הבנקים בוול סטריט סייעו ליוון להסתיר את חובותיה במשך עשור

ניו יורק טיימס



>> וול סטריט תרמה להחמרת המשבר הפיננסי המכה עתה באירופה כשם שתרמה בטקטיקות שונות ליצירת משבר הסאבפריים בארה"ב, ובמקרה של התרמיות החשבונאיות בוורלדקום ובאנרון. המשבר המטלטל עתה את יוון וחותר תחת היורו הוחמר בשל העובדה שהבנקים האמריקאיים סייעו לממשלות האירופיות להסתיר את חובותיהן התופחים.

מסמכים רשמיים וראיונות מראים כי בעזרתה של וול סטריט, יוון פעלה במשך עשור להתחמק ממגבלות החוב שכופה עליה האיחוד האירופי. עסקה אחת, שביצע גולדמן סאקס, איפשרה להסתיר מיליארדי דולרים בחובות מהמפקחים על התקציב בנציבות האירופית בבריסל.



גם כשהמשבר החל להסלים, הבנקים חיפשו דרכים לסייע ליוון לדחות את יום הדין. בתחילת נובמבר - שלושה חודשים לפני שאתונה התייצבה במרכזו של המשבר הפיננסי החדש - הגיע צוות של אנשי גולדמן סאקס לעיר העתיקה עם הצעה מודרנית מאוד עבור הממשלה שנאבקה לפרוע את חשבונותיה, אמרו שני אנשים המקורים לעניין.



משלחת הבנקאים, שבראשה עמד נשיא גולדמן סאקס, גארי קוהן, הציעו מכשיר מימון שהיה דוחה חובות של מערכת הבריאות של יוון לעתיד. מכשיר זה דומה ללקיחת משכנתא שנייה על בית שרוכשיו מתקשים לפרוע את חובות כרטיסי האשראי שלהם.



תרגיל זה הצליח בעבר. ב-2001, זמן קצר לאחר שיוון התקבלה לגוש היורו, סייע גולדמן לממשלה ללוות בחשאי מיליארדי דולרים, אמרו גורמים המקורבים לעסקה. עסקה זו, שהוסתרה מעיני הציבור מכיוון שנרשמה כעסקת מסחר במט"ח ולא כהלוואה, סייעה לממשלת יוון לעמוד במגבלות התקציב שנקבעו באיחוד, ובה בעת להמשיך להוציא כספים מעבר ליכולתה.



אתונה לא קיבלה את ההצעה האמורה של גולדמן, אולם עסקות אחרות שעשתה בעשור האחרון מעלות שאלות לגבי תפקידה של וול סטריט בדרמה הפיננסית החדשה הנגלית עכשיו באירופה.



כמו במשבר הסאבפריים האמריקאי וקריסתה של aig, נגזרים פיננסיים שיחקו תפקיד בהתנפחותו של החוב היווני. מכשירים שפיתחו גולדמן סאקס, ג'יי.פי מורגן צ'ייס ומגוון רחב של בנקים שאיפשרו לפוליטיקאים להסתיר הלוואות נוספות שנטלו יוון, איטליה וקרוב לוודאי שגם מדינות אחרות.



יוון מישכנה את עתידה



בעשרות עסקות שהתנהלו ברחבי אירופה, סיפקו בנקים מקדמות במזומן בתמורה לתשלומים עתידיים של הממשלות. חובות אלה נותרו מחוץ למאזן. יוון, לדוגמה, מכרה את הזכויות לאגרות שימוש בשדות התעופה שלה והכנסותיה מלוטו לשנים הבאות.



מבקרים אומרים שעסקות הטעו את המשקיעים והרגולטורים מכיוון שאינן נרשמות כהלוואות. כמה מהעסקות ביוון נקראו על שמות דמויות במיתולוגיה היוונית. אחת מהן, לדוגמה, נקראה איולוס, על שם אל הרוחות.



המשבר ביוון הוא האתגר הגדול ביותר ליורו, המטבע האחיד של אירופה, וליעד האחידות הכלכלית. יוון, במונחי הבנקאות, גדולה מכדי ליפול. יוון חייבת לעולם 300 מיליארד דולר, והבנקים הגדולים מחזיקים בחלק משמעותי מחובות אלה. חדלות פירעון תהדהד סביב העולם.



דוברת משרד האוצר של יוון אמרה כי הממשלה נפגשה עם בנקים רבים בחודשים האחרונים, ולא התחייבה לאף אחד מהם. מימון החובות "מתנהל כולו במאמץ לשקיפות", היא אמרה. גולדמן סאקס וג'יי.פי מורגן סירבו להגיב.



מלאכת כפיה של וול סטריט באירופה לא זכתה לתשומת לב רבה בארה"ב, אולם ביוון ובעיתונות האירופית, כמו במגזין "דר שפיגל", היא ספגה ביקורת קשה.



"הפוליטיקאים רוצים להעביר את תפוח האדמה הלוהט, ואם בנקאי מראה להם איך להעביר אותו לעתיד, הם נופלים ברשתו", אמר גיקאס הרדובליס, כלכלן ופקיד ממשלה לשעבר שסייע לכתוב דו"ח על מדיניות החשבונאות של יוון.



וול סטריט לא יצרה את בעיית החובות של אירופה, אולם הבנקאים איפשרו ליוון ולמדינות אחרות ללוות מעבר ליכולתן, בעסקות שהיו חוקיות לגמרי. אין הרבה חוקים שקובעים כיצד מדינות יכולות ללוות כסף למימון הוצאות כמו ביטחון ובריאות. השוק העצום לאג"ח ממשלתיות פועל ללא מגבלות.



"אם ממשלה רוצה לרמות, היא יכולה לרמות", אמר גרי שינזי, בכיר לשעבר בחטיבת ניטור שוקי ההון של קרן המטבע הבינלאומית. החטיבה עוסקת בחיפוש אחר בעיות בשוקי ההון הגלובליים.



הבנקים ניצלו בשקיקה את מה שהיה עבורם סימביוזה רווחית מאוד עם ממשלות שידן קלה על הדק ההוצאות. יוון אמנם לא נענתה להצעת גולדמן בנובמבר 2009, אולם לפי בנקאים יודעי דבר היא שילמה לבנק 300 מיליון דולר בעמלות על ארגון העסקה ב-2001.



נגזרים כאלה, שאינם מתועדים או מדווחים באופן רגיל, מוסיפים לאי הוודאות לגבי עומק הבעיות ביוון וממשלות אחרות שאולי נקטו בתרגילים חשבונאיים חוץ-מאזניים דומים.



גל של פחד שוטף עתה את אירופה, ובפרט את המדינות האחרות השקועות בקשיים כלכליים. החרדה מייקרת את עלויות המימון של איטליה, ספרד ופורטוגל.



ויכוחים בפרלמנט על אופי העסקות



למרות היתרונות הרבים שיש במטבע אחיד, לידתו של היורו נעשתה גם בחטא: מדינות כמו איטליה ויוון נכנסו לאיחוד המוניטרי עם גירעונות גדולים יותר משהותר תחת אמנת האיחוד האירופי, במקום להעלות מסים ולהקטין את ההוצאות. ממשלות אלה הפחיתו באופן מלאכותי את הגירעונות בעזרת נגזרים.



לא כל הנגזרים טומנים בחובם נזקים. העסקה ב-2001 התבססה על נגזרת שנקראת "עסקת החלף". מכשיר מסוג זה, שנקרא עסקת החלף על ריבית, מסייע לחברות ומדינות להתמודד עם תנודות בעלויות המימון באמצעות החלפת תשלומים בריבית קבועה בתשלומים בריבית משתנה, ולהפך. נגזר אחר שנקרא עסקת החלף מט"ח, יכול לשכך את השפעת תנודות שערי מט"ח.



אולם בעזרתו של ג'יי.פי מורגן, איטליה הצליחה לעשות יותר מכך. למרות גירעונות גבוהים ללא הרף, נגזר שנוצר ב-96' הצליח להקטין את הגירעון בתקציב, לאחר שאיטליה ביצעה עסקת החלף מט"ח עם ג'יי.פי מורגן בשער נוח. בכך זכתה הממשלה לרשום יותר הכנסות במאזנה. בתמורה, איטליה התחייבה לתשלומים עתידיים שלא נרשמו כחוב במאזן.



"נגזרים הם כלי שימושי מאוד", אמר גוסטבו פיגה, פרופסור לכלכלה שכתב דו"ח עבור המועצה יחסי חוץ על העסקה שעשתה איטליה. "הם נהפכים לכלי משחית כשמשתמשים בהם לייפות דיווחים חשבונאיים".



ביוון, "בישול" הספרים הרחיק לכת יותר. במכירת חיסול בקנה מידה לאומי, פקידי הממשל ביוון מישכנו הלכה למעשה את שדות התעופה והכבישים המהירים של יוון כדי לגייס את הכסף לחשבון הלאומי.



איולוס, ישות משפטית שהוקמה ב-2001, סייעה ליוון להפחית את החובות במאזניה באותה שנה. כחלק מהעסקה, יוון קיבלה מקדמת מזומן בתמורה להזרמת ההכנסות מדמי נחיתה עתידיים בשדות התעופה שלה. עסקה דומה, שבוצעה ב-2000 ונקראה אריאדנה, רוקנה את הכנסות הממשלה מהגרלות הלוטו. יוון, עם זאת, סיווגה את העסקות הללו כמכירות, לא כהלוואות, למרות ספקות שהעלו מבקרים רבים.



עסקות מסוג זה היו שנויות במחלוקת בחוגים הממשלתיים במשך שנים. כבר ב-2000 התווכחו שרי האוצר האירופיים אם עסקות בנגזרים לצורך חשבונאות יצירתית צריכות להיות מדווחות.



התשובה שהתקבלה היתה שהן לא צריכות להיות מדווחות. אולם ב-2002 נדרש גילוי חשבונאי מישויות רבות כמו איולוס ואריאדנה - ישויות שלא הופיעו במאזנים הממשלתיים. הדרישה אילצה ממשלות רבות לכתוב עסקות כאלה כחובות ולא כמכירות.



ב2008- דיווחה יורוסטאט, סוכנות הסטטיסטיקה של הנציבות, כי "בכמה מקרים, פעילות האיגוח נראתה כמתוכננת להשיג תוצאה חשבונאית בלי קשר לערך הכלכלי של הפעולה".



גימיקים חשבונאיים כאלה מועילים אולי בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך הם הרי אסון. יורגוס אלוגוסקופיס, שנהפך לשר האוצר של יוון לאחר העסקה עם גולדמן, ביקר ב-2005 בפרלמנט את העסקה האמורה. העסקה, טען אלוגוסקופיס, תעמיס על הממשלה תשלומים גדולים לגולדמן עד 2019.



אלוגוסקופיס, שפרש לפני שנה, ציין בהודעה במייל בשבוע שעבר כי גולדמן הסכים לשנות את תנאי העסקה "כדי להשיב רצון טוב ליחסים בינו לבין הרפובליקה". הוא אמר כי התנאים החדשים עדיפים.



ב-2005 מכר גולדמן את עסקת החלף הריבית לנשיונל בנק אוף גריס, הבנק הגדול ביוון, אמרו מקורבים לעסקה.



ב-2008 סייע גולדמן לבנק להכניס את העסקה ליישות משפטית בשם טיטלוס. אולם הבנק המשיך להחזיק באג"ח שטיטלוס הנפיקה, דיווחה חברת המחקר דילוג'יק, לשימוש בתור עירבון להלוואות נוספות שקיבל מהבנק המרכזי של אירופה.



אדוארד מנצ'סטר, סגן נשיא בכיר בחברת דירוג האשראי מודי'ס, אמר כי העסקה תגרום הפסדים ליוון בגלל ההתחייבויות ארוכות הטווח לתשלום.