>> ביום רביעי כאבה המדינה לאחר שנגד צה"ל נרצח בפיגוע ליד צומת תפוח. כשקורה דבר כזה תהליך דומה עובר על כל מערכת חדשות - בתחילה יש לחץ עצום ליידע את אזרחי המדינה, ולאחר מכן נמשך המאמץ לעדכן בעוד פרטים והתפתחויות שיספקו את הצורך של המאזינים, הצופים והגולשים לקבלת מידע.
בעוד שבמערכות חדשות אחרות יכלו להתמקד בהשגת המידע הרחב והחדש ביותר, העיתונאים בקול ישראל מצאו עצמם עם ידיים קשורות. עיצומי הטכנאים מונעים ממשדרי האקטואליה בתחנות הרדיו להעלות לשידור שיחות טלפון. מי שהאזין לרשת ב' באותה עת יכל לשמוע עדכון יבש מהאולפן.
הטכנאים משבשים את השידורים כבר שבועות. בין השאר הם לא איפשרו לכתב שנשלח לסקר את האסון בהאיטי לשדר קטעים מוקלטים מהשטח. לפני שבועיים סירבו הטכנאים לאפשר את שידור משחק הכדורסל של מכבי תל אביב מסיינה. ברשת ב' עקפו את ההחלטה ובמקום שידור מחו"ל ישבו שדר ופרשן באולפן ושידרו את המשחק תוך כדי שהם צופים בו בטלוויזיה.
שיבושי הטכנאים הם רק סממן אחד למצב הרגיש ברשות השידור. מדובר בגוף של כ-1,900 עובדים שוועדי העובדים שלהם כבר הסכימו לפיטורים של כ-700 עובדים. כבר יותר מחצי שנה מתנהלים מגעים כדי לחתום על הסכם סופי של הרפורמה שאמורה להבריא את הרשות, אך ללא הצלחה.
מאז תחילת השנה חלה הידרדרות ביחסים בין חלק מהעובדים להנהלה, לאחר שזו ביצעה קיצוצים כואבים במשמרות, צוותי שידור ואולפנים. תוכניות בוטלו, מהדורת מבט תקוצר, השידורים יופסקו ב-23:00. ההנהלה מדגישה שהיא חייבת לקצץ בגירעון התקציבי, המסתכם ביותר מ-100 מיליון שקל, אך בקרב העובדים נטען כי מדובר בצעדים שנועדו לשבור אותם וכי המערכת השלטונית לא מעוניינת ברפורמה, אלא בסגירת הרשות - טענה שמוכחשת באופן גורף.
בינתיים מתבצר כל צד בעמדתו. היחסים בין ההנהלה לוועדי הטכנאים הגיעו למצב שניתן להגדירו כשטנה, והצדדים נאבקים זה בזה ללא הרף. מזה חודשים שולחת קבוצת עובדים מיילים בתפוצה רחבה תחת הכותרת "מעללי שקלאר".
כל עוד המאבק היה מתחת פני השטח, הצופים והמאזינים לא הוטרדו ממנו. כעת, כשהגל העכור העולה מהרשות פוגע בשידורים, גם משלמי האגרה שמים לב. האזרח רגיל לזהות את הרשות עם ערוץ 1, אך בדרך שוכחים שגם תחנות קול ישראל בתמונה, וכי עדיף שידור ציבורי בעייתי על ביטול כולל.
"אני עדיין מאמין שהשכל הישר של הצדדים יביא אותם לחתום על הסכם ההבראה", אומר מוטי שקלאר, מנכ"ל הרשות. "מה שמעכב אותנו כרגע זה ויכוח על עצמאות ההנהלה, וזה מה שמונע את הרפורמה".
"בגלל הוויכוח העיתונות סובלת, וההחמצה היא יותר קשה משום שמדובר דווקא בתקופה שבה שידורי ערוץ 1 זוכים להכרה. אם נמשיך בצמצומים זה יילך ויחריף כי אי אפשר לנהל את רשות השידור עם תקציב שלא מאפשר פעילות, ובלי רפורמה אין תקציב".
יעקב אחימאיר, מגיש ועורך "רואים עולם" בערוץ 1
"המצב נורא ואיום"
>> הטכנאים החליטו שהם לא מקליטים את חומרי חדשות החוץ שאנחנו מקבלים מכמה מקורות של אירועים שמתרחשים ברחבי העולם. אתמול היתה הדוגמה אולי מוחצת ביותר לכך - נכון לשעה 13:30 אין בידי מערכת החדשות תמונות מהנאום של אחמדינג'אד ומהאירועים באיראן במלאת 31 שנים למהפכה של חומייני. אין לי אלא להגדיר את המצב הזה כדבר איום ונורא.
איך עושים "רואים עולם" בלי צילומים מהעולם? זו תוכנית שמורכבת גם מכתבות מגזין שיש להן קשר אקטואלי וגם מחדשות העולם. שהרי כדור הארץ והעולם כולו לא עומד מלכת, ולכן אני חושש מאוד שהתוכנית תהיה מורכבת מכתבות המגזין, שהן מעניינות וחשובות לכשעצמן, אבל כנראה שלא יהיו עדכונים חדשותיים ממדינות אחרות. באופן תיאורטי, אם חלילה וחס יש רעידת אדמה נוסח האיטי, אין לנו צילומים.
אני לא אומר שיש צד אחד או אחר שאשם במצב, אבל אני לא זוכר את הרשות במצב כזה. כשקול ישראל לא יכול היה לדווח ישירות מרצח הנגד ליד צומת תפוח זה דבר איום ונורא. זה לא השירות שאנחנו אמונים לספק. צריכה להיות התערבות עליונה להצלת רשות השידור. לא מדובר באירוע זה או אחר, מדובר ברשות השידור.
אין פה עניין של מדוכאים, אני לא שופט מצבי רוח של אנשים, אבל כשעיתונאי כמוני רוצה לעשות עבודתו כהלכה ולספק את השירות שהוא חושב שצריך לתת והוא לא יכול לעשות את זה - ברור שזה משפיע לרעה. יכול להיות שבשלב מסוים ראש הממשלה בכבודו ובעצמו יתערב. שמעתי אותו במו אוזני אומר שהוא מצדד בהמשך קיומו של השידור הציבורי. אני יודע שעל הראש שלו יש איראן, אבו מאזן וכל מיני נושאים חשובים, אבל יכול להיות שהוא צריך להפעיל את כובד משקלו וסמכותו, ואנחנו יודעים שיש לו קשרים טובים עם יו"ר ההסתדרות. יחד עם השר יולי אדלשטיין ועם הוועדים צריך לכנס התכנסות חירום ולהחליט על המשך קיומה של הרשות.
אורי לוי, כתב ומגיש, מנהל חטיבת החדשות לשעבר
"לא נוכל לשדר את אולימפיאדת החורף"
>> בשורה התחתונה אנחנו חיים מאלתור לאלתור. כל כך הרבה כלים חסרים לנו כדי לעשות דברים כמו שצריך, שהסיטואציה היא שכל הזמן מאלתרים. אין מספיק צוותים ולא מקליטים חומרים מהלוויינים בגלל העיצומים. אתמול, למשל, אף שנערכו באיראן הפגנות גדולות, אנחנו לא מקליטים ולא מקבלים חומרים. אנחנו מוגבלים בצורה בלתי רגילה.
יש הרבה מאוד תוכניות שאי אפשר לעשות. או שהן מתקצרות או שהן נהפכות לתוכניות אולפן, וזה נראה פחות טוב. איך שלא מסתכלים, זה מצב כמעט בלתי אפשרי. אין חוכמות - חייבים לעשות משהו. הרפורמה צריכה לעבור ולעשות מזה ערוץ ציבורי נורמלי שיספק שירות כמו שצריך. הרי גם בלי עיצומים אנחנו בכמה פאזות מאחור ברמת הציוד והטכניקה.
במשך כל יום רביעי לא הקליטו לוויינים. כשיש פיגוע אין לך צוות שייצא. אנחנו לא יכולים לקבל חומרים שבדרך כלל אפשר לקבל מיוטיוב. הבעיה הגדולה היא היעדר מוחלט של חומרי חדשות. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו עם מה שיש, אבל זה מוגבל. מי אשם במצב? אני לא יודע. אני חושב שצריך לזרז את המשא ומתן על הרפורמה ולהגיע לחתימה, לשבת כולם ביחד ולסדר מחדש את הערוץ.
אולימפיאדת החורף מתחילה בסוף השבוע, וכמו שזה נראה עכשיו לא נוכל לשדר אותה. אנחנו אמורים לשדר בשבת בבוקר את טקס הפתיחה, אבל אני לא רואה איך זה קורה. גם משדרי חדשות משודרים במגבלות גדולות. המצב בעייתי מאוד, זו לא רמת השידור הנדרשת.
דוד ויצטום, מגיש "מהיום למחר" בערוץ 1
"אני מקווה שנמצא דרך לעשות ריסטארט"
>> הדברים משפיעים כמובן באופן קשה. אני מצטער מאוד שזה קורה. חבל מאוד שבמקום שנוכל להראות מה אנחנו יודעים לעשות וכמה אנחנו טובים - ולשכנע גם את ההנהלה, את האוצר ואת הציבור שאנחנו חשובים - אנחנו מידרדרים למצב שבו כולם יגידו "תראו איך הם נראים, בעצם לא צריך אותם".
יש צוות כל כך טוב ומקצועי שרוצה לעבוד ולעשות משדרים, ואנחנו נגררים למלחמת הכל-בכל שלא ברור מי מעוניין בה. הוועדים לא מעוניינים, ההנהלה לא מעוניינת, אני לא מבין מי מעוניין בזה.
בוודאי שהעניין מטריד אותי באופן אישי - אני קשור אישית ל"מהיום למחר", וכך גם אנשי צוות רבים. יש עורכים וכתבים, יש אנשים שמופיעים בתוכנית שהיא חשובה להם. עולם הספרים, התרבות והקולנוע נדחק לשולי החדשות, וחבל מאוד שהדבר הזה - שהוא אחד המנדטים של רשות ציבורית - יסבול כתוצאה ממה שקורה בין ההנהלה לוועדים ולאוצר. זה הולך מדחי אל דחי ואני מקווה מאוד, למען כולנו, שנמצא איזו דרך להגיע לרפורמה ולהתחיל מחדש. לעשות ריסטארט.
לא אמרו לי ספציפית שהתוכנית צפויה לרדת, אבל ככה זה נראה בעקבות ההודעה שהשידורים ייפסקו ב-23:00 - השעה שבה התוכנית מתחילה. השידור הציבורי חשוב ביותר. במקום להילחם אלה באלה, כולם צריכים להתגייס יחד לאיזה מרתון חירום ולשבת ממש ללא הרף, בלי הפסקות ורצוף, עד שייצא עשן לבן.
כרמלה מנשה, הכתבת הצבאית של קול ישראל
"אי אפשר להיכנס לשידור"
>> זה מחבל בעבודה. אי אפשר לצפות מעיתונאי שיישב כל היום ברדיו. אנחנו כתבי שטח, לא כתבים שיושבים ברדיו צמודים לאולפן ומחכים שיקרה משהו. פשוט נוצר מצב שאי אפשר להיכנס לשידור כשיש לי ידיעה שהיא חשובה ומיידית - וזאת העבודה שלי.
אתמול, באמצע היומן, קיבלתי הודעה שהשב"כ מתיר לפרסום שנעצרו אנשי חמאס שתיכננו לחטוף חייל ולרצוח אותו. בזמן רגיל הייתי רצה לטלפון ומשדרת. הכתבתי למפיקה את הידיעה, והיא העבירה אותה למגיש שיקריא את הידיעה. בדרך כלל את נכנסת לשידור ואומרת את הידיעה. זה קורה כל הזמן, אי אפשר להיות צמוד לאולפן. עיתונאי אמור לשבת כל היום במערכת? מה יש לך לעשות שם ב-23:00? בתחום שלי דברים קורים מעכשיו לעכשיו. עכשיו כל עיתונאי צריך להגיע למערכת כדי להעביר את הידיעה. הרדיו הוא מהיר, רשת ב' המציאה את הגל הפתוח של השידורים המהירים מעכשיו לעכשיו. לי חשובה היכולת להעביר את הדברים באותו הזמן.
עכשיו זה לא אותו דבר. אתה מקצר, אתה לא יכול להתחיל להכתיב, זה לוקח זמן, המהירות חשובה מאוד ואנחנו רוצים להיות ראשונים. אבל זה חלק מהמאבק של עובדים - הם רוצים שזה יפריע. לא נוצר כעס בין קבוצות של עובדים, אי אפשר לכעוס עליהם. אנחנו עיתונאים ואנחנו צריכים להבין אותם. הם עובדי רשות השידור כמונו, הם חברים שלנו.
אריה גולן, מגיש "יומן הבוקר" ברשת ב'
"כל האורחים מגיעים לאולפן"
>> אנחנו לא יכולים למלא שידור של שעתיים, כי כל הראיונות נעשים לרוב בטלפון. אם המרואיין לא מוכן, לא יכול לבוא לאולפן, אם הוא נמצא בחו"ל או אם כתב מדווח על אירוע בזמן אמיתי - אי אפשר לעלות לאוויר.
הדוגמה הכי בולטת היא הפיגוע בצומת תפוח - המגיש מהאולפן נכנס ונתן כמה פרטים, אבל לא יכולנו להביא דיווח המלא עד שהכתב חזר מהשטח ודיווח מהאולפן. זה ממש פוגע בעבודה. היומן מסתיים לפני הזמן כי אם חסר ראיון מסיימים ומודיעים שזה בשל העיצומים.
יש גם משהו טוב בכך שהאורחים כן מגיעים לאולפן - האיכות הטכנית נהדרת, כי הרבה יותר טוב לשמוע אנשים באיכות אולפן מאשר בטלפון, אבל זה בפירוש פוגע בעבודה. זה מאבק מקצועי של הטכנאים וזה דבר שההנהלה והטכנאים צריכים לפתור ביניהם.
אני לא שמעתי ויכוחים בין העובדים אבל זה לא אומר שאין. הרפורמה היא דבר לא פשוט. אני מסתכל על זה כמי שלא מעורב במו"מ, ועל כל מה שקורה בין האוצר להסתדרות ולעובדים, אבל כבר היתה הסכמה של ועדי העובדים של רשות השידור לכך שיפוטרו בתוך שלוש שנים 750 עובדים, שזה מספר אדיר. מתוך 1,800 זו שחיטה. אני לא מכיר שום ועד שמסכים לפיטוריהם של כל כך הרבה עובדים כדי להבריא את המקום. הוקצבו לכך שלושה חודשים, ולמרבה הצער הרפורמה לא נחתמה. עכשיו, אחרי שזמן יקר הלך לאיבוד, מתחילה נסיגה מההסכמות וחבל, כי הרשות בצרה גדולה מאוד, ותנאי הפרישה מחפירים.
שידורינו יתחדשו בקרוב...
מאת אופיר בר-זהר
12.2.2010 / 7:04