הבלאגן ברשות השידור: דיווחים על שעות פיקטיביות, העלמה של ראיות משפטיות

1. הרשות סייעה לאתר אינטרנט שהפיץ את תכניה בלי לשלם לה

האתר israelradio.org משתמש כבר כמה שנים בתכנים של רשות השידור בלי לשלם בעבורם. הרשות, מצדה, לא רק שאינה פועלת נגד האתר, אלא אף משתפת עמו פעולה: במשרדיה מותקן ציוד שלו, המעביר את השידורים לשרתיו. האתר אף משתמש בלוגו של רשות השידור.



בדו"ח המבקרת הפנימית של הרשות, איתנה גרגור, נכתב כי "בסיור שהתבצע במתחם הרדיו ב-2008 נמצא כי בחדר צדדי, ליד חדר הפיקוח המרכזי, מותקן ציוד קצה. אנשי הבדק מסרו כי הציוד שייך למר כ', שאף התקין אותו". מתברר כי הציוד מאפשר קליטה של שידורים מחדר הפיקוח של הרדיו והעברתם דרך הטלפון לאתר האינטרנט. קווי הטלפון שאליהם מחובר הציוד רשומים על שם פנסיונר של הרשות.



המבקרת מציינת כי נאמר לה שבעלי האתר, כ' - יהודי החי בלונדון - התקין פעמיים ציוד ברשות השידור, באישור מנהל ההנדסה לשעבר. בעבר נבחנה האפשרות שכ' יפיץ את תוכני הרשות בתחנות מקומיות באירופה, אך מעולם לא נחתם חוזה בין הצדדים בשל הצעת המחיר הגבוהה שהגיש.



הפנסיונר שקווי הטלפון רשומים על שמו אמר למבקרת כי הסכים לכך בתנאי שלא יצטרך לשלם עליהם, וכי כ' "מתגמל אותו" מדי כמה חודשים. בדו"ח נכתב כי לא נמצא כל הסכם התקשרות בין הרשות למר כ', וכן כי "לא נמצאו תשלומים שהועברו לחברה באופן רשמי, באמצעות המערכת הכספית של הרשות". ניסוח זה מעלה את התהייה אם הועברו תשלומים לא רשמיים לאנשים ברשות בגין השימוש במתקניה ובתכניה.



המבקרת ממליצה לחקור את העניין, לדרוש מהחברה כי תוכני הרשות יוסרו מאתרה ולהוציא את הציוד הזר ממתקני הרשות. כן דורשת המבקרת לנקוט צעדים משמעתיים נגד המעורבים.



2. הארון נפרץ, עדויות בתביעה של 400 מיליון שקל נעלמו



קלסרים שהכילו פירוט של סידורי העבודה של צלמים ב-1990-1994 נעלמו מהארון הסגור שבו היו - בזמן שמתבררת תביעה בהיקף של 400 מיליון שקל שהגישה נגד הרשות קבוצה שבה חברים הצלמים. במשך שמונה חודשים לא הוגשה תלונה למשטרה בעניין, למרות בקשת יו"ר הרשות הקודם משה גביש. לעיכוב גרמה העובדה שגורמים שונים ברשות הטילו האחד על השני את האחריות להגשת התלונה. בסופו של דבר סגרה המשטרה את התיק מכיוון שלא אותר אשם במעשה.



את התביעה הגישה קבוצה של כ-100 עובדים, שנחשבו בעבר עובדים חיצוניים של הרשות. ב-1994 הוכרו הצלמים כעובדי רשות השידור, וכעת הם דורשים לשלם להם כ-400 מיליון שקל בגין הזכויות הסוציאליות שלא קיבלו בשנים שלפני צירופם לרשות.



בתחילת 2008 גילו ברשות קלסרים שבהם סידורי העבודה מהשנים שבהן עוסקת התביעה, היכולים לשמש את הצדדים במשפט. ואולם לפני שהקלסרים הועברו למשרד עורכי הדין של הרשות נעלמו כמה מהם לאחר שהארון שבהם אוחסנו נפרץ. ברשות שלחו לכל העובדים מכתב שבו התבקשו להחזיר את הקלסרים, ושבעה מהם אכן הוחזרו. ואולם אז התגלה כי מידע רב שנכתב במקור בעיפרון נמחק, ואי אפשר לדעת אם המחיקות בוצעו בתקופה שבה נכתב החומר או לאחר מכן.



3. מפיקים ברדיו מדווחים על שעות פיקטיביות



"במערכת החדשות בתל אביב שוררת אנרכיה רבת שנים. אין מוסר עבודה, אין משמעת וכמעט איש הישר בעיניו יעשה" - כך הגיב ועד העיתונאים בתל אביב לבדיקת המבקרת הפנימית. הבדיקה העלתה חשדות לדיווחים על שעות עבודה פיקטיביות במערכת הרדיו בתל אביב.



מהוועד נמסר עוד למבקרת כי "איננו באים לקטרג על ראש המערכת הנוכחי, שהרים זה כבר ידיים והעביר את האחריות לממונים עליו. אנו זוקפים את המצב לכך שהניהול בראש הפירמידה פשוט זילזל במשך שנים בכל מה שמתרחש במערכת בתל אביב. לא פלא שאנשים מתנהגים בניגוד לכל כלל ראוי של עבודה מסודרת. איננו פוטרים את העובדים מאחריות, אך רובם ככולם ראו כיצד מתנהלים העניינים מלמעלה - וזה חילחל למטה".



מדו"ח המבקרת עולה כי מפיקים רבים מדווחים על שעות שכלל לא עבדו בהן או על שעות מאריכים באופן פיקטיבי את המשמרות שבהן כן עבדו. כך למשל, נכתב כי אחת המפיקות דיווחה שמדי שבוע הועסקה במשך ארבע שעות בקול המוסיקה, בעוד שמנהל התחנה טען כי לא ראה אותה בעשר השנים האחרונות.



מפיק נוסף רשם כי החל את המשמרת ב-3:00, וכשמנהל הרדיו נשאל על כך הוא ענה כי זו השעה שבה יצא המפיק מביתו כדי להגיע ב-5:00 לעבודה. עובד אחר שמוזכר בדו"ח מקבל שכר שנה וחצי בלי שהוא משובץ לעבודה. על כך נמסר למבקרת מההנהלה כי "נעשו כמה ניסיונות לסיים את העסקתו. למרבה הצער, המערכת לא מסוגלת להתמודד עם הבעיה".



בדו"ח נכתב עוד כי מפיקים העוברים לגור באזור המרכז נקלטים לעבודה במערכת בתל אביב, גם אם אין שם צורך במפיקים.



4. אין מרואיינים ערבים



בדו"ח המבקרת מוקדש פרק לשוויון בהזדמנויות ולייצוג הולם בשידורי הרדיו. מהדו"ח עולה כי בתוכניות הרדיו המובילות של קול ישראל כמעט שאין מרואיינים שאינם יהודים. ברוב התוכניות שנבדקו לא היה כל ייצוג לערבים - בין השאר, ב"צבע הכסף", ב"יומן השבוע", ב"נעים בכביש מארחת" ובשידורים באנגלית ברשת רק"ע. שתי התוכניות היחידות שבהן היה ייצוג לערבים הן "בחצי היום", שבה 3% מהמרואיינים היו ערבים, ו"הכל דיבורים", שבה היה מרואיין ערבי אחד - כלומר, 0.5% מכלל המרואיינים לתוכנית.