כמה במבה אפשר לקנות ב-22 מיליון שקל

>> אחת הקלישאות בעולם העסקים האמריקאי אומרת שבעל עסק שמוכר לעניים יהיה בדרך כלל יותר עשיר מהמתחרה שהחנות שלו משרתת עשירים. שלשום נפתחה עונת הדו"חות הכספיים השנתיים ל-2009 בבורסה שלנו, ומתברר שהקלישאה הזאת עובדת במקרה של הסנונית הראשונה - הדו"ח של רשת שופרסל.

שופרסל עושה בשנים האחרונות בית ספר בשיווק וקמעונות למתחרותיה (לפעמים תוך שהיא חוצה גבולות אסורים) והדו"ח שלה באמת מוכיח כי מדובר בחברה שמנוהלת באופן מצוין. אחד הסעיפים המעניינים בדו"ח בן 253 העמודים ששיגרה שופרסל לבורסה קבור אי שם בעמוד 212, תחת הכותרת תקנה 21. זוהי תקנה שמחייבת את החברות לפרט את מרכיבי השכר של חמשת בעלי השכר הגבוה בחברה.



מהטבלה עולה שחמשת מנהלי שופרסל קיבלו יחד שכר והטבות של 22 מיליון שקל. 22 מיליון שקל שהרעיפו על חמשת מנהלי שופרסל הלקוחות שחיפשו קנייה שבועית של חומרי ניקיון ומזון במחיר טוב. רגע, זה בכלל לא חמישה. למעשה מדובר בשלושה וחצי אנשים, שכן שניים מהם - רפי ביסקר ויעקב שלום פישר עובדים בשופרסל רק ב-25% (רבע!) משרה. ועל הרבע הזה הם קיבלו ב-2009 שכר של 4 מיליון שקל כל אחד. באמת שופרסל דיל. בנוסף אליהם, המנכ"ל, אפי רוזנהויז, שעובד ב-100% משרה, זכה לשכר ולהטבות של כמעט 9 מיליון שקל ואילו שני הסמנכ"לים שלו, אלי גידור ואיציק אברכהן, קיבלו כ-2.5 מיליון שקל כל אחד.



מה שבעיקר מביך במבול המיליונים הזה הוא שמדובר בשנה שבה הופחת שכרם של רבים ממנהלי ישראל. זוכרים שהיה משבר? המשבר ההוא של קיץ 2008? אז זהו, באותו משבר, כאשר המניות והאג"ח צנחו, הטייקונים פירפרו בין חיים ומוות ואנשים רבים איבדו את מקום עבודתם או לפחות חלק מתנאיהם, גם מנהלים הפחיתו לעצמם שכר. היה אז גל צניעות שהשתלט על הציבור עד שהיה לא נעים להישאר עם השכר המקורי.



מדי יום התמלאו תיבות הדואר של הכתבים הכלכליים בהודעות יח"צניות על קיצוצי שכר והמנהלים זכו לכותרות ולמחמאות על מנהיגותם והשתתפותם במאמץ המלחמתי. אלא שהמשבר ירד מהכותרות והחתולים השמנים לא רוצים להישאר פראיירים ולוותר על קצת שמנת שנותרה בכלי. לכן, עונת הדו"חות תגלה לנו אילו משכורות מטורפות משלמים כאן. זה הרגע שבו יתברר שהכל היה בלוף אחד גדול. ספין קיצוצי השכר של המנהלים השמנים נחשף: הפחתת שכר זמנית של 10%-20% שעליה הם מפוצים באמצעות מענקים, אופציות ושאר תרגילים של רואי חשבון.



הוויכוח סביב שכר המנהלים יתחדש בחודשים הקרובים - האם וכיצד יש להתערב. מי שתומך בחוסר התערבות יטען כי השכר, גם אם הוא גבוה, נקבע על ידי מנגנון השוק החופשי (או "היד הנעלמה"). הטענה היא כי שוק המנהלים, כמו שווקים אחרים במשק, פתוח, ומכיוון שבעלי החברות לא אוהבים לבזבז סתם כסף הם ישלמו למנהל סכום כזה שיתמרץ אותו לספק להם ביצועים מעולים. כלומר, אם רוזנהויז מקבל 9 מיליון שקל על משרה מלאה וביסקר ופישר מקבלים 8 מיליון שקל על חצי משרה (יחד), סימן שנוחי דנקנר, בעל הבית בשופרסל, לא יכול לשלם להם פחות. כלומר, הוא יכול, אבל אז, או שהם יברחו לו או שהם יספקו לו רווחיות נמוכה יותר.



זו טעות כמובן. שוק המנהלים אינו תחרותי. הוא נגוע בהמוני אינטרסים, קשרים משפחתיים ופוליטיים, עסקות סיבוביות וכוח. שכר המנהלים בישראל מנופח מדי והוא רק עולה כל שנה. התערבות במצב הזה היא באמת בעייתית, אבל מכיוון שאין פתרון אחר, נראה שהיא מחויבת המציאות. בעיקר אחרי שברור שחבילות התגמול של מנהלים היו אחת הסיבות המרכזיות למשבר העולמי המסוכן שעברנו לפני שנה.