הגיע הזמן שהממשלה תשקיע בנו

>> לאחר ויכוחים רבים, נקטה לפני שנתיים מדינת ישראל באחד המהלכים החברתיים-כלכליים החשובים ביותר שלה: היא החלה בתשלום מס הכנסה שלילי לעובדים עניים. ואולם דו"ח ה-oecd על מצבה הכלכלי-חברתי של ישראל שדן במהלך הזה של המדינה, חושף אותו במערומיו: מה שאמור היה להיות כלי מרכזי לסיוע לעובדים עניים ולעידוד יציאה לעבודה - הוא לא יותר מאשר אחיזת עיניים.



מדוע? כי הסכום שמשרד האוצר הסכים להקצות למס הכנסה שלילי הוא פשוט מגוחך. לפי נתוני בנק ישראל, ב-2009 התשלום הממוצע היה 2,600 שקל למשפחה - כ-217 שקל תוספת הכנסה למשפחה בחודש (במקרים יוצאי דופן, שבהם שני ההורים עובדים, הסיוע מגיע ל-434 שקל בממוצע). מדובר בסיוע שהוא בשיעור של שליש או רבע ביחס לשכר הממוצע באותן מדינות, לעומת זה המשולם בבריטניה או בארה"ב.

דו"ח ה-oecd קובע כי מס ההכנסה השלילי הוא כל כך נמוך, עד שבפועל הוא כמעט שאינו משפיע על ההכנסה המשפחתית, על ההיחלצות מעוני, ואינו מהווה תמריץ משמעותי ליציאה לעבודה. בקיצור, בתקציב הנוכחי מס הכנסה שלילי הוא ברכה לבטלה.



יש מי שחושדים כי מדובר במניפולציה מכוונת של משרד האוצר - שמלכתחילה לא רצה במס הכנסה שלילי, וכך הוא יכול להבטיח מראש את כישלונו של הכלי. באוצר, כמובן, מתגוננים וטוענים כי מדובר באילוצי תקציב. בכל מקרה, מס הכנסה שלילי הוא עוד המחשה לפיגור העמוק של השירותים החברתיים-כלכליים בישראל, בהשוואה לאותם שירותים במדינות oecd.



לפי ה-oecd, ישראל מוציאה רק 16% מהתוצר שלה על שירותי רווחה - לעומת ממוצע של 21% במדינותoecd, וזאת למרות שישראל היא המדינה עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר מקרב המדינות המפותחות.



מלחמה על הפערים החברתיים



השירותים החברתיים הם רק היבט אחד של ההוצאה הממשלתית המתכווצת בישראל. מאז 1985, כאשר ישראל עמדה על סף פשיטת רגל ורק תוכנית הייצוב הצילה אותה מעברי פי פחת, המדיניות הכלכלית של ישראל התנהלה על פי שלושה עקרונות: להקטין את הגירעונות הממשלתיים, להקטין את החובות ולהדביר את האינפלציה.



שניים וחצי עשורים של מלחמה עיקשת, של משרד האוצר ובנק ישראל גם יחד, הביאו לניצחון סוחף בכל החזיתות. הגירעון של ממשלת ישראל נהפך בשנים האחרונות לעודף (ורק המשבר הפיננסי הגדיל אותו מחדש, ככל הנראה באופן זמני). שיעור החובות של ישראל פחת ל-78% מהתוצר - שליש מזה שהיה ב-1985, ושיעור חובות שקרוב כיום לממוצע של ה-oecd. ומהאינפלציה שכחנו כבר מזמן.



ההצלחה של משרד האוצר בניהול מסגרת תקציב המדינה הביאה לכך שחלקה של הממשלה בתוצר פחת מ-59% ב-1987 ל-42% בלבד כיום. מדובר במהפך דרמטי בניהולה של מדינת ישראל, וללא ספק מהפך שאת פירותיו קצרנו במשבר הפיננסי הנוכחי: ישראל הוכיחה את עצמה כאחת המדינות האחראיות ביותר בעולם בתחום המאקרו-כלכלי, ובזכות האחריות הזאת ישראל נחלצה מהמשבר בשלום.



ההצלחה המאקרו-כלכלית של האוצר, ביחד עם בנק ישראל, היא כה גדולה - שהגיע הזמן לשאול אם לא קצת הגזמנו. המלחמה של 1985 הסתיימה בניצחון מוחלט, ועכשיו עומדת בפתחנו מלחמה אחרת המחייבת כלים אחרים: המלחמה על הפערים החברתיים ועל טיב השירותים שהממשלה מגישה לאזרחיה.



עם הוצאה ממשלתית של 42% מהתוצר, ישראל נמצאת כיום קרוב מאוד לממוצע ההוצאה של מדינות oecd. רק שבנתון הזה כלולה ההוצאה הגבוהה יחסית של ישראל על ביטחון ועל תשלומי ריבית על חובותיה. אם מנכים את שתי ההוצאות הללו, מתברר שממשלת ישראל מוציאה רק 31% מהתוצר על שירותים לאזרחיה - הרבה פחות מממוצע ה-oecd - 40%. במלים אחרות, טיב השירותים שמעניקה ממשלת ישראל לאזרחיה נחות ברבע מזה שמקבל כל אזרח אחד במדינות המפותחות.



אין ספק, הפיגור של ישראל בשירותים הממשלתיים צריך להתחיל לעורר שאלות. למעשה, אפילו משרד האוצר כבר מודה בכך. ראש אגף התקציבים, אודי ניסן, אמר בראיון ל-themarker כי יש בעיה עם תוכנית הפחתת המסים, וכי להפחתה נוספת במסים יהיה מחיר "באספקת השירותים הציבוריים". באופן ספציפי, ניסן הודה כי יש חוסר בתקציבים בתחומי החינוך בכלל, וההשכלה הגבוהה בפרט.



כבר 25 שנה לא שמענו את ראש אגף התקציבים באוצר מודה כי הגיע הזמן להתחיל להגדיל את תקציב הממשלה. ניסן אמנם אמד זאת בזהירות רבה, מכיוון שהוא אינו רוצה לתת גושפנקא לפוליטיקאים להתחיל ולהשתולל עם גידול בתקציב ובכך לסכן את ההישגים המאקרו-כלכליים החשובים בתחום הגירעון, החובות והאינפלציה. עם זאת, אין ספק שגם משרד האוצר כבר מבין שהגיע הזמן להחליף דיסקט, ולהתחיל לפעול על שיפור ההוצאה הממשלתית - ולא רק על הקטנתה.