התקנא ראש הממשלה בנימין נתניהו בחזונו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, וחשקה נפשו להיזכר גם הוא כמי שהקים את "המוביל הארצי" של שנות ה-2000. את מימוש חזונו מצא נתניהו בתוכנית לרישותה של ישראל, לאורכה ולרוחבה, ברשת מסילות ברזל שתקרב את הפריפריה למרכז ותעלה למדינה לפחות 50 מיליארד שקל (העלות הריאלית תהיה, כנראה, בין 70 ל-80 מיליארד שקל).
ראש הממשלה לא הציג ניתוח כלכלי המצדיק את הקמת רשת מסילות הברזל שלו, וגם לא משנה סדורה שתסביר כיצד הרשת תיתן מענה למצוקת הפריפריה בישראל. למעשה, ראש הממשלה אפילו לא טרח עד כה להתמודד עם ההתנגדות הנחרצת של משרד האוצר ושל מומחים מובילים באקדמיה בישראל, הטוענים כי מדובר בתוכנית הזויה ובהורדה לטמיון של עשרות מיליארדי שקלים.
אז נכון, כאשר חפרו את המוביל הארצי לא היה משרד אוצר שערך חישובים כלכליים של כדאיות הפרויקט, ועובדה שהמוביל הארצי נחשב לסיפור הצלחה לאומי. האם ניתן להקיש מכך כי הצלחת פרויקט הרכבות מובטחת - דווקא מפני שהאוצר מתנגד לו?
התקנא שר הביטחון אהוד ברק במגזר הפרטי, והחליט כי ראש המטה שלו, יוני קורן, הוא איש מוכשר במיוחד שמגיע לו להשתכר יותר. החליט השר הנכבד כי הוא ייתן לקורן שכר ותנאים של מנכ"ל משרד ממשלתי. מדוע? האם יש יותר מדי עבודה למנכ"ל משרד הביטחון שיש צורך במנכ"ל נוסף במשרד? האם לא ניתן למצוא אנשים מוצלחים למשרת ראש מטה השר גם בשכר של 26 אלף שקל בחודש? הכיצד הסתדרו כל שרי הביטחון לדורותיהם עם ראש מטה שהסתפק ב-26 אלף שקל - משכורת נאה ביותר במונחי המגזר הציבורי?
שר הביטחון לא נדרש להשיב על כל השאלות האלה. תחת זאת, הוא בחר להיתלות רק בשאלה אחת: השאלה מדוע ראש מטה שר הביטחון הוא טוב יותר מראש מטה שר החינוך, למשל. לשאלה הזאת היה לשר הביטחון ולממשלת ישראל פתרון: את שאלת האפליה לטובה של ראש מטה שר הביטחון פתרו בכך שהעניקו את אותם התנאים לכל ראשי המטות של כל המשרדים הגדולים. אכן פתרון נאה: אם אין הצדקה לשלם לאחד, נשלם לכולם ונגמר העניין.
לא חשקה נפשו של משרד האוצר לשלם קצבת הבטחת הכנסה. בישראל יש אינפלציה של מקבלי הבטחת הכנסה, וככל שמספרם גדל גם תחולת העוני בישראל גדלה - משמע, הקצבה הזאת אינה משיגה את המטרה שלשמה נוצרה. מכיוון שכך, רקח משרד האוצר כמה מהלכים. ראשית, הוא יזם קצבאות הקשורות לעידוד היציאה לעבודה - רעיון מצוין שכבר הוכיח עצמו בעולם. שנית, הוא החליט לחסוך במידת האפשר בתשלום קצבת הבטחת הכנסה. כך, כל מי שמחזיק במכונית פסול מלקבל את הקצבה.
מדוע? אולי בגלל שזקני האוצר גדלו בשנות ה-70, ואז מכונית היתה מוצר יוקרה שרק עשירים החזיקו אותו. מאז מכונית נהפכה לשירות לכל, והיא ללא ספק שירות חשוב המסייע במציאת עבודה - במיוחד בעבור מי שמתגורר בפריפריה, הענייה בתעסוקה ובתחבורה ציבורית גם יחד. מהסיבה הזאת בדיוק אף מדינה ב-OECD אינה קושרת את קצבת הבטחת הכנסה עם אחזקת מכונית. נהפוך הוא, בארה"ב מסייעים למקבלי הקצבה לרכוש מכונית בזול - מאחר שמחקרים הוכיחו את הקשר החיובי בין אחזקת מכונית לבין היכולת למצוא עבודה (שהיא הפתרון להפסקת התלות בקצבה). רק בישראל העולם נתקע בשנות ה-70, כי כך האוצר יכול לחסוך לעצמו הוצאה.
50 מיליארד שקל לרכבות, עוד 8,000 שקל בחודש שכר למקורבי השרים או תנאי הסף לקבלת קצבאות בישראל - כל ההחלטות האלה מתקבלות בישראל בדיוק באותו אופן: שליפה מהמותן. איש אינו עורך מחקר כלכלי מקדים ואף אחד אינו בוחן מהי החלופה להוצאה הזאת. אולי ב-50 מיליארד שקל אפשר להפריח את הפריפריה בצורה יעילה הרבה יותר. אף גורם אינו רואה את התמונה הכוללת ואינו מסתכל על הטווח הארוך. זה נכון לראש הממשלה, למשרד הביטחון ולמשרד האוצר - כולם שולפים החלטות, כי כולם יודעים שאין כל מערכת של בקרה, פיקוח או מדידה שבוחנת אותם או את התפוקות שלהם.
במידה רבה, ישראל לא התבגרה מאז תקופת הפלמ"ח. כושר האלתור הישראלי המפורסם איפשר אז למדינה עם 600 אלף איש ובלי צבא לנצח חמישה צבאות סדירים של מדינות ערב. רק שמה שהיה נכון לתקופת הפלמ"ח אינו יכול להיות נכון עוד, כאשר צריך לנהל מדינה בת שבעה מיליון אזרחים - המתחרה בעידן הגלובליזציה עם מדינות כמו שבדיה ונורבגיה. פרט לכך ששבדיה ונורבגיה הן מדינות קרירות, בלי ערבים וחרדים וגם בלי מלחמות. שבדיה ונורבגיה הן גם מדינות ששביעות הרצון של אזרחיהן היא הגבוהה בעולם - מאחר שהאזרחים בוטחים בממשלות שלהם ומניחים שהן מנהלות את כספם באופן ראוי. משמע, שכספי המסים של האזרח חוזרים אליו בצורה של שירותים ותמיכה בנזקקים, ואינם נזרקים לכל כיוון לפי הטרנד הנוכחי של ראש הממשלה או האג'נדות הנסתרות של משרד האוצר.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תתבגר. הגיע הזמן שכל הוצאה ציבורית תימדד ותישקל גם לפני ההחלטה על ההוצאה וגם אחרי שהיא הוצאה (מדידת תפוקות). הגיע הזמן שהדברים שעליהם אנחנו מבזבזים את כספנו ייבחרו רק על פי סדר עדיפות מושכל, ורק על סמך מדידה ובקרה. הגיע הזמן שנפסיק לשלוף מהמותן, אחרת לעד נישאר עם הקומזיץ, הפינג'אן והסחיבות מלול התרנגולות.