הבניין שנבנה על יסודות צבא אנגליה

>> בתחילת שנות ה-80 בניתי באזור כיכר המדינה בתל אביב. למיטב זכרוני, זה הבית השני שנבנה בכיכר שתיכנן האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר.

מצב רוחי, כמו בכל פעם שהתחלתי לבנות בניין חדש, היה מרומם. אזור כיכר המדינה היה מבוקש ביותר באותה תקופה והדירות היוקרתיות נחטפו. קודח היסודות הוותיק אריאלי הגיע לאתר והיום התחיל ללא תקלות. כמנהגי, כשהמערבל הראשון שפך את הבטון, זרקתי לבור מטבע של אגורה, כשבלבי תפילה שהבניין יביא מזל ופרנסה טובה.



באחד הקידוחים קרה משהו מוזר. המקדח קדח לעומק 8, 9, 10, 12 מטר - ואין לבור סוף. בור ללא תחתית. במוחי חלפה המחשבה שגיליתי באר נפט בתל אביב, אבל מיד הבנתי שאני בצרה צרורה.



נזכרתי במקרה שאירע באתר בנייה אחר באזור כיכר המדינה, במקום שבו נמצא כיום גן הגת, ברחוב זכרון יעקב. כשחפרו בו את יסודות בניין המגורים מצא אחד הפועלים כד שמן קטן, מטבע ופסלון בצלם אדם. הקבלן, איש ישר והגון, עצר את העבודות והודיע לרשות העתיקות אודות הממצאים. כעבור שעה הגיעו לאתר כ-20 סטודנטים, ובראשם פרופסור שנראה כמו לורנס איש ערב, וכולם החלו לחפור במרץ.



באותו יום הם גילו במקום אבן-ריחיים. למחרת, השכם בבוקר, הם גידרו את האתר והמשיכו בעבודות החפירה. הקבלן שאל אותם מתי תסתיים החפירה, אבל לא זכה לתשובה. הוא פנה לעירייה, ושם יעצו לו להירגע: "זו בסך הכל חפירת הצלה של רשות העתיקות".



הקבלן שלח את הפועלים לביתם, והתבונן בייאוש בקבוצת החופרים. העבודות של רשות העתיקות נמשכו חודשיים והחופרים גילו באתר אבן-ריחיים נוספת וכמה כדים קטנים. הקבלן פנה לעירייה וביקש אישור להמשיך לבנות. "אני מפסיד את המכנסיים", אמר לפקידים. "במגרש הזה כבר לא תבנה - מדובר באתר ארכיאולוגי ויוקם עליו גן ציבורי", הסבירו בעירייה ואמרו לו כי יקבל קרקע חלופית. למיטב זכרוני, חלפה יותר משנה עד שהקבלן חסר המזל קיבל את הקרקע החלופית - מגרש ברמת אביב החדשה, שבאותה תקופה אי אפשר היה להגיע אליה ברגל בגלל דיונות וקוצים.



לימים הסתובבה שמועה בעיר כי הקבלן איבד את שפיותו וכי ראו אותו בונה ארמונות חול בחוף פרישמן ומקשט אותם בצדפים.



סיפורו של הקבלן האומלל הציף את מוחי כשנתקלנו בבור שאין לו סוף. העמקנו את הקידוח והמקדח שוב העלה אבק שחור. החלטתי לפעול. התקשרתי למשרדי חברת רדימיקס וביקשתי שישלחו לאתר את כל מכונות הבטון הפנויות. הגיעו 22 מכונות שיצקו בטון, אחת אחר השנייה, אבל הבור לא התמלא; רק אחרי 18 מכונות, בערך בשעה שבע בערב, הבור התמלא ונשמתי לרווחה. זהו, היציקה הסתיימה.



למחרת, סיפרתי לאפרים רוגובין, מוותיקי הקבלנים והבעלים של חברת גורדון- רוגובין, אודות המקרה המוזר. רוגובין הסתכל אלי ואמר: "זיגי, במקום הזה פעל מחנה צבאי של הבריטים ובאמצע המגרש שלך היה בית שימוש צבאי עם 30 מקומות ישיבה בכריעה. האבק שהעלה המקדח זה מה שהשאירו לנו החיילים הבריטים". הודיתי לו על המידע ושנינו פרצנו בצחוק.



באותו יום, כשחזרתי למשרד, חתמתי זיכרון דברים למכירת דירה בבניין. הבניין עדיין עומד על תילו. להערכתי, גם רעידת אדמה חזקה מאוד לא תפגע בו. הבניין הוקם על היסודות החזקים ביותר שעשיתי מעודי, והכל בזכות החיילים הבריטים שנשלחו לישראל בפקודת הוד מלכותה המלכה אליזבת.



-



הכותב הוא קבלן וחבר ארגון הקבלנים בת"א-יפו, בת ים