רק 200 תיקי בוררות מתנהלים מדי שנה; הלשכה: אנו רוצים אלפי תיקים

>> כיצד אפשר למשוך את הצדדים הנצים להליך של בוררות? זו השאלה המרכזית שנידונה בכנס שהתקיים בשבוע שעבר לכבוד השקת המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין. בעוד שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר, שבעבר היה בורר מבוקש, חושב שצריך להביא להתמקצעות הבוררים ולהדגיש את יעילות ההליך, מנהל בתי המשפט, משה גל, מדגיש את הצורך במתן זכות ערעור על כל פסק בורר.



יו"ר מוסד הבוררות של הלשכה, עו"ד צבי פירון, דיווח על 200 תיקי בוררות בלבד בשנה המתנהלים בישראל, ואמר: "אנו רוצים אלפי בוררויות בשנה". ראש הלשכה, יורי גיא-רון, הבהיר כי בוררויות יכולות להיות מקצועיות לא פחות מהליכים בבתי המשפט. "אנו קודם כל רוצים לטפל בבוררויות הקטנות. אם נצטרך לעשות בוררות בירוחם או בשלומי אז תהיה גם שם בוררות. אני מדבר על עשרות אלפי תיקים".

גל אמר שאמנם הליך הבוררות זוכה לגיבוי המערכת, אך "התוצאות הן עלובות והאינטרס הציבורי איננו מוגשם". לשיטתו, הסיבה לכך היא שבעלי הדין חוששים שאין מי שיתקן את הטעות שעלולה ליפול בהליך הבוררות. "לא פלא שאנשים לא רצו ללכת לבוררות", אמר. גל ציין כי הוא בעד אפשרות ערעור על כל פסק בורר ולא רק בנסיבות מיוחדות כמקובל כיום.



"אין זה רצוי להתיר ערעור בזכות לבית המשפט, שכן הדבר רק יוסיף ויכביד על מערכת בתי המשפט הכורעת בלאו הכי תחת הנטל", השיב על כך דנציגר. דנציגר העיר בפתח דבריו לגל, כי אין בנמצא כיום בישראל מחקר שמנתח מדוע אין נהירה לבוררות. לאחר שהבהיר כי הוא חושש מהצפה של ערעורים בבתי המשפט על פסקי בורר, ציטט מחקר מ-2004 שממנו עלה כי ישראל היא בין המדינות שיש בהן הכי הרבה תיקים הנפתחים בבית משפט, יחסית למספר התושבים. דובר שם על 189 תיקים שנפתחים בשנה על כל 1,000 ישראלים. "אנחנו עם שאוהב להידיין, ולכן יש מספר תיקים בלתי נסבל. אנו רוצים שהצד השני יפסיד לעיני קהל רב", אמר דנציגר על הסיבה לעומס בבתי המשפט.



דנציגר הסביר בדבריו מדוע הבוררות היא פתרון מצוין ויעיל לצדדים: הצדדים הם אלה שבוחרים את הבורר, סדרי הדין נקבעים בבוררות ואינם מחייבים כמו בהליכים בבית המשפט וההליך הוא מהיר וחשאי.



מאז מינויו לעליון מטפל דנציגר בבקשות לביטול פסק בורר. לדבריו, רק במקרים נדירים יחסית הוא יבטל החלטת בורר. "אם הייתם קוראים את כתבי הטענות, הייתם רואים שחלק מהטענות אינן מתאימות, הן מבחינת העיתוי והן מבחינה קונצפטואלית", הטעים דנציגר. הוא נתן דוגמה לבקשה שהגיעה אליו: עורך דין התקשר בטלפון לבורר וזה האחרון ענה במקום מזכירתו. "השאלה שהופנתה לבורר לא היתה מהותית אלא פרוצדורלית, ואז הצד שיצר קשר ביקש לפסול את החלטת הבורר כי היה פגם בהליך".



בהמשך דבריו הבהיר דנציגר כי יש לדאוג להכשרה מקצועית נאותה של הבוררים וכן להנחות אותם בכתיבת פסקי דין מנומקים כהלכה.