פויו זבלודוביץ' מחמיא לחברו הקרוב: "קפיטליזם טוב לישראל; ביבי יצר חזון שמתאים גם למדינות אחרות"

בכניסה למשרדו הסמוך לרחוב פיקדילי בלונדון, שולף פויו זבלודוביץ', אחד מ-20 האנשים העשירים בבריטניה, מאמר של הפרשן הפוליטי של "ניו יורק טיימס", דיוויד ברוקס - ומבקש מאורחיו לעיין בו. המאמר מעורר אצל הקורא הביקורתי אי נוחות מסוימת. ברוקס מתאר שם בין השאר את ההצלחה של היהודים בעולם. אף שהם מהווים רק 0.2% מאוכלוסיית העולם, 54% מאלופי העולם בשחמט הם יהודים וכך גם 27% מזוכי פרס נובל לפיסיקה ו-31% מזוכי פרס נובל לרפואה. אחד ההסברים הניתנים במאמר להצלחת היהודים הוא היותם מהגרים שנאלצו לנדוד - ומכאן השאפתנות והכוח המניע האופיינים למהגרים. שמו של זבלודוביץ' לא מוכר כל כך לקורא הישראלי, על אף שמדובר באחד האנשים הכי מקושרים לפוליטיקה הישראלית, בעל קרבה אישית גדולה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא המדינה שמעון פרס. זבלודוביץ', יהודי יליד פינלנד המתגורר בבריטניה, הוא בן לשלמה - יליד פולין ששרד את אושוויץ, עבר לשוודיה אחרי מלחמת העולם השנייה, עלה לישראל ועקר בהמשך לפינלנד. "אבא שלי נהג לומר שאנשים שאין להם מזל מדברים הרבה שפות. מדוע? כי אנשים בני מזל לא נאלצים לנדוד ולעבור ממקום למקום, אז הם מדברים רק את שפתם. אבל אנשים שנאלצו לעבור ממדינה למדינה ולהגר, כמוני וכמו אבי, חייבים ללמוד עוד שפות. יהודים כמוני מדברים פינית, אנגלית ועברית. זה נכון לא רק לגבי יהודים. תסתכל על הכלכלה בלוס אנג'לס. יש שם הודים, וייטנאמים, מקסיקאים. כשאתה מהגר או בן למיעוט יש לך הרבה מה להוכיח, וכדי להסתדר אתה צריך לעבוד קשה יותר", אומר זבלודוביץ'.



הונו של פויו הוערך באחרונה על ידי "סאנדיי טיימס" ב-2 מיליארד ליש"ט (כ-3.12 מיליארד דולר). זהו תג המחיר שהניבה שאפתנות המהגרים במשפחת זבלודוביץ'. אחותו רבקה לא נמנית עם רשימת העשירים של "סאנדיי טיימס" אבל גם היא לא צריכה לדאוג לפרנסתה. זה לא הפריע לשניים לנהל מאבק משפטי ארוך על הירושה שהוביל לקרע בין השניים שנמשך עד היום.



זהו הראיון הראשון של זבלודוביץ' לעיתון ישראלי. הוא נמנע באדיקות ממתן ראיונות כאלה עד כה. את שני הדוברים שלו, הישראלי והבריטי, הוא שואל שוב ושוב: "בשביל מה אני צריך את זה?", אבל ביום לונדוני קר אנחנו בכל זאת מקיימים את הראיון במשרדו. לפני פגישתנו הוא מתקשר לידיד ותיק שלו, בנימין נתניהו, ומספר לו שהוא מתראיין. "רציתי לעדכן אותו, כדי שלא יופתע", הוא מסביר לשואל התמה. השניים מכירים מאמצע שנות ה-80, והם מצויים מאז בקשרי ידידות קרובים. עד כדי כך קרובים, שזבלודוביץ' העמיד לרשות נתניהו את הווילה שלו בקיסריה לנופש משפחתי בקדנציה הקודמת של נתניהו כראש הממשלה. בביקור האחרון של נתניהו בלונדון, היה זה זבלודוביץ' שאירגן לראש הממשלה מפגש עם עורכי העיתונים החשובים בבריטניה.



הטקסט של ברוקס וענייני היהודים מעסיקים מאוד את זבלודוביץ'. "מה אתה אומר עליו?", הוא שואל. אני משיב שטקסטים כאלה אמנם מציירים את היהודים כמצליחנים, אבל גם מציגים אותם כיהירים וכמי ששולטים במוקדי הכוח בעולם - ומכאן קצרה הדרך לחזק תפישות אנטי יהודיות. זבלודוביץ', שאביו איבד שישה מאחיו בשואה, ממלמל שיש בזה משהו ומיד נזכר בבדיחה על יהודי המעיין בכתבי המשטר הנאצי כשהבעת עונג שפוכה על פניו. חברו, יהודי אף הוא, שואל אותו בזעם: "איך אתה יכול להתענג ככה על ספר נאצי?", והקורא משיב: "שמע, כתוב בו שהיהודים שולטים בעולם, בפוליטיקה, בבנקאות, בכספים. אז אני מרוצה".



מכור לפוליטיקה



זבלודוביץ' אינו מחזיק באזרחות ישראלית, אך הוא מעורב מאוד בחיי היום-יום בישראל. הוא מושקע בכמה חברות גדולות (ראו מסגרת), מעסיק באופן ישיר כ-600 עובדים בישראל, וכ-6,000 נוספים באופן עקיף. הוא מקבל בכל בוקר אסופת מאמרים מהעיתונות הישראלית בתחומים הקרובים ללבו: פוליטיקה ועסקים. כשמשהו מציק לו או מסקרן אותו, הוא לא מהסס להתקשר לנתניהו ולפרס ולקשקש קצת.



גם בבריטניה מקושר זבלודוביץ' היטב לפוליטיקה, ובחודשים האחרונים הוא נמנה עם המעגל של אנשי העסקים ושל התורמים המקורבים ביותר לדיוויד קמרון, מועמד המפלגה השמרנית לראשות הממשלה, שעל פי הסקרים נתפש כמועמד הוודאי לתפקיד. בערב שבו מתקיים הראיון הוא מבקש לסיימו עד 18:00, כי ב-19:00 הוא ישתתף במפגש מצומצם משתתפים עם קמרון, שאותו הוא מתאר כפוליטיקאי כריזמטי המזכיר את ביל קלינטון ביכולת שלו לשלב אינטליגנציה רגשית עם אינטליגנציה שכלית.



קשריו עם שמעון פרס נמשכים עשרות שנים, עוד מהימים שבהם ייסד אביו שלמה את חברת סולתם - שסיפקה מרגמות ותותחים לצה"ל. עסקי הנשק הם כר פורה ליצירת קשרים עם הממשל, ופרס, שהניח את היסודות לתעשיית הנשק הישראלית, היה מחובר היטב למשפחת זבלודוביץ'.



ענייניה של ישראל מעסיקים אותו מאוד. פעילותו הישירה היא באמצעות ארגון בייקום (british israel communications - bicom), ששם לו למטרה לקדם את ענייניה של ישראל בבריטניה. הוא משמש כיו"ר הארגון והוא גם התורם הגדול ביותר שלו. מדי שנה הוא מקצה סכום של חצי מיליון עד מיליון ליש"ט (כ-800 אלף דולר עד 1.6 מיליון דולר) למימון הארגון. בשנה האחרונה, מאז מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, עבד הארגון שעות נוספות כדי לרכך את ההתנגדות ואת הזעם כלפי ישראל בדעת הקהל בבריטניה.



זבלודוביץ' יודע גם ליהנות מכספו ומהחיים הטובים באלפיון העליון העולמי. באמצע ינואר, כשלונדון כוסתה שלג, הוא חזר מחופשה משפחתית בת חמישה שבועות באיים הקאריביים. הוא השתתף שם במסיבת הסילבסטר של מיליארדר לונדוני אחר, רומן אברמוביץ', שבה השתתפו גם הכלכלן נוריאל רוביני, דוגמניות וכמה מעשירי תבל. זבלודוביץ' מחזיק באי פרטי בבעלותו בפינלנד, והוא תועד שם בעבר כשאירח את הזמרת מדונה, שעמה הוא מיודד. אשתו אניטה היא אספנית אמנות ומנהלת את אוסף האמנות המשפחתי. בני הזוג מחוברים היטב לחיי התרבות בלונדון, למוסדות התרבות ולמוזיאונים החשובים.







המיליארדר היהודי לא מספק יותר מדי פרטים על עסקיו הפרטיים, אבל את השורה התחתונה בכל עסק - הישג או כישלון - הוא לא מסתיר. כשהוא מדבר על עסקים הוא נשמע מעט מונוטוני, בין אם מדובר ברווח או בהפסד, אבל כשעוברים לדבר על ישראל הוא מתלהט, מרים את קולו, אומר דברים חדים ומתקשה לעצור את שטף דיבורו. את הראיון אנחנו מתחילים עם המאמר של דיוויד ברוקס.



אז ברוקס צודק בעצם? העושר המשפחתי שלכם הוא תוצר של שאפתנות ושל כוח מניע האופייני למהגרים?



"יש בזה הרבה שאפתנות ודרייב של מהגרים. יש לי נאמנות מרובה לכמה מדינות. אני אוהב מאוד את לונדון כמרכז בינלאומי. אשתי וילדיי בריטים. אני אוהב את פינלנד שבה נולדתי, תמיד הרגשתי שמדינות סקנדינוויה היו טובות להוריי ולמשפחתי, וליהודים בכלל. ואני כמובן אוהב את ישראל. אני לא יודע אם אדם אחד יכול לאהוב כל כך הרבה מקומות, אבל אני כן".



יש הבדלים בינך לבין אביך. הוא הגיע חסר כל מאושוויץ לשוודיה ועשה את הונו בעשר אצבעותיו. אתה נולדת לאב מבוסס וירשת הון.



"אבי הגיע חסר כל לשוודיה. הוא לבש חולצה שסיפקה לו ממשלת שוודיה. יש הבדל בין אבי לביני. לאיש כמו אבא שלי, שאיבד שישה מאחיו בשואה, מסובך יותר לראות את העולם באופן חיובי. אם אין לך מה להפסיד, אתה יכול להיות אגרסיבי הרבה יותר. איך אפשר בכלל לחשוב על לעשות עסקים ולהצליח במצב כזה? זה מעבר לתפישתי".



מה הוא הוריש לך חוץ מכסף?



"הוא הוריש לי תפישת עולם חיובית ולא חיובית. הוא הראה באישיות שלו ובמה שהוא עבר גם את הדברים הבעייתיים והקשים בעולם, אבל גם את הדרך להתגבר על הקשיים ולהצליח. אני דומה לאבא שלי קודם כל בעסקים. אבא היה תעשיין טהור לכל דבר. הוא עבד עם אנשים, עם מכונות, הצמיח את העסקים ודאג לפרנסה לאנשים. אני מקווה שאני דומה לו בכך שאני שם את האנשים בראש סדר העדיפויות שלי. אני בעסקים כדי להיות באינטראקציה עם אנשים. בתקופות קשות קל לאבד את הערך הזה".



אז איך אתה פועל במצבים האלה בתקופות קשות?



"אם יש חברה שנמצאת במצב לא טוב ונוצר צורך לצמצם במשכורות, אני מסתכל על האדם ויודע שיש לו אשה וילדים. זה תמיד קונפליקט".



ומה אתה עושה בקונפליקט כזה?



"אני הולך בסופו של דבר עם צורכי העסק. אם יש דילמה בין להציל את הביזנס לבין לדאוג לאנשים, אני בוחר בביזנס. אבא שלי היה אולי נוהג אחרת. הוא היה מחכה עם ההחלטה יותר זמן".



הבוקר הספקת לדבר עם בנימין נתניהו, בערב אתה פוגש את דיוויד קמרון. אתה שומר על קשרים עם שמעון פרס. נראה שאתה חיה פוליטית. זה הכרחי לעשיית עסקים?



"אני מכור לפוליטיקה. מאוד אוהב פוליטיקה. נולדתי בפוליטיקה. עסקי המשפחה היו קשורים לפוליטיקה. עסקי הנשק הם פוליטיים ולכן צריך להיות ביחסים עם הממשלה, להבין מי בפנים ומי בחוץ. אני קשור לשתי מדינות שהפוליטיקה חשובה בהן במיוחד. לפינלנד יש גבול ארוך מאוד עם רוסיה, ולכל מה שקורה בקרמלין יש נגיעה וקשר לפינלנד. כמובן שגם בישראל עניין הגבולות הוא מרכזי והפוליטיקה כאן תופסת מקום מרכזי. אני עוקב כל הזמן אחרי הטלוויזיה והאינטרנט. גם ברמה הבינלאומית אני מקושר מאוד. זה טוב לידע שלך להבין ולדעת מה קורה במדינה שלך ובמדינות שאתה מעורב בהן. גם אם המוצרים שלך לא קשורים לממשלה, זה טוב לדעת. אין לנו כיום הרבה מוצרים ממשלתיים, אבל בסופו של דבר, כל עסק מושפע מענייני הממשלה. אנחנו רואים את זה כעת בוושינגטון - הממשל האמריקאי משחק תפקיד מרכזי, עם תוכנית ההצלה ועם התמריצים".



המשבר הכלכלי הפך את מרבית אנשי העסקים בעולם לעשירים פחות, וגם אתה נפגעת. יש בעיתונות העולמית הערכות שונות לגבי השווי שלך. כמה אתה שווה כיום?



"אני יודע כמה אני שווה, אבל אני לא אענה על השאלה".



בדקת הרבה פעמים בשנה האחרונה כמה אתה שווה?



"אני לא יודע להגיד באיזו תדירות אני בודק את זה, אבל בתקופה כזו אתה מסתכל כל הזמן על ההשקעות שלך ובודק מה מצב העסק. כמובן שאתה דואג יותר בשנה כמו זאת. היה אובדן ערך גדול וכולם הושפעו מזה. אני שווה כיום פחות, בהשוואה למה שהייתי שווה לפני המשבר".



חלק גדול מהעסקים שלך הם בנדל"ן. המשבר הגלובלי של השנתיים האחרונות קשור קשר הדוק לנדל"ן ולמעשה רבע מהמשברים בעולם קשורים לנדל"ן, בגלל המבנה שלו המבוסס על מינוף גבוה. המשבר הזה לא גרם לך לחשוב על צמצום הפעילות ועל התלות שלך בתחום?



"כן, זה נכון. כשהתחלתי להשקיע בנדל"ן בארה"ב בסוף שנות ה-80, אמרו לי שכדאי להשקיע בקרקעות. שאלתי מדוע, והתשובה שנתנו לי היתה: 'כי אלוהים לא מייצר יותר קרקעות'. אתה צודק. הנדל"ן מייצר משברים גדולים. לכן אנחנו שמים יותר דגש על השקעות פרטיות (פרייבט אקוויטי) בתחומים שונים, בדברים יותר נזילים, בדברים שאין בהם מחויבות לשנים רבות. מינוף הוא תמיד דבר מסוכן. מימון לטווח ארוך נותן לך יותר זמן, אבל המימון צריך להיות בהתאם לתזרים המזומנים שיש לך מהנכס. אסור לך לקחת מימון גבוה יותר מיכולת הפירעון שהנכס מייצר".



משפחתך עסקה בייצור נשק עד סוף שנות ה-80. למה בחרת לעבור להשקעות דווקא בנדל"ן?



"כשעזבנו את התעשייה, היה טבעי להשקיע בנדל"ן. זה עסק שאתה יכול להיכנס אליו בלי לקנות לעצמך משרדים גדולים ואופרציה גדולה. זאת היתה דרך טובה מבחינתנו להיכנס לעסקים חדשים. עשינו כמה השקעות מוצלחות בבניינים בבריטניה ובארה"ב".



אני מתרשם שאתה נרתע מההגדרה "סוחר נשק" ומעדיף את ההגדרה "תעשיין". זה לא פוליטקלי קורקט להיות איש עסקים שמתפרנס מסחר בנשק?



"סוחר נשק הוא אדם שמוכר בשביל המכירה. יצרן נשק מוכר מטעמים אחרים. הוא תעשיין שמעסיק אנשים. תלוי גם מאיפה הוא מוכר ולאן. אני לא מתכוון לגנות סוחרי נשק, אבל אבא שלי לא היה נכנס לתחום הזה אם זה לא היה טוב ורווחי לישראל".



אתה לא רק פטריוט ישראלי, אלא גם פטריוט של פינלנד, שבה נולדת. אם תסתובב ברחוב ריג'נט בלונדון, תראה שהחנות של אפל ענקית ומרשימה ושהיא מפוצצת בקונים. לעומת זאת, החנות של נוקיה הפינית נראית קצת עלובה. במשך שנים רבות היתה נוקיה גאוותה של פינלנד, אבל נראה שאפל תופסת את מקומה בשוק הטלפונים הסלולריים ונהפכת ליצרנית הכי נחשקת ומתוחכמת.



"נוקיה לא חדרה לשוק היקר של הטלפונים הסלולריים. זאת שאלה טובה אם הם יעשו את זה כעת. הם בעצם נתנו את השוק הזה לאפל ולבלקברי, והתמקדו בשוק הזול של פלאפונים בעולם השלישי. אבל על אף שהם נטשו את השוק היקר, הם עדיין תופסים נתח שוק של 40% מהמחזור של הטלפונים בשוק היקר. בתחרות בתחום היקר, אפל מנצחת עד כה. לכן נוקיה צריכה לבוא עם איזה פתרון שיתן מענה גם לאפל וגם לאנדרואיד של גוגל. השוק מתחיל להיות צפוף, אז האופציות של נוקיה קטנות יותר. נדיר מאוד במדינה קטנה כמו פינלנד שתהיה לה תעשייה כזו שתנצח ותהיה מספר אחת. יכול להיות שזה משתנה עכשיו".







פרנסה ממלחמה, פרנסה משלום



נטישת עסקי הנשק הביאה את זבלודוביץ' לעיסוקים הפוכים בתכלית. בעסקי הנשק הוא התפרנס ממלחמות, אבל בעסקים הנוכחיים שלו בישראל - מלונאות, תעופה וקניונים מסחריים - העסקים משגשגים בעיקר בימי שלום ונפגעים בתקופות מלחמה.



בדצמבר 2008, בעיצומו של המשבר הגלובלי החמור, הגיע זבלודוביץ' לישראל כדי לקדם את עסקת הרכישה של נתח מחברת בריטיש ישראל. בריטיש נחשבת לחברת הקניונים הגדולה בישראל ובעל השליטה בה הוא ליאו נואי, עוד חבר במושבת האלפיון העליון של היהודים בבריטניה. זבלודוביץ' השקיע בשני העשורים האחרונים בעשרות חברות ומיזמים, ובעבר נהג לבצע מה שנקרא "השקעות מעלית". משמע, הוא פוגש במקרה מישהו במעלית שמספר לו על איזה עסק ומציע לו להצטרף - וכך הוא משקיע. בשנים האחרונות נוקה קצת תיק ההשקעות שלו מהשקעות כאלה, ביוזמת מנהליו.



אתה אוהב להשקיע אצל חברים?



"הרבה מהחברים שלי היו דומיננטים בתחום שלהם, ואם הם יודעים מה הם עושים, אני מצטרף להשקעה לפעמים. אבל זו לא נוסחה להצלחה. עסק הוא לא חברות, הוא עסק. כדי שאשקיע, הם צריכים להראות לי שזה עסק שיכול להצליח - ואז אני משקיע".



עברת מעסקי נשק לנדל"ן, לתיירות, לקניונים, למסחר ולתעופה. אבל יש לך גם השקעות בפרייבט אקוויטי. מהי אסטרטגיית ההשקעות שלך?



"יש לי אסטרטגיה אופורטוניסטית. אני מנצל הזדמנויות. בפרייבט אקוויטי, למשל, ההחלטה קשורה יותר לחברה עצמה מאשר לענף שבו היא פועלת. אני לא אכנס לתחומים לא חוקיים".



מה לגבי עסקים עתירי רגולציה? אתה תשקיע בפיננסים?



"בתור השקעה פסיבית, רגולציה לא מרתיעה אותי. אבל כשאני משקיע באופן אקטיבי, הרגולציה יכולה להרתיע. באל על יש הרבה רגולציה".



יש לך השקעות טובות בישראל, אבל גם השקעה בעייתית באל על. אתה מרוצה מסך ההשקעות שלך כאן?



"עשינו הרבה השקעות טובות, בבריטיש ישראל, בפרוטליקס. אנחנו עדיין צריכים לעבוד קשה על חברת כנפיים (בעלת השליטה באל על, ס"פ). אני עדיין אומר שאל על היא חברת תעופה טובה עם אלמנטים מעניינים, ושלכנפיים יש גם את הפעילות של גלובל ליסינג. אל על יכולה להיות פנינה בעסקי התעופה. היו שנתיים קשות מאוד לתעופה בגלל המיתון הגלובלי. יש הרבה דברים חיצוניים שמשפיעים על החברה. אם אנחנו נעבוד קשה, זו יכולה להיות השקעה טובה. השקעתי כדי לעשות כסף, וכל עוד לא נעשה שם כסף - זה לא טוב".



עסקי התעופה ידועים כבעייתים בכל העולם. למה אתה לא מחסל את ההשקעה שם וחותך הפסדים?



"לחתוך הפסדים זו תמיד אפשרות. השאלה היא אם אתה רוצה להשקיע ולעבוד קשה. מינינו את עמיקם כהן ליו"ר אל על, היינו מעורבים בהחלפת המנכ"ל. חיים רומנו עשה עבודה טובה מאוד בשירות, בשיווק ובחיזוק המוצר עצמו ואף פתח יעדים חדשים - אבל במבחן יצירת הערך לבעלי המניות, לא היינו מרוצים. הוא רצה לעזוב ממילא, ולכן מינינו את אליעזר שקדי למנכ"ל. הייתי עצוב מאוד אם הייתי מחסל את ההשקעה הזו לפני זמנה".



פגשת את שקדי לפני שמיניתם אותו? הוא מבין שהמבחן שלו הוא לייצר ערך לבעלי המניות?



"פגשתי את שקדי ואני מקווה שהוא יודע מה זה יצירת ערך לבעלי המניות. הוא קיבל אופציות ל-2% ממניות החברה. עכשיו גם הוא בעל מניות, להבדיל מרומנו, שהבונוס שלו היה מבוסס על הרווחיות. הבהרתי לשקדי שאני רוצה לראות תוצאות".



בשנים האחרונות הגדלת את ההשקעות בישראל - בבריטיש, באל על ובתחום המלונאות. יש לכם עוד עסקות על הפרק? העסקות הגדולות האחרונות בישראל היו בתקשורת ובבתי השקעות. נראה אותך שם?



"אנחנו גמישים מאוד. אנחנו קוני ערך, ואם תגיע לידיעתי השקעה ותהיה הזדמנות, נסתכל על זה. ישראל היא סיפור הצלחה. הבנק המרכזי בישראל טוב מבנקים מרכזיים אחרים. בשנתיים האחרונות ישראל הוכיחה שהיא יותר טובה. אם אין לך מערכת כזו חזקה, משקיעים לא יבואו. ישראל ונגיד הבנק שלה, סטנלי פישר, התנהגו באופן פנטסטי במשבר. בתחום הפיננסים, הרגולציה מצמצמת את כמות המשקיעים וחלק מהם לא נכנסים לתחום בשל כך. אבל מצד שני, מצבם של החוסך ושל המלווה טוב יותר בסביבה רגולטורית חזקה.



"ישראל היא אחת המדינות שבהן הצלחנו בהשקעות שלנו בשנה האחרונה, הודות לכלכלה היציבה כאן. זה התחיל בממשלה של ביבי כשהוא היה שר האוצר. ישראל היא מדינה קפיטליסטית וטכנולוגית. ביבי ערך שינויים גדולים והוא צריך להמשיך בכך כעת, כשהוא ראש ממשלה. התפישה הקפיטליסטית טובה ומתאימה למדינה. ביבי יצר חזון שמתאים לא רק לישראל אלא גם למדינות אחרות, בנוגע לשאלה כיצד לנהל מדיניות כלכלית ועקרונות נכונים. המדיניות שלו מזכירה את אלה של מרגרט תאצ'ר ושל רונלד רייגן".



אבל התאצ'ריזם והרייגניזם הם גם מלות גנאי בשיח הכלכלי, כמקדשים את ההפרטה וכפוגעים גם בחלשים.



"העקרונות המרכזיים במדיניות של תאצ'ר ושל רייגן היו נכונים. אם אתה עושה את זה בלי בלמים ואיזונים, זה יכול לגרום לבעיות, כמובן. יש שאלה אם צריך לשים מגבלות על בנקים ועל גופים נוספים, אבל העניינים המרכזיים הנוגעים לעידוד יזמות פרטית הם חשובים. אלה הצדדים הטובים של הקפיטליזם".



אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר כלכלי גלובלי חמור שנמשך שנתיים. מה למדת מהמשבר?



"הלקחים שלי הם שאתה חייב להישאר גמיש, נייד, לדעת בדיוק מה יש לך בפורטפוליו ההשקעות, ולהבין שיש זמנים טובים אבל שהם לא נשארים לאורך זמן. אתה צריך הרבה יותר כדי שהעסק יהיה רווחי, כי הכלכלה עובדת במחזוריות ואנשים שוכחים את זה. אפילו מנהלי קרנות הגידור שכחו את זה, אחרת הם היו זוכרים מה קרה בשנות ה-90 ומצמצמים את רמת הסיכונים שהם לקחו".



טוב, אולי אתה למדת משהו, אבל לא בטוח שהעולם למד לקח מהמשבר. תסתכל על הבונוסים שלוקחים לעצמם מנהלי הבנקים בארה"ב. הכל חוזר לקדמותו מבלי שהלקחים יופקו.



"מפתיע מאוד שההתנהגות של הבנקאים חוזרת על עצמה. אני מופתע מהבונוסים הגדולים ומכך שהם לא חשים אשמה להראות אותם ולחגוג עליהם. גולדמן סאקס הודיעו שהם יעצרו את הבונוסים. הסיכון המוסרי של ראשי המערכת הפיננסית גדל בעקבות המשבר, וברק אובמה עוד לא מצא את הדרך להתמודד עם זה. אני סלחן כשמדובר בחברות פרטיות, אבל אם מדובר בחברות שבהן מעורב כסף ממשלתי, זה לא תקין. מרגע שבנק אמריקאי קיבל כספי ציבור, המשחק צריך להשתנות. למה אנשים צריכים לקבל בונוסים מכספם של משלמי המסים?"



אתה מאלה שסבורים כי המשבר עדיין כאן?



"הסכנה העיקרית בכלכלה העולמית כיום היא שמדובר בהתאוששות פדרלית, מעשה ידיהם של ממשלות ושל בנקים מרכזיים. איש לא יכול היה לתאר לעצמו שהממשלות בבריטניה ובארה"ב ישימו כל כך הרבה כסף במשחק. המדינות מדפיסות כסף והחובות הלאומיים שלהן טיפסו לשמים. זה כמובן נתן תמריץ גדול לשווקים, והשאלה היא כמה זמן הם יכולים להמשיך עם זה ומה יקרה כשהם יסיימו את ההתערבות. זאת השאלה הגדולה. בבריטניה יש בקרוב בחירות, אז הם צריכים להחזיק את זה לפחות עד הבחירות. אם קמרון יהיה המנהיג החדש, יהיו לו סיבות טובות להתחיל לצמצם את המעורבות הממשלתית. השאלה היא איך יוצאים מהמעורבות הממשלתית הרבה. הציבור במדינות האלה מפתח בה תלות. החוב הלאומי של ארה"ב הוא 14 טריליון דולר. יש שם אבטלה גבוהה, של כ-11%".



זה אומר שהבורסות ימשיכו להיות חזקות?



"כן, הבורסות יהיו די חזקות, כי יש אבא עשיר שמזרים כסף לכלכלות. צריך לזכור שהכלכלה הריאלית העולמית עדיין פגועה. כדי שהיא תתאושש, צריכים לראות ירידה באבטלה והגדלה בצריכה, וזה ייקח זמן. יכול להיות שהמגמה תתהפך וששוקי ההון יחטפו מכה. שוק ההון די טוב גם עכשיו, כי אנשים חסכו הרבה. גם אנשים עשירים שיש להם הון בקופה מפטרים עובדים ומקצצים בהוצאות, ולכן ההתפתחויות האלה, בתוספת התמריצים הממשלתיים, תומכים בהמשך העליות בבורסות. יש כמובן שאלה אם הציבור יסכים להמשך המעורבות הממשלתית ועד כמה. ייתכן שהציבור ידרוש להפסיק אותה, מפני שזה מגדיל את החובות הלאומיים לרמות בלתי נסבלות. בבוסטון נתנו מכה לאובמה כשרפובליקאי תפס מקום שהיה בידי הדמוקרטים מאז ימי הנשיא ג'ון קנדי".



מכרת את הנדל"ן שהיו לך בבריטניה לפני שנתיים, ערב המשבר. האם עכשיו הזמן לחזור ולהשקיע?



"מכרנו הכל בבריטניה לפני שנתיים בעיתוי טוב. בקרוב תעלה השאלה מתי הזמן הנכון לקנות שוב. עכשיו מתחיל להיות קצת יותר כדאי לקנות שוב בלונדון. אבל אין עדיין מציאות. הבנקים עוד לא הוציאו דברים למכירה ואין עוד כל כך הרבה היצע. בבריטניה מכרנו כמעט הכל, ובישראל השקענו תוך כדי המשבר בבריטיש ישראל. הבנקאות בישראל פועלת באופן הרבה יותר טוב במימון הנדל"ן. ב-25 השנים האחרונות, הנדל"ן בישראל תמיד היו במחזור אחר לעומת אלה של ארה"ב ובריטניה".



אולי זה אומר שעכשיו תורה של ישראל לספוג ירידות בערך הנדל"ן?



"נכון שהמיתון או הירידה יכולים להתחיל עכשיו. גם המשבר בנדל"ן בישראל ב-1994 לא התרחש בו-זמנית עם משברי הנדל"ן שהיו בבריטניה, זה עובד במחזורים אחרים. אני מניח שהשוק של הנדל"ן בישראל יתקרר".



שמו של זבלודוביץ' מוכר היטב לשני טייקונים ישראלים, יצחק תשובה ונוחי דנקנר. לפני שנתיים פרץ סכסוך בינו לבינם על רקע היוזמה של תשובה ודנקנר להקמת מלון בלאס וגאס. השניים רכשו את מלון הקזינו הוותיק ניו פרונטיר תמורת 1.24 מיליארד דולר, ב-2007. המלון היה השני שנפתח ב"סטריפ" של לאס וגאס ובו נערכה הופעת הבכורה של אלוויס פרסלי בעיר. השניים הרסו את ניו פרונטיר ותיכננו לבנות על השטח מלון בהשקעה של כ-8 מיליארד דולר, תחת השם פלאזה. לזבלודוביץ' יש כמה בתי מלון וקזינו בדאון טאון של לאס וגאס, האזור הישן והמפותח פחות בהשוואה ל"סטריפ", שבו מצויה הקרקע של תשובה ודנקנר.



הסכסוך פרץ בעקבות השימוש של תשובה ודנקנר בשם פלאזה - כשמו של אחד מבתי המלון של זבלודוביץ'. לאחר מאבק משפטי קצר, ניצחו השניים: בית המשפט קבע שהם רשאים להשתמש בשם פלאזה. אך גם זבלודוביץ' וגם תשובה ודנקנר אינם מרוצים כיום מהשקעותיהם בלאס וגאס, אם כי שני הטייקונים הישראלים ספגו שם הפסד כבד בהרבה.



לדברי זבלודוביץ', "נוחי ותשובה רצו לקרוא למלון שלהם פלאזה. המנהלים שלי בלאס וגאס חשבו שזה לא נכון מצדם. ניסינו להיאבק בזה בבית המשפט והם ניצחו. זה הכל. אני בקשר עם נוחי ועם תשובה ופגשתי אותם לאחר שהסתיים העניין המשפטי והכל בסדר. זה היה עניין עסקי".



הם עשו שם השקעה כושלת. מה היתה הטעות שלהם?



"הם טעו בעיתוי. הם קנו במחירי השיא".



הם יצליחו להיחלץ מההשקעה הזו, לדעתך?



"אני לא יודע מה התוכניות שלהם".



ומה עם העסקים שלך בלאס וגאס? הם מצליחים?



"קניתי בלאס וגאס נכסים באזור הדאון טאון, מאדם שבנה את העסקים האלה במשך 45 שנה. קוראים לו ג'קי גון, והוא עבד בעבר עם באגסי סיגל ועם מאיר לנסקי. השקענו שם 120 מיליון דולר, אבל לא עשינו מספיק שם וזו בינתיים פלטפורמה לגדול".



אתה צופה שלאס וגאס תתאושש מהר מהמשבר הכלכלי?



"ייקח עוד הרבה זמן עד שלאס וגאס יתאושש. יש בעיר היצע יתר של חדרי מלון ויהיו שם עוד קריסות. כולם מסתובבים שם עם בנקאים ומנסים למצוא פתרונות. ייקח לפחות חמש שנים עד שהעיר תתאושש".



קרע משפחתי



זבלודוביץ' אינו מקבל הפסדים ברוח טובה, אבל הכאב האמיתי שלו הוא לא על השקעות כושלות או על הפסדים, אלא על הקרע בינו לבין אחותו היחידה, ד"ר רבקה בלדגרין, על רקע סכסוך הירושה ביניהם.



השניים ניהלו מאבק באמצעות עורכי דין במשך כמה שנים על השליטה בנאמנויות המשפחתיות שהוריש להם אביהם. האב אמנם הסדיר את ענייני הירושה לפני מותו, אך לשניים נותר מרחב למאבק על השליטה בירושה. הסכסוך הממושך הסתיים בהסדר, אך גם בנתק שנמשך זה כמה שנים בין האח לאחות.



בנוסף לחלקה בירושה, בלדגרין נהנתה משגשוג כלכלי הנובע מאקזיטים מוצלחים מעסקי הביומד של בעלה הישראלי, פרופ' אריה בלדגרין, שהזרימו באחרונה לכיסם כמה עשרות מיליוני דולרים. בלדגרין שותף בשתי חברות אמריקאיות, אג'נסיס וקוגר ביוטכנולוגיה, הראשונה נמכרה לחברת תרופות יפנית תמורת 537 מיליון דולר והשנייה נסחרת בכ-500 מיליון דולר בוול סטריט.



אנשיו של זבלודוביץ' הזהירו כי מדובר בנקודה רגישה וכואבת שמוטב לא לעסוק בה, אבל זבלודוביץ' לא מסתיר את כאבו ואומר: "אני בהחלט מצטער על הסכסוך עם אחותי. יש לה ילדים נהדרים ולי יש ילדים נהדרים, והיינו צריכים להיות יחד, משפחה אחת גדולה ושמחה. לדאבוני, זה לא קרה. זה עצוב וחבל מאוד שדווקא עם אחותי זה קרה". שאלות נוספות בעניין נענות בפנים עגמומיים ובשתיקה. אנחנו עוברים לדבר על ישראל. כאן הוא לא מצליח לעצור את שטף דיבורו.



זבלודוביץ' לא זקוק לשאלות על ישראל. מעורבותו בענייניה עמוקה ביותר, והוא מתגורר דווקא במדינה שבה ההתנגדות לישראל בשנה האחרונה היא החריפה מבין כל מדינות אירופה, עקב מבצע "עופרת יצוקה". זבלודוביץ' נמנה עם המייסדים של ארגון בייקום, הפועל ממשרדים צנועים סמוך לרחוב אוקספורד שבלונדון (ראו מסגרת), ומנהל מאבק על שמה הטוב של ישראל. מצד אחד, זבלודוביץ' הוא שגריר שמממן ומטפל באופן אישי בקידום מעמדה של ישראל, ומצד שני יש לו ביקורת קשה על אופן הניהול של מערך ההסברה הישראלי.



"ישראל היא מדינה קטנה עם הרבה אויבים, ומבחינה כלכלית ומדעית היא סיפור הצלחה שאין דומה לו בעולם. מפני שהיא סיפור הצלחה, היא נמדדת על פי סטנדרטים גבוהים. ישראל לא צריכה להתבייש בדבר. היא עושה את הדבר הנכון מבחינה מדינית, ולכן ישראל צריכה לדבר יותר ולהסביר יותר. לא מספיק שהישראלים יחשבו שהם בסדר בזכות הישגי המדינה. זו טעות גדולה. זה עולם של טלוויזיה ושל אינטרנט, וישראל חייבת להשקיע יותר ביחסי ציבור. אני לא חושב שהממשלה עושה מספיק בעניין הזה. אף ממשלה ישראלית לא עשתה מספיק, לא רק הנוכחית.



"כדי לשנות דעת קהל צריך מאמץ גדול. שווייץ לא צריכה לעשות כלום, כי אין לה מלחמה עם שכנותיה. אבל ישראל צריכה. כל הנרטיב הוא שגוי מיסודו. אם תיקח את הסיפור הישראלי להוליווד, זה יהיה סיפור גדול, מדינה שהוציאה כל כך הרבה כישרונות. אבל אם תפנה לסטיבן ספילברג או לכל היהודים שעובדים במשרדי הפרסום בשדרות מדיסון במנהטן ותשאל אותם איך ישראל מוכרת את הסיפור שלה, כולם יגידו לך שזה נורא".



ואיזה ציון אתה נותן להסברה הישראלית?



"4. יש לנו בעיה. אני חושב שהסיפור שלנו הוא צודק. נכון שיש תקלות בכל מדינה, וקורה שחייל יורה בשוגג באזרח. זה לא בסדר, אבל הסיפור הבסיסי הוא סיפור הצלחה המבוסס על צדק. ישראל לא צריכה להתנצל על הצלחתה. עם יחסי ציבור נכונים אפשר לתת למזרח התיכון עתיד טוב יותר. המנהיגים של העולם המערבי צריכים להשקיע כסף באזור. אני משוכנע שזה יעזור. לא באופן מושלם. זה לא יקרה בן לילה. צריך לשנות את תהליך החשיבה של הרבה מאוד אנשים. לא יכול להיות שישראל היא סיפור הצלחה מבחינה צבאית, טכנולוגית וספרותית, אבל היא כישלון טוטלי בדברים אחרים. הביטחון הלאומי הוא בראש סדר העדיפויות שלנו, ובמקום השני צריכה להיות ההסברה. אנו חייבים לדעת להגן על עצמנו גם מבחינה הסברתית. נתניהו הוא האדם הכי טוב כדי להתחיל לשנות את הגישה של ישראל".



נתניהו ידוע כמסביר מצוין בארה"ב, אך אולי הוא לא מתאים לבריטניה? אמרו לי כאן שהוא מסרב לתת ראיונות לעיתונות הבריטית.



"ביבי מסרב לתת ראיונות? אני לא יודע אם יש לו מדיניות כזו, אבל אולי יש לו סדר עדיפויות. הייתי עם ביבי כשהבאתי אותו למפגש עם עורכי עיתונים בריטיים. אם הוא צריך עזרה, הוא יכול להשתמש בבייקום. הם יכולים לתפור לו חליפה שמתאימה להעברת המסר לקהל הבריטי. הסברה זה כמו ללכת לחייט. צריך לדבר אחרת עם ארה"ב ועם בריטניה".



לישראל טוב שיש ארגונים כמו בייקום, ושאנשי עסקים כמוך תורמים מזמנם ומכספם לשיפור מעמדה של ישראל. אבל כשבוחנים מה קרה בבריטניה בשנה האחרונה, רואים שהתגובה כאן היא הכי קשה. אם זה החרם האקדמי, ואם צו המעצר שהוצא כנגד שרת החוץ לשעבר ציפי לבני. אפילו המנכ"ל שמינית לאל על, אליעזר שקדי, לא יכול להיכנס לבריטניה עקב תפקידו כמפקד חיל האוויר בתקופת מבצע "עופרת יצוקה". אז היכן ההישגים שלכם?



"כל ארגון צריך לבדוק את עצמו כל הזמן. אתה צריך לחשוב איך היה נראה מצבה של ישראל כאן אם לא היה ארגון כמו בייקום. אני מניח שאם בייקום לא היה קיים, המאמרים בעיתונות הבריטית היו קיצוניים יותר. בלעדינו, היו אומרים שישראל הורגת אנשים בשביל הכיף. אין כרגע חרם אקדמי. אנחנו משנים את האווירה. ביחסי ציבור ובהסברה אין הצלחות בכל יום. התפקיד שלנו הוא לעסוק בהסברה הזאת כל הזמן. בבריטניה נראה שההתנגדות קיצונית יותר, ואולי נראה ששקט עכשיו בגרמניה ובצרפת. אבל זה מטעה. זה אולי קשור לכך שבבריטניה יש כלי תקשורת דומיננטיים מאוד כמו bbc וסקיי. אני לא חושב שהמצב כאן קשה יותר. תסתכל על שוודיה, שתמיד נחשבה לתומכת שלנו. המצב שם חמור והיחס כלפי ישראל גרוע. יש מגמה שלילית חזקה נגד ישראל. בייקום לא עוסקת בקמפיין ליום אחד. זה מאמץ ארוך, ממושך ואינסופי".



נתת ציון 4 להסברה הישראלית. כשאתה רואה את התנהגותו של סגן שר החוץ, דני איילון, בסיפור עם השפלת השגריר הטורקי, מה אתה מרגיש?



"הסיפור של דני איילון עם השגריר הטורקי היה עצוב".



הבוקר דיברת עם נתניהו. לא מתחשק לך להגיד לו להעיף את איילון לכל הרוחות? הרי הוא עשה פעולה הפוכה למה שאתם מנסים לעשות בבייקום.



"זה לא העסק שלי להגיד לביבי מה לעשות. ביבי היה בבריטניה באוגוסט, בעיצומו של הקיץ. שלחתי מכתב ל-15 עורכי עיתונים כמו 'פייננשל טיימס', 'גרדיאן' ואחרים. ביבי נשאר במפגש שעה וחצי יותר מכפי שתיכנן. המפגש נמשך שלוש שעות. שאלו אותו הרבה שאלות. הם התרשמו מאוד ממה שהוא אמר. ואלה הם האנשים החשובים".



כלי התקשורת בעולם מספרים את הסיפור של המלחמה בעזה, שבו רואים את העוצמה הצבאית הישראלית אל מול העזתים. זה לא הסיפור של ישראל הקטנה המוקפת אויבים. זה סיפור של כובש חזק מול נכבש חלש. אפשר לנצח הסברתית במאבק כזה?



"צריך להפוך את זה. זה לא סיפור של ישראל נגד עזה. זה סיפור של ישראל נגד כל המזרח התיכון. אני לא אומר שהגבולות של ישראל צריכים להיות כאן או שם. המסר העיקרי הוא שישראל נמצאת במזרח התיכון כדי להישאר, עם הגבולות האלה או עם גבולות אחרים. ישראל היא לא אירוע היסטורי חולף, לא היינו בגולה 2,000 שנה רק כדי לקבל מדינה ל-70 שנה ולחזור לגולה. העולם לא מבין את זה. ברגע שהוא יבין זאת - זה יהיה ההישג ההסברתי".



חמ"ל צבאי ברחוב אוקספורד



משרדי ארגון בייקום (british israel communicationsbicom - ) השוכנים בסמוך לרחוב אוקספורד נראים כמו נטע זר באזור הקניות הלונדוני המפורסם. בתוך חלל לא גדול יושבים 13 אנשי צוות הארגון ומשם מנהלים את מלחמת ההסברה למען ישראל. בחדר צמוד אליהם יושבת מנכ"לית הארגון, לורנה פיטסיימונס, בריטית שאינה יהודייה. זהו חדר קטן שמזכיר יותר חמ"ל צבאי מאשר משרד לונדוני. על קירות חדרה תלויה מפת ישראל, שבה מודגש אזור הגדה המערבית ועליו מופיעים שמות כל ההתנחלויות. "אנחנו חייבים לשלוט בחומר", אומרת פיטסיימונס. בעבר כיהנה כחברת הפרלמנט הבריטי, ואולם תמיכתה במלחמה בעירק, שנוספה לאהדתה לישראל, היו יותר מדי עבור ציבור הבוחרים במחוז מגוריה בצפון בריטניה.



על קיר משרדה של פיטסיימונס מופיעות שלוש שאלות מנחות שעל פיהן עובד הארגון: 1. מה אנחנו אומרים? 2. למה אנחנו אומרים את זה? 3. מהן העדויות המסייעות שיש לנו כדי להעביר את המסר?



נקודת המוצא שלה היא שדעת הקהל הבריטית מתגבשת במשולש שבין מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי, ליועצים ואנשי אקדמיה ולמדיה. "בעיות חוץ אינן משפיעות על הפוליטיקה הפנימית בבריטניה, לכן אנחנו ממקדים את המאמץ במקום שבו מתגבשת דעת הקהל, שזה אצל מקבלי ההחלטות". בעיניה, "ההישג העיקרי של בייקום הוא שנהפכנו למקור מידע אמין ולגיטימי שיכול להטיל ספק בתפישות קיימות". כתוצאה מכך, החרם האקדמי על ישראל בבריטניה נתפש כפחות לגיטימי מבעבר. לדבריה, בשבוע השלישי למבצע "עופרת יצוקה", הצליחו אנשי הארגון לדאוג למאמרי תמיכה בישראל. אחר כך העניינים התחילו להסתבך יותר.



פיטסיימונס עבדה בעבר במשרד הפרסום סאצ'י אנד סאצ'י, והיא משווה בין האופן שבו היא מוכרת מוצרי צריכה לדרך שבה מוכרת את ישראל: "ישראל היא מוצר שקשה יותר למכור בהשוואה לאיזה צעצוע אלקטרוני או מוצר כלשהו. ישראל היא מדינה דמוקרטית, פתוחה מאוד, ואם אין לך מסר אחד למכור - אתה מאבד את הקהל שלך. קשה מאוד למכור את ישראל. היא סובלת מתסמונת האח הבכור. מצפים ממנה להתנהג בבגרות גדולה יותר מאשר הפלסטינאים". על תרומתו של זבלודוביץ' לארגון היא אומרת: "לא היינו קיימים אם פויו לא היה קיים".



מה יש לבריטים נגד ישראל?



בריטניה נהפכה בשנים האחרונות למוקד העולמי של פעולות מחאה נגד ישראל ונגד מעשיה בשטחים. פוליטיקאים ישראלים וקציני צה"ל נמנעים מביקורים במדינה, ואחרים נמלטו ממנה מחשש שיוצאו נגדם צווי מעצר כפושעי מלחמה. מבריטניה יצאו היוזמות לחרם אקדמי נגד האוניברסיטאות בישראל ולחרם צרכנים על מוצרים ישראליים. "איבדתם את הזרם המרכזי בדעת הקהל הבריטית", אומר פקיד בריטי בכיר. "הנרטיב הפלסטיני ניצח את הנרטיב הישראלי. כיום אי אפשר למכור את הקייס הישראלי בבריטניה".



מדוע? מדוע הבריטים מובילים בהתנגדות לישראל, בשעה שעל פי כל המדדים המקובלים, יחסי שתי המדינות דווקא נמצאים בפריחה? הסחר ההדדי גואה, הקשרים האקדמיים משגשגים, ובריטניה ניצבת לצד ישראל ומובילה עם צרפת את המאבק הבינלאומי נגד הגרעין האירני. ובכל זאת, יו"ר האופוזיציה ציפי לבני אינה יכולה לנסוע ללונדון פן תיעצר בגלל אחריותה למבצע "עופרת יצוקה".



יש כמה הסברים להתנהגות הבריטית. ראשית, הבריטים רואים בעצמם אחראים לטרגדיה הפלסטינית, בגלל הצהרת בלפור שהובילה להקמת הבית הלאומי ליהודים בארץ ישראל, ובהמשך להקמת מדינת ישראל. שנית, דעת הקהל הבריטית מתנגדת לקולוניאליזם ורואה בישראל את אחרונת המעצמות הקולוניאליות, בגלל מפעל ההתנחלות המתרחב בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. שלישית, המיעוט המוסלמי בבריטניה נהנה מהשפעה פוליטית וציבורית גוברת.



אבל כל אלה סיבות משניות, מסביר הפקיד הבריטי הבכיר. הבעיה האמיתית של ישראל נעוצה במסורת הבריטית של אהדה לתנועות שחרור לאומי של מיעוטים מדוכאים, שהחלה עוד בימי הלורד ביירון ועזרתו ליוונים נגד האימפריה העות'מנית. ישראל נתפשת בבריטניה כמדינה כובשת, שמחזיקה את הפלסטינים מאחורי גדרות ומחסומים ומונעת מהם זכויות אזרחיות ופוליטיות. דגלאס הרד ורובין קוק, שרי חוץ לשעבר מהימין ומהשמאל, מעלים טענה זהה בזיכרונותיהם: איך היהודים, שסבלו כל כך מרדיפות ועברו את השואה, יכולים להתייחס באופן מחפיר כל כך לפלסטינים שתחת שליטתם?



מבצע "עופרת יצוקה" בעזה הסעיר את דעת הקהל בבריטניה, יותר מבכל מקום אחר במערב. אפילו עכשיו, יותר משנה לאחר סיום המבצע, ממשיכה התקשורת הבריטית לעסוק בו ובהשלכותיו. מבחינתה, ההרג וההרס בעזה הם פרצופה האמיתי של ישראל, ולא הצהרות השלום של ראש הממשלה בנימין נתניהו.



בריטניה מתקרבת לבחירות, שבהן צפוי ניצחון לשמרנים בראשות דייוויד קמרון על הממשלה הנוכחית של גורדון בראון מהלייבור. אבל פעילים למען ישראל בלונדון אומרים שאין לישראלים סיבות להתלהב. "הימין אצלנו זה לא פוקס ניוז", הם אומרים, "ובקו הבסיסי כלפי ישראל לא יהיה שינוי".