>> בכותרות החדשות הפיננסיות בשבועות האחרונים מככבות יוון ואומות אחרות בשולי אירופה. מה שמטריד אותי הוא שהדיווחים מתמקדים בעיקר בחובות ובגירעונות של המדינות, שיוצרים את הרושם שמדובר אך ורק בבזבזנות הממשלות - והם מתדלקים את המתנגדים לגירעון של ממשלת ארה"ב, שרוצים לקצץ בהוצאות על אף האבטלה הגבוהה, ומשתמשים ביוון כלקח למה שיקרה אם לא נעשה כך.
ואולם האמת היא שהיעדר משמעת תקציבית אינו הגורם המלא, או אפילו המרכזי, בצרות של אירופה - אפילו לא ביוון, שממשלתה אכן התנהגה בחוסר אחריות (והסתירה את חוסר האחריות הזה באמצעות חשבונאות יצירתית).
הסיפור האמיתי שמאחורי בעיות גוש היורו אינו בזבזנות של פוליטיקאים כי אם היהירות של האליטות - בפרט האליטות שדחפו את אירופה לאמץ מטבע אחיד הרבה לפני שהיבשת היתה מוכנה לניסוי שכזה.
קחו לדוגמה את ספרד, שבערב המשבר נראתה כמו דוגמה ומופת לאחריות תקציבית. חובותיה היו נמוכים ב-43% מהתמ"ג ב-2007, לעומת 66% בגרמניה; היא ניהלה עודף תקציבי והרגולציה הבנקאית שלה היתה למופת.
ואולם בשל חופיה החמימים ספרד נהפכה לפלורידה של אירופה - וכמו פלורידה, היה בה שגשוג בתחום הבנייה. המימון לבועה זו הגיע בעיקר מחוץ לספרד - בפרט מגרמניה.
כשהבועה פקעה האבטלה הרקיעה שחקים
התוצאה היתה צמיחה מהירה המשולבת באינפלציה משמעותית: בין 2000 ל-2008 מחירי המוצרים והשירותים המיוצרים בספרד עלו ב-35%, לעומת עלייה של 10% בלבד בגרמניה. בשל העלייה במחירים, היצוא הספרדי איבד את תחרותיותו, ואולם צמיחת שוק העבודה היתה חזקה הודות לפריחה בתחום הדיור.
כשהבועה פקעה, האבטלה בספרד הרקיעה שחקים והתקציב נכנס לגירעון עמוק. אך הגירעונות הגדולים - שנגרמו בשל הירידה בהכנסות בגלל המשבר ובשל הוצאות החירום הממשלתיות שנועדו לבלום את המחיר הכבד ששילמו האזרחים - היו תוצאה, ולא הגורם, לבעיות של ספרד.
ממשלת ספרד לא יכולה לעשות הרבה כדי לשפר את המצב. בעיית הליבה בכלכלת ספרד היא שהמחירים זינקו הרבה יותר מבשאר מדינות אירופה. אם ספרד עדיין היתה משתמשת במטבע הקודם שלה, הפזטה, היא היתה יכולה לתקן את הבעיה במהירות באמצעות פיחות של, למשל, 20% בערך הפזטה כנגד מטבעות אירופיים אחרים. ואולם לספרד כבר אין מטבע משלה, ויכולתה להשיג תחרותיות היא רק באמצעות תהליך אטי ומכאיב של דפלציה.
אם ספרד היתה מדינה בארה"ב ולא באירופה, מצבה לא היה כל כך גרוע. המחירים לא היו יוצאים כל כך משליטה: פלורידה, שהצליחה למשוך עובדים ממדינות אחרות ולרסן את הוצאות השכר שלהם, מעולם לא חוותה את האינפלציה שעברה על ספרד. בנוסף, פלורידה נהנית מהתקציב הפדרלי שממשיך לממן את הוצאות הביטוח הלאומי והרפואי של אזרחיה.
ואולם ספרד אינה מדינה בארה"ב, וכתוצאה מכך היא שקועה בצרות צרורות. יוון, כמובן, שרויה בקשיים גדולים אף יותר מכיוון שהיוונים, בניגוד לספרדים, אכן היו חסרי אחריות תקציבית. יוון היא כלכלה קטנה, שצרותיה מעניינות את העולם רק בגלל שהן זולגות לכלכלות גדולות יותר, כמו ספרד. אי גמישותו של היורו, ולא הגירעון התקציבי, הוא בלב המשבר.
שום דבר מזה לא מפתיע. עוד הרבה לפני הולדת היורו, הכלכלנים הזהירו שאירופה אינה מוכנה למטבע אחיד. ואולם אזהרותיהם לא נשמעו - והמשבר היכה.
מה יקרה עתה? פירוק גוש היורו כמעט אינו עולה על הדעת, מסיבות מעשיות. כפי שבארי אייכנגרין מברקלי ניסח זאת, ניסיון להחזיר את המטבעות הלאומיים "יעורר את אם כל המשברים הפיננסיים". כך שהדרך היחידה היא רק קדימה: כדי לגרום ליורו לתפקד כראוי, אירופה צריכה לפעול לאיחוד אירופי פוליטי הדוק יותר, כך שהמדינות השונות בה יתחילו לתפקד יותר כמו מדינות בארה"ב.
זה לא יקרה בקרוב, ומה שצפוי בשנים הקרובות הוא תהליך כואב של דשדוש: חילוצים מלווים בדרישות לצנע חמור. וכל זה על רקע אבטלה גבוהה מאוד ודפלציה שרק תחמיר את המצב.
זוהי תמונה מכוערת, אך חשוב להבין את טבעו של הכשל הקריטי של אירופה. כן, היו כמה ממשלות לא אחראיות, ואולם הבעיה העיקרית היתה ההיבריס - האמונה היהירה שאירופה תוכל לאמץ בהצלחה מטבע אחיד על אף שהיו סיבות טובות להאמין שאינה מוכנה לו.
היורו נולד בחטא
פול קרוגמן
17.2.2010 / 7:01