קחו את הסקירה מלפני שלושה שבועות על ההעלאה המפתיעה (אבל בעצם, לא) של יחס הרזרבה בסין ועל השפעתו על שוקי המטבע, המניות והאג"ח בעולם ושכפלו אותה. אותו הדבר בדיוק קרה ביום שישי.
שוב, העלאת יחס הרזרבה ב-50 נקודות (מ-16% ל-16.5% בבנקים הגדולם ומ-14% ל-14.5% בקטנים). שוב, פורסמה ההודעה ביום שישי אחרי המסחר בסין (ולפני חופשה של שבוע שם) אבל לפני המסחר בארה"ב. שוב, השוק הופתע. שוב, זה לא צריך היה להפתיע, משום שלכולם ברור שבסין מתפתחת לה מזה תקופה בועת אשראי מאוד משמעותית (וגם בועת נדל"ן).
דרך אגב, כדי שלא תופתעו בפעם הבאה, נציין שהצפי הוא להעלאה נוספת של 0.5% ברבעון השני של 2010, ועוד אחת ברבעון השלישי.
התוצאה חסרת הדמיון של המהלך (כשהשפעת הסיפור היווני, עליו נעדכן מיד, רק מחזקת את כל הכיוונים):
ירידה במניות - משום שאם סין מעלה את יחס הרזרבה, זה יקשה עליה, מן הסתם, להשיג צמיחה מאוד מהירה. אם הצמיחה בסין תהיה מהירה פחות, היא תייבא פחות מארה"ב.
ירידה בסחורות - סין היא צרכנית הסחורות הגדולה בעולם.
עלייה בדולר - כל מה שמפחיד את השווקים, לרבות פעולות מובנות מאליהן כמו קיפול צעדי מדיניות מרחיבים בקטר הצמיחה העולמי, גורם לבריחה לדולר. בוודאי כאשר לסיפור הסיני מתווספים החששות באירופה שמחלישים את המטבע השני בסחירותו בעולם. הדולר הגיע לשיא של שבעה חודשים מול היורו ביום שישי.
ירידה בתשואות על אג"ח ממשלת ארה"ב - לא היסטרי, אבל עדיין.
העדכון היווני
ביום חמישי נפגשו ראשי נציבות האיחוד האירופי ויצאו עם הצהרה לפיה יש תוכנית, ואם יהיה צורך, התוכנית הזאת אפילו תופעל. השווקים (באירופה, בעיקר) מאוד התאכזבו מההודעה. זה נשמע להם לא רציני.
ראשי הנציבות התאכזבו מהאכזבה וטענו שכל עוד יוון לא הגישה בקשה רשמית לסיוע, לא הגיוני שתוצג תוכנית חילוץ מפורטת עם סכומים ועם תאריכים. יש בזה משהו.
הבעיה היתה שגרמניה, הכלכלה החזקה ביותר באירופה, ומי שסביר שתישא על גב משלמי המיסים בה את עיקר נטל החילוץ היווני, לא ששה לומר אמירה נחרצת. הסיבה לכך ברורה. ביוון שובתים עכשיו על רקע חוסר הסכמתם לצעדים שהוצעו במסגרת תוכנית הייצוב, וביניהם: הפחתת שכר, הפחתת קצבאות והעלאת גיל הפרישה (היום, 61!). אם גרמניה תבטיח בצורה חזקה מדי שהיא תחלץ את יוון בכל מקרה, היא רק תשחק לידיהם של היוונים השובתים.
הסיפור הזה רחוק מלהיות פשוט. מצד אחד, קשה מאוד להעלות על הדעת אפשרות שיוון לא תפרע את חובותיה (הנושא ייבדק באפריל-מאי, כאשר מספר סדרות מגיעות שם לפדיון). מצד שני, גם אם האיחוד יתן ערבויות לגיוס חוב של יוון או אפילו יתן הלוואה, זה לא פותר את הבעיה. בוודאי לא, כאשר יש עוד כמה - גדולים אפילו יותר - עם אותה בעיה בדיוק (pigs = פורטוגל, איטליה, יוון, ספרד).
התרגום של כל הסיפור הזה לאמריקאית הוא: היורו נחלש, כלומר הדולר מתחזק. וזה מוביל לירידה במניות, לירידה במחירי הסחורות ולירידה בתשואות על אג"ח ממשלתי.
מקרו
בסוף השבוע התפרסמו גם כמה נתונים מקרו כלכליים לא זניחים בחשיבותם.
באירופה פורסמו נתוני הצמיחה ברבעון הרביעי, שאכזבו בדרך כלל. מדינות היורו צמחו ב-0.4% בלבד ברבעון הרביעי - ירידה של 4% ב-2009 כולה במרחב היורו.
צרפת דווקא הפתיעה לטובה עם צמיחה של 2.5%, אבל גרמניה לעומתה הפתיעה לרעה עם 0% ברבעון הרביעי.
בארה"ב התבשמו בנתון חיובי של מסחר קמעונאי, בעוד מדד סנטימנט הצרכנים הפתיע לרעה.
העצים והיער
העצים די מתחילים לחזור על עצמם. שוב יוון, שוב סין. כשנמצה אותם, יהיו עצים חדשים מאותו סוג.
היער הוא החשוב והוא מאוד ברור: ההתאוששות הכלכלית המתוזמרת והמאוד מהירה במרבית מדינות העולם, מונעת בחלקה מצעדים שחלקם הנשמה מלאכותית (העברת חוב מהגזר העסקי לציבורי, ריביות אפסיות, הזרמת אשראי), ובחלקו מגורמים זמניים להם יש תאריך תפוגה (תהליך בניה מחדש של המלאי שנאכל בעת המיתון).
אחת לתקופה יהיו סיפורים נוספים מסוג זה, שיגרמו לאנשי מחנה ה-w וסימן השורש (מדובר באותו מחנה; הם רק נבדלים בעוצמה) להעריך ששוק המניות והאג"ח מגלמים מדי הרבה חדשות מקרו טובות.
בתקופות אחרות, בהן יפורסמו נתוני מקרו חזקים, יגבר כוחו של מחנה ה-v, מחירי המניות יעלו ומחירי אג"ח מדינה יירדו.
אי אפשר שלא לתהות כיצד סיפורי יוון וסין משפיעים על שוקי המטבע, הסחורות, האג"ח והמניות בצורה כל כך חזקה. הרי הבעיה של יוון וחברותיה ידועה מזה חודשים רבים. מובן מאליו שהעברת החוב בכל העולם מהמגזר העסקי למגזר הציבורי, תתוקן בעתיד על ידי העלאת מיסים ו/או על ידי צמצום התקציב - שני צעדים שיפגעו בצמיחה העתידית. גם הצורך לקפל את צעדי הגברת הנזילות בכל העולם (וארה"ב, בראשו), מובנים מאליהם, וגם הם אינם תורמים לצמיחה.
הכותבת היא כלכלנית ואסטרטגית ראשית בפסגות בית השקעות.
ורד דר מפסגות: שוב יוון, שוב סין - אנחנו כלואים בלופ אינסופי
ורד דר
14.2.2010 / 14:35