>> הידיעה הזו לא הופיעה בעיתונים, אך בכל זאת ראוי לדעת שבתחילת השבוע הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה במקורות. בעוד עשרה ימים יוכלו העובדים לפתוח בעיצומים, כלומר לשבש את אספקת המים. כי כמו שלחברת החשמל יש יד על השאלטר, למקורות יש יד על השיבר.
סכסוך העבודה במקורות הוא לכאורה על הקמת מתקן התפלה, אך למעשה הוא נובע מהבזבוז העצום וחוסר היעילות המשווע של המונופול הממשלתי.
כאשר החלו הדיבורים על הקמת מתקני התפלה, ב-2001, התפארה מקורות שהיא תוכל להקים מתקן התפלה יעיל יותר מכל היזמים הפרטיים, כי מים הרי הם העסק שלה, לכן אין טעם להפריט את הנושא, ויש להשאירו כולו בידי המונופול. מקורות אף התחייבה להקים מפעלי התפלה במחירים שיהיו נמוכים ב-10% מהמחיר שיציעו היזמים הפרטיים, שלא מבינים בכך כלום.
למזלנו האוצר הבין עם מי יש לו עסק, ולא רצה לאפשר למקורות להיכנס בכלל לתחום, כדי ליצור תחרות מסוימת מול המונופול. אבל לאחר לחץ מתמשך, אישרה להם הממשלה (אריאל שרון כראש ממשלה ובנימין בן אליעזר כשר התשתיות) להקים מפעל אחד, כדי שנלמד איך לעשות את זה נכון.
מאז חלפו כבר שנים רבות, אך בכל פעם שמקורות רוצה להקים מפעל, היא לא מצליחה. פעם המחיר שהיא מציעה גבוה מדי ופעם היא מסתבכת עם החברה שצריכה לבנות עבורה את מתקן ההתפלה. כי מתברר שהמומחים הגדולים במקורות לא יודעים לבנות בעצמם מפעל התפלה. והנה שוב, מקורות (בעזרת חברה חיצונית) מנסה להקים מתקן באשדוד שימכור לממשלה מים במחיר של 2.86 שקלים לקוב.
אבל החשב הכללי באוצר שוקי אורן מסרב לעסקה. הוא אומר שהיזמים הפרטיים מספקים מים מותפלים במחיר נמוך יותר, לכן הוא מוכן לקנות ממקורות קוב מים ב-2.36 שקלים לקוב ולא ב-2.86 שקלים לקוב - כמו שרוצה מקורות - כי כיום מוקם מתקן התפלה פרטי בשורק שיספק מים לפי 2.01 שקלים לקוב בלבד.
אז מדוע שנשלם למקורות יותר? הרי זה ישתקף בסוף בחשבונות המים שכל אחד מאתנו משלם.
יו"ר ועד מקורות, מאיר אלעזרה, אומר שהמתקן אמור לספק עבודה לכ-200 מעובדי החברה, לכן חייבים להקימו. אבל כאן בדיוק טמון העוקץ. מתקן התפלה שמוקם על ידי יזמים פרטיים מעסיק בתקופת פעילותו (לאחר ההקמה) 40 עובדים - לא 200 כמו שרוצה הוועד של מקורות. אז מדוע שנשלם במחיר המים שלנו על העסקת 160 עובדים מיותרים?
לכן רצוי שמקורות תמשוך ידיה לחלוטין מהקמת מתקני התפלה. השוק הפרטי כבר הוכיח שהוא עושה את זה מהר יותר וזול יותר. המתקנים הפרטיים מהווים תחרות למקורות, וזה טוב כדי לזעזע קצת את המונופול השמן וללמד אותו איך ראוי לנהל עסקים.
תעש - הכל פוליטיקה
תעש היא חברה מאוד לא יעילה. כל חייה היא סובלת מאבטלה סמויה בממדי ענק. אך משום שהיא סמוכה על שולחן משרד הביטחון, היא בכל זאת שורדת.
פעם, באמצע שנות ה-80 (1987), היא העסיקה 15 אלף עובדים. ב-1990, בעקבות תוכנית "ההבראה" הראשונה, היא ירדה ל-13 אלף. מאז היא עברה עוד ועוד תוכניות "הבראה", כאשר כל תוכנית פירושה שהמדינה מכניסה את היד לכיס ומשלמת פיצויי עתק לעובדים הפורשים. וכך במשך השנים העבירה המדינה למפעל 10 מיליארד שקל! בדרכים שונות ומגוונות. זה המפעל שנטל הכי הרבה כספים מאוצר המדינה.
אך למרות ההזרמות, החברה הולכת מדחי אל דחי, כאשר היא מציגה הפסדים מדי שנה. כיום עובדים בה 3,000 עובדים, אך ההנהלה אומרת שצריך להיפרד מ-950 מהם.
עוד באוגוסט 2005 החליטה הממשלה להפריט את תעש, אך ההחלטה לא יושמה עקב התנגדות פוליטית של שר הביטחון עמיר פרץ. כיום יו"ר ההסתדרות עופר עיני מסכים להפרטה, אך הוא מתנה זאת בכך שהיא תהיה דרך הבורסה, וישלמו לעובדים כל מה שידרשו. לעומתו, יו"ר רשות החברות הממשלתיות דורון כהן אומר שיש למכור את תעש למשקיע פרטי - כי במצבה הקשה אי אפשר להנפיקה בבורסה.
והעובדים דורשים המון. הם דורשים שהממשלה תיתן להם מיליארד שקל לפנסיית גישור (עד שיגיעו לגיל 67) עבור 950 העובדים שיפרשו. כלומר כמיליון שקל לעובד. הם גם דורשים שהממשלה תספק להם רשת ביטחון נוספת בסך של מיליארד שקל עבור עוד 950 עובדים - כי אולי המעסיק הפרטי החדש ירצה לייעל ולפטר - אם אמנם המפעל יימכר.
האוצר מוכן לשלם מיליארד אחד, ולצאת להפרטה. הוא לא מוכן לתת רשת ביטחון נוספת של עוד מיליארד שקל. הוא גם לא מוכן להזרים לחברה עוד מיליארד אחד שישמשו להחזר חובות. גם לו יש גבול.
עכשיו הכל עבר לזירה הפוליטית. עיני לוחץ על שר הביטחון אהוד ברק שיעמוד לצדו, וברק לוחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו שייתן לעובדים את כל דרישותיהם. ומה עם משלמי המסים? אותם אף אחד אפילו לא סופר.
חשמל זורם בכפות הח"כים
חברי הכנסת הם אנשים אמיצים מאוד. הם מסכנים את חייהם ויוצאים תמיד נגד האוצר כדי להגן כל הציבור הנאנק תחת עול הממשלה. באחרונה יצאו בשצף קצף נגד מס הבצורת והעלאת מחיר המים.
אבל ראו זה פלא: בשבוע שעבר התנהל מאבק איתנים בין שר התשתיות עוזי לנדאו לבין יו"ר רשות החשמל אמנון שפירה. לנדאו התנגד להורדת מחיר החשמל בעוד ששפירה היה בעד ההוזלה, אך אף חבר כנסת לא אמר מלה בנושא. אפילו לא מלכת הפופוליסטיים, מירי רגב.
זה נשמע די תמוה, כי חשמל הוא מרכיב הרבה יותר מרכזי בהוצאות החודשיות של המשפחה מאשר מים. אז מדוע אף אחד לא עמד לימין שפירה והציבור?
כי הח"כים האמיצים שלנו מ-פ-ח-דים. הם מפחדים מוועד חברת החשמל המרושת היטב במרכזי כל המפלגות הגדולות, ובעיקר בליכוד. הם יודעים שוועד חברת החשמל התנגד להוזלה. הוועד רצה שהכסף העודף ייכנס למרתפי חברת החשמל והם ישתמשו בו אחר כך כדי לשפר את תנאי עבודתם הקשים ומשכורתם המצומקת.
לכן, ברגע שהיה ברור לח"כים שהוועד מתנגד - הם מילאו פיהם מים. כי מספיק ש-2,000-3,000 עובדי חברת החשמל יתפקדו לפריימריס של הליכוד, למשל, כדי שחברי הכנסת לא ייעזו לצאת נגד החברה - בכל תנאי ובכל מצב.
כך עובד המונופול: שם יד על השיבר
נחמיה שטרסלר
10.2.2010 / 7:53