גם בישראל צריך מסיבת תה

>> בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארה"ב העבירה ברפובליקאים - ובעיקר בקיצוניים שבהם - גל של רעדה, זעם ואי השלמה שאינה זכורה בפוליטיקה האמריקאית זה שנים רבות.

המשבר הכלכלי והצורך של אובמה להתערב ולהחדיר עמוק את ידה הארוכה של הממשלה לפעילות העסקית, לצד תוכניתו לרפורמה במערכת הבריאות, הגברת ההוצאה הממשלתית והתוכניות לזירוז הכלכלה, נפלו כפרי בשל לידיהם של מובילי ההתנגדות האידיאולוגית והכלכלית לעצם נוכחותו של אובמה בזירה הפוליטית-כלכלית.



לפני כמה חודשים נחשף העולם הפוליטי לאמצעי חדש המשמש את האזרחים (הרפובליקאים) לבטא את מחאתם על תוכנית הרפורמה בחינוך. אלה הן האסיפות במועצות הערים, שבליווי התקשורת ביטאו את מחאת העם נגד מדיניות הממשל. אמנם נראה כי נשיא ארה"ב מצליח להעביר את הרפורמה, אך ללא ספק הפגישות המתוקשרות במועצות הערים עשו את שלהן והחדירו מידה של ספקנות בלבם של אמריקאים רבים לגבי יעילותה של התוכנית.



כעת, עם הצגת תקציב 2011 של הנשיא ולאור האי-התאוששות של הכלכלה האמריקאית לצד המשך הגברת ההוצאה הממשלתית והעמקת מעורבות הממשלה, הולך ומתעצם כלי ציבורי ישן אך מתחדש - tea party (מסיבת תה). זוהי רשת חברתית המשתמשת בכלים מבוססי אינטרנט וכוללת גם מפגשים פיסיים שנוסדה בתחילת 2009, על רקע תוכנית הזירוז של ממשל ארה"ב, הגברת החוב הציבורי וההוצאה הציבורית. זוהי תנועה הכוללת גמלאים, עקרות בית, בעלי עסקים קטנים ומנכ"לים, המבקשים להשפיע על הממשל ועל דעת הקהל. בשלב זה קשה לאמוד את השפעתה של מערכת דמוקרטית זו, אך אין ספק שאי אפשר עוד להתעלם ממעורבות ישירה של אזרחים במעשי הממשל.



ובישראל - מהנושאים הרבים והמגוונים המובאים לידיעת הציבור מדי יום, בעיקר באמצעות התקשורת, קשה שלא להתמלא זעם לנוכח הכוונה להעניק תנאי מנכ"ל לראשי מטה בלשכות שרים. מעשה זה חמור הרבה יותר מהכוונה לאפשר לח"כים לטוס במחלקת עסקים ולאשר עלות שכר של 60 אלף שקל בחודש למנהל רשות ניירות ערך.



לפני שני עשורים היו לכל שר שני עוזרים בשכר ממוצע של עובדי המשרד, כמה מזכירות ותו לא. כיום לכל שר כשמונה עד עשרה עוזרים ויועצים, בתנאי שכר לגמרי לא רעים ועם תנאי עבודה משופרים. אמנם חלק מהיועצים והעוזרים עובדים קשה ומוטלת עליהם אחריות לא קטנה, אך אין בכך הצדקה להוסיף תפקיד חדש של ראש מטה.



במשרדים ובגופים ציבוריים רבים נוספו במשך השנים תפקידי מנהלי רשויות, ראשי מינהלים, מנכ"לים של תתי-גופים ועוד כינויים מינהליים הגוררים אחריהם תנאי שכר מפליגים - וכל זאת מכספו של משלם המסים. ההבדל הוא שבארה"ב גודשים האזרחים את מועצת העיר ואת ה-tea party. הגיעה השעה שאזרחי ישראל יחברו לרשת חברתית שתגיב באופן פיסי ואלקטרוני על כל העיוותים השמים לצחוק את משלמי המסים.



הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל