זהירות: הערכת חסר של הפרשות

>> לפי כללי החשבונאות כיום, התחייבות שעיתוי פירעונה או סכומה אינו ודאי מוכרת כהפרשה, כשהתשלום "צפוי" על בסיס רף הסתברותי. מודל דיכוטומי זה עשוי ליצור תנודות חדות בדיווחים. טבע, למשל, הודיעה השבוע כי תכיר בהפרשה של כ-315 מיליון דולר ברבעון הרביעי, בעקבות פשרה בתביעה שהוגשה נגדה בטענה שגרמה לממשלות לשלם מחירים מנופחים לתרופות במסגרת הביטוח הרפואי.

ה-ifrs קובע רף הסתברותי נמוך יחסית למונח "צפוי" - "יותר סביר מאשר לא" (more likely than not), כלומר יותר מ-50%. אומדן הסתברותי קריטי זה נוגע לא רק לתביעות משפטיות, אלא גם להפרשות למס.



תהליך השומה מתחיל בהגשת שומה עצמית שתיהפך לסופית מכוח התיישנות, במידה ולא תיפתח לדיון על ידי רשויות המס בתוך שלוש-ארבע שנים. לעתים, מטעמים אסטרטגיים מוגשת לרשויות שומה עצמית נמוכה שאי אפשר לצפות כי תתקבל אם תיפתח לדיון. במקרים אלה, מוכרת בדו"חות הפרשה למס מעבר לשומה העצמית, אך אם בסופו של דבר השומה תתיישן, הרי שההפרשה תיסגר ותיצור הכנסות מס בגין שנים קודמות, למורת רוחם של רשויות המס.



מנגד, ייתכנו מקרים שבהם החברה אינה צופה מראש כי תידרש לשלם סכומים נוספים במקרה של פתיחת השומה העצמית, ולכן לא יצרה מלכתחילה הפרשה, אך כתוצאה מפתיחתה נדרשת לתשלום נוסף. במקרה כזה יוכרו הוצאות מס בגין שנים קודמות, אלא אם כן בכוונת החברה להשיג לרשויות המס או לערער לאחר מכן לבית המשפט - אז ייתכן שתמשיך לדבוק בשומה העצמית גם מבחינה דיווחית.



כך למשל, חברת סולבר הודיעה בשבוע שעבר כי היא נדרשת לשלם בגין שומות מס שהוצאו לה ל-2006-2007 כ-16.4 מיליון שקל. זאת, מאחר שעמדתה, שלפיה ההכנסה מהסדר החוב עם בעלי האג"ח אינה חייבת במס, לא התקבלה. סולבר, שמתכוונת להגיש השגה, ממשיכה להעריך כי לא תיווצר לה חבות מס נוספת. דוגמה חריפה יותר היא ארזים, שנדרשת לשלם בגין שומות בצו ל-2003-2005 עשרות מיליוני שקלים, אך אינה מכירה בהפרשה מקבילה על אף שהסתיים הליך ההשגה. המחלוקת במקרה של ארזים נוגעת לחיוב במס של רווחים שלא חולקו מחברות בנות זרות.



המודל הדיכוטומי יוצר תנודות חדות בדיווחים ואף חשש מצד החברות מ"הודאה באשמה", גם אם כללי החשבונאות מאפשרים לעתים להימנע מחשיפת המידע. המודל גם גורם להערכת חסר של הפרשות עד למועד ההכרה ואי אפשר להסתפק בגילוי על החשיפה הקיימת מאחר שלמשקיעים אין בהכרח כלים להערכתה. בעיה נוספת במודל היא שגם כשכבר מוכרת הפרשה קיימת שונות באופן מדידתה - החל מהתוחלת ועד לסכום הצפוי ביותר. צירוף הדברים אף עשוי לשמש כר נוח לניהול רווחים.



הפתרון החשבונאי העתידי המסתמן הוא מעבר למודל התוחלת באמצעות ביטול הרף ההסתברותי. לצורך המחשה: אם בהסתברות של 40% יידרש תשלום של 100 מיליון שקל ובהסתברות של 60% לא יידרש תשלום כלל, הרי שראוי להכיר בהפרשה של 40 מיליון שקל מאשר לא להכיר בה כלל.



-



הכותב הוא יועץ ifrs ומנהל התוכנית בחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה