונים על ההגבלים העסקיים לאחר טורבוביץ', מצאו דרכם לסביבת הפעילות העסקית של קבוצת דלק.



תדמור החליף את טורבוביץ' בתפקיד בינואר 1997, וכיהן כממונה על ההגבלים במשך ארבע שנים. לאחר שסיים את תפקידו פתח תדמור משרד עורכי דין, המתמחה בין היתר בסוגיות של הגבלים עסקיים. לפני כשנה שכרה קבוצת sdl את שירותי משרד תדמור ושות' לטובת הגשת הצעותיה למכרזי הענק להקמת מתקני ההתפלה בשורק ובאשדוד. sdl נשלטת (51%) בידי חברת הנדסת התפלה (ide), המוחזקת בבעלות שווה בידי קבוצת דלק וכי"ל מקבוצת החברה לישראל. ב-49% הנותרים מחזיקה קרן האצ'יסון העולמית. משרדו של תדמור לא מייצג את קבוצת דלק בענייני הגבלים עסקיים, ותדמור אינו מייצג אישית את ide. ואולם, משרדו משמש מעת לעת גם כבא כוחה של חברת דלק ישראל.



במקביל נודע כי שותפתו של תשובה לקידוחי הנפט והגז בים התיכון, חברת נובל אנרג'י האמריקאית, פנתה למחליפו של תדמור בתפקיד, עו"ד שטרום. שטרום שימש יועצה המשפטי של רשות ההגבלים העסקיים וסגנו של תדמור ב-1997-2001. בפברואר 2001 החליף שטרום את תדמור בתפקיד הממונה על ההגבלים, שבו כיהן ארבע שנים. כיום משמש שטרום יועץ בשוק הפרטי, ומכהן במקביל כיו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי. שטרום ליווה את נובל במשך פרק זמן קצר, אך פרש באחרונה מתפקיד הייעוץ לחברה.



נערך לתגליות הבאות



ב-1999 איתרה שותפות ים-תטיס את מאגרי הגז הטבעי "מארי" ו"נועה", 17 ק"מ מערבית לאשקלון, בהם נמצא גז טבעי בנפח משוער של כ-36 מיליארד מ"ק (bcm). ב"ים-תטיס", שהחלה בהזרמת הגז לחופי ישראל בסוף 2004, מחזיקות דלק קידוחים (26.5%) ואבנר חיפושי נפט (26.5%) מקבוצת דלק של תשובה, וכן נובל אנרג'י האמריקאית (47%), המשמשת כמפעילת הקידוח. תגלית זו הביאה את השותפות להרחיב את מעגל חיפושיהן במימי הים התיכון. השותפות החלו לפעול כשותפות (77%) בקידוחי "תמר" ו"דלית", שגם בהם התגלה גז טבעי.



תשובה מחזיק באמצעות דלק קידוחים ואבנר חיפושי נפט בכ-31% מהזכויות במאגרי הגז "תמר" ו"דלית", וב-53% מהזכויות במאגרי "ים-תטיס". היקף הגז בקידוחים אלה מסתכם בכ-250 bcm, שמהווים למעשה את כלל עתודות הגז הטבעי המוכחות בשטח מדינת ישראל, וכן 56% מהגז הזמין בפוטנציה עבור המשק הישראלי בעתיד.



במהלך השנתיים האחרונות בלבד רכשו דלק ושותפתה האמריקאית זכויות בחמישה שטחי רישיונות חיפוש ימיים סביב מאגר "תמר" (לרבות שטחי היתר "רציו-ים"), וכן זכויות קידוח במשבצת הימית המקבילה מהצד הקפריסאי של הגבול הימי. השותפות של חברות דלק קידוחים ואבנר חיפושי נפט מחזיקה בזכויות גם בשטחים נוספים - בים וביבשה.



בסך הכל מחזיקה השותפות בשתי חזקות וב-23 רישיונות חיפוש נפט וגז ימיים - החולשים על שטח של 13.2 קמ"ר ומהווים 60% משטח המים הכלכליים של ישראל. בנוסף, לשותפות שני רישיונות קידוח נפט יבשתיים באזור ים המלח וערד. פרישה נרחבת זו של זכויות חיפוש וקידוחים במימי האגן המזרחי של הים התיכון מגבירה את הסיכוי כי תגלית הגז או הנפט הבאה - אם אכן תימצא - תהיה גם היא בידי תשובה ושותפיו האמריקאים.



למעשה, גם אם יגלה בעל זיכיון אחר גז או נפט במים העמוקים שמול חופי ישראל - יהיה לו קשה למדי להתעלם מקיומן של דלק ונובל. כך, מבנה "אור", הנמצא 38 ק"מ צפונית-מערבית לאשקלון, הוכרז לפני כעשור כתגלית גז טבעי, לאחר שכמה שותפות בהובלת ישראמקו (32.4%) מצאו בו גז בנפח משוער של 1 bcm.



שוויו של גז זה עשוי להגיע ל-200 מיליון דולר, אולם הנחת צינור שיוליך את הגז מאתר הקידוח אל החוף והקמת תחנת קליטת גז יבשתית עלולים לעלות יותר. כיוון שכך, קרוב לוודאי שישראמקו תיאלץ לפנות לקבוצת דלק ולבקש לעשות שימוש בתשתית הצנרת שכבר הניחו חברות בקבוצה עבור קידוחי "מארי", תמורת השתתפות מסוימת ברווחי הגז שיימכר.



חיבור צנרת לתשתית הקיימת של ים-תטיס תוכל להוזיל משמעותית את עלות פרויקט ההפקה, ולהגדיל את רווחיו. גם אם תסכם בעתיד ישראל על רכישת הגז הטבעי במאגר "gaza marinne" שמול חופי עזה (28 bcm), קרוב לוודאי שהגז יובל בצינור לאסדה של ים-תטיס, כדי להימנע מהעלויות הכרוכות בהולכת הגז עד לחוף.



דוגמה בולטת ליתרון זה ניתן למצוא בקידוח "תמר". הנחת צנרת במים עמוקים, מרחק 90 ק"מ מהחוף, ואולי אף צנרת באורך כפול מאתרי הקידוח לחוף דור (בצפון) ולאשדוד (בדרום) - תחייב נטילת סיכון לא מבוטל לצד השקעה של 2.5 מיליארד דולר לפחות. אם אמנם יתברר כי ברצועת המים העמוקים שמול חופי ישראל נמצאים שלל מבנים עתירי גז, ניתן להניח כי בעלי הזיכיונות השונים ימהרו להתקשר עם נובל ודלק לשם עשיית שימוש בתשתית שבבעלותן תמורת תשלום. ואולם, ככל הידוע לא קיימת כיום רגולציה שתאפשר לגוף ממשלתי כלשהו לפקח על המחיר שתגבה השותפות עבור השימוש בתשתיות.



גם אם יבחר הזכיין המתחרה להניח צינור משלו אל החוף, הוא עשוי לעשות שימוש במתקן הקבלה שהקימו השותפות על החוף. שימוש מעין זה ימנע מהזכיין להסתבך בהליכים סטטוטוריים ממושכים הנחוצים להקמת מתקן חדש (ואולי אף מיותר), לצד השקעה נוספת הנאמדת במאות מיליוני שקלים. ואולם, גם במקרה זה לא קיימת רגולציה שתוכל להגביל את המחיר שתדרוש השותפות תמורת השימוש במתקנים, על אף שהמדינה שותפה בעלויות הקמת פרויקט ההפקה, באמצעות ויתור על כ-15% מהתמלוגים להם היא זכאית על פי חוק.



הגז חשוב - התשתית גם



בשוק תהליכי דוגמת שוק האנרגיה קיימת חשיבות לא רק לאחזקה במוצר הגולמי עצמו, אלא גם לתשתית שתביא אותו לצרכנים. מסיבות אלה הופקדה תשתית ההולכה היבשתית (בלחץ גבוה) בידי מונופול ממשלתי (חברת נתיבי גז).



עם זאת, את תשתית חלוקת הגז לצרכני קצה (בלחץ נמוך) החליטה המדינה להפקיד בידי זכיינים פרטיים. לשם כך פורסמו עד כה שני מכרזים לחלוקת הגז בנגב ובאזור המרכז, והחודש יינעל המכרז השלישי לחלוקת הגז באזור הדרום. במכרזים אלה מתחייב הזכיין לחבר צרכנים פרטיים אל רשת הולכת הגז המרכזית, ולהעביר את הגז שירכשו מהספקיות בעבור עמלה.



בשוק הופתעו לשמוע את הודעתה של דלק כי בכוונתה להשתתף במכרז. דלק חברה לצורך ההתמודדות לקבוצת ואוליה (veolia) הצרפתית, שותפתה למתקן ההתפלה באשקלון. זאת על אף שהחוק אוסר על בעל רישיון להולכת גז טבעי להתמודד במכרזים לחלוקת גז. דלק מחזיקה מן הסתם ברישיון הולכה שכזה - אם כי ימי - והסוגיה אם יש בכך סתירה לתנאי הסף במכרז תונח בקרוב על שולחן הממונה על ההגבלים.



חשיבותה של התשתית באה לידי ביטוי גם לאחר שבעלי התשתית חדלים מלעשות בה שימוש. במאגר הגז של "ים תטיס" מול אשקלון (מארי b), למשל, ייגמר הגז בעוד שלוש-ארבע שנים, אך השותפות כבר הודיעה כי אין בכוונתה לוותר כל כך מהר על התשתית שהקימה במקום, והזדרזה לבחון את האפשרות להקים במקום מתקן לקליטת גז טבעי נוזלי (lng) ולגיזוזו.



מדובר במתקן שיוקם מעל המאגר המתרוקן ויאפשר לייבא לישראל lng ממקורות מגוונים, ולהתחרות בספקיות הגז הטבעי למשק. כבר לפני שנתיים החליטה הממשלה להקים מתקן לקליטת lng ואף פירסמה את השלב הראשון (p.q) במכרז להקמתו, אולם קשה להניח כי נובל ודלק יאפשרו תחרות לגז שמצאו זה עתה ב"תמר" וב"דלית", והן לא יוותרו במהרה על הרעיון להקים את המתקן בשטח המאגר. זאת כאשר במקום מתקן lng יכולות השותפות להקים במתחם מתקן הנזלה, שיאפשר בעתיד יצוא גז טבעי מישראל לחו"ל עבורן ועבור בעלי זיכיונות אחרים.



חשיבותה של תשתית תת-ימית זו באה באחרונה לידי ביטוי גם בדיווח שהוציאו חברות קבוצת דלק וחברת החשמל לפני כחודש ימים. חברת החשמל הודיעה כי חתמה עם ספקית הגז ים תטיס על מסמך כוונות לרכישת גז ושירותי אחסון משדה הגז המתרוקן "מארי b" מול חופי אשקלון. הגז במאגר עתיד להיגמר בעוד שלוש-ארבע שנים, והמהלך נסוב סביב רכישת חברת החשמל את הגז שנותר במאגר, כאשר זה יוסב לשימוש כמאגר אחסון גז אסטרטגי ותפעולי מרגע הזרמת הגז מ"תמר".



כושר אחסון מצד ספקית גז הוא יתרון עצום לצרכנים ולמדינה: הוא יאפשר להבטיח את אמינות אספקת הגז במקרה של כשל באספקה מהמקורות השוטפים, ויאפשר ויסות של ההזרמה בהתאם לביקושים ביבשה. ואולם, מאגר "מארי b" שייך למדינה, והאחזקה בו ניתנה לקבוצת ים תטיס לתקופה של 30 שנה כדי להפיק גז - ולא לספק שירותי אחסון והזרמה.



הסבת הייעוד של המאגר כרוכה באישור של שר התשתיות, אך החברות כבר מיהרו לקבוע עובדות בשטח. כך, אם וכאשר יינתן אישור שכזה, דלק ונובל אנרג'י יוכלו להציע ללקוחותיהן ב"תמר" יתרון שאין ולא יהיה לאף אחת ממתחרותיהן, מכיוון שזהו מאגר הגז האסטרטגי הימי היחיד שעומד לרשות מדינת ישראל. כלומר, המאגר היחיד העומד לרשות המשק נמצא בידי גוף פרטי אחד, ועוד כזה בעל אינטרס מובהק במשק הגז.



מונופול האחסון יאפשר לשותפות ים-תטיס לקבוע איזה מחיר אחסון לגבות מחברת החשמל ואילו תנאים יוענקו לה לעומת מתחריה הקטנים הפרטיים, כמו גם איזה מחיר יגבה כל אחד מיצרני החשמל הפרטיים עצמם. סוגיה זו נהפכת קריטית נוכח השלב הבא בשרשרת האנרגיה בישראל, שבה מבקשת דלק לנגוס.



החוליה הבאה בשרשרת



כבר לפני עשור הבין תשובה כי את האחזקה בעתודות הגז ניתן יהיה למנף לכניסה לשוק החשמל. תשומת הגז מהווה 60%-70% מעלות ההפעלה של תחנת כוח, והשליטה באמצעי ההזרמה עשויה להכריע אם יש בכלל כדאיות בהפעלת התחנה. כדי להיערך לתחילת הייצור הפרטי של חשמל ייסד תשובה חברה בת בשם דלק תשתיות, שפועלת כזרוע של דלק בתחום.



בתחילה עסקה דלק תשתיות בהקמת תחנת כוח באשקלון, סמוך למתקן ההתפלה. התחנה, אגב, בהספק של 87 מגה-ואט, מוסקת בגז הטבעי של ים תטיס. ואולם במהלך השנה החולפת סיכמה דלק תשתיות על שותפות (57%) בהקמת תחנת כוח במפעל נילית שבמגדל העמק (45 מגה-ואט) ובמחלבת אלון-תבור של תנובה (55 מגה-ואט), וכן הודיעה על כניסה (87%) למיזם תחנת הכוח הפרטית של אשכולות-גת בקרית-גת (240 מגה-ואט).



במקביל סיכמה החברה עם הקונסורציום הזוכה במכרז ההתפלה בשורק (ide והאצ'יסון) על הקמת תחנת כוח בסמוך למתקן בהספק של 100-130 מגה-ואט, וכן הביעה עניין ברכישת 25% מתחנות הכוח המתוכננת של דליה אנרגיות (בהספק מצטבר של 870 מגה-ואט), עמה כבר התקשרה בעבר שותפות "תמר" בהסכם כוונות לרכישת גז. כך הגיעה דלק תשתיות לצבר פרויקטים בתחום הגנרציה בהספק כולל של עד 560 מגה-ואט.



מדובר אמנם בכ-20% בלבד מייצור החשמל הפרטי המתוכנן כרגע במשק, אולם בהתחשב ברף הכניסה הגבוה לענף, ובעובדה כי דלק היא מהחברות הבודדות המחזיקות בניסיון מוכח בתחום, סביר להניח שבתוך שלוש-ארבע שנים תהפוך דלק תשתיות ליצרנית החשמל הפרטית המובילה במשק, כאשר היא נהנית מגיבוי של חברות אחיות המחזיקות בזכויות גז טבעי.



כניסתו של תשובה למשק החשמל הפרטי מספקת לו (לכאורה) לקוחות מובטחים לגז הטבעי שגילה ב"תמר" ו"בדלית". ואולם, אחיזה זו במשק החשמל גוררת בעקבותיה יתרון משמעותי בשוק נוסף - המים. הכוונה היא לפעילות הממשלתית של מקורות - שבו מהווה האנרגיה 6% מסל תשומות הפקת המים והולכתם - אך בעיקר לשוק העתידי, שיתבסס על התפלת מי ים כתחליף למים השפירים הנשאבים מהכנרת וממי התהום. זאת כאשר לפי התחזיות, בתוך כארבע שנים תספק ההתפלה מחצית מהמים לשימוש ביתי וכ-25% מכלל המים השפירים לצורכי המשק.



מתקני ההתפלה נשענים על תשומות אנרגיה קריטיות. מחיר החשמל מהווה 30%-60% ממחיר קוב מים מותפלים, בהתאם למשטר ההפעלה. כך, מחיר הגז הטבעי עשוי להוות בתקופות מסוימות עד 40% ממחיר המים המותפלים. תשובה השכיל להבין יתרון זה, והשיג דריסת רגל משמעותית גם בענף ההתפלה.



קבוצת דלק מחזיקה ב-50% בחברת ההתפלה ide, כאשר חברת כי"ל מחזיקה ב-50% הנוספים. ide מחזיקה כיום בשלושה ממתקני ההתפלה הקיימים והמתוכננים בישראל, באשקלון (50%), בחדרה (50%) ובשורק (51%). בסך הכל תחזיק ide בכ-75% ממשק ההתפלה העתידי. בנוסף, המדינה מתכננת לפרסם מכרז התפלה נוסף באזור הצפון, ועשויה לפרסם מכרז חלופי לזה של מקורות באשדוד אם יבוטל, כך ש-ide עוד תוכל להגדיל את אחיזתה בענף.



ניתן לשער כי ההצעות הזולות שהגישה ide במכרזים הושפעו באופן ישיר ממחיר החשמל הזול שהחברה מסוגלת להשיג. הנחה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שרשות המים מקדמת בימים אלה תוכנית להכפלת המים המותפלים במשק הישראלי ל-1.5 מיליארד מ"ק עד 2040 - שתכליתם לספק בעתיד את מרבית צורכי המגזר העירוני (85%) באמצעות מי ים מותפלים.



תשובה, חשוב לציין, לא עשה דבר בניגוד לחוק - וסביר שפשוט ידע לקרוא את המפה מהר מכולם. ואולם שליטתו ב"שרשרת המזון" של ענף האנרגיה בישראל אשר הולכת וצוברת תאוצה בימים אלה ממש, תפסה את הרגולטורים במשק לא מוכנים. בעוד אלה עדיין מתמהמהים, עלול להירקם מולם מונופול אנכי מושלם.