>> הסאגה בבנק לאומי עדיין לא הסתיימה. הסרת המועמדות של גליה מאור רק סיבכה את התמונה. לא ברור אם האסיפה הכללית אמנם תתקיים ב-11 במארס, ולבטח לא ברור מי יהיו המועמדים לדירקטורים.
האם רק דוד קליין יועמד להצבעה כדירקטור החדש? האם המרוץ ייפתח גם למועמדי ראש הממשלה - אורי יוגב, משה טרי ואיזי תפוחי? האם ייבחנו מועמדים עצמאיים נוספים? וכמה בג"צים נעבור עד לרגע המינוי?
1. המפסידה הגדולה
מאור היא בינתיים המפסידה הגדולה מכל הפרשה. היא גם אכלה את הדגים הבאושים, גם ספגה מהלומות וגם גורשה מהעיר.
זה קרה לה משום שאיבדה לרגע את החושים המצוינים שיש לה בהבנת טבע האדם. היא שכחה את החוק הבסיסי שהיא עצמה כתבה: להיות מאחורי הקלעים; שמישהו אחר יעשה עבורך את העבודה, כי ברגע שאתה מתייצב בראש ההר, אתה מושך אש מכל הכיוונים.
כך פעלה מאור עד היום; עם חשיפה מינימלית, תמיד מאחורי הקלעים. אבל משהו גרם לה לשנות טקטיקה. כנראה היו אלה היועצים ועורכי הדין הרבים שהקיפו אותה ונתנו לה עצות אחיתופל. הם רצו להיות בטוחים שהיא תמשיך לשלוט בבנק, כדי שהם יוכלו להמשיך וליהנות מהקרבה למלכות. זה טוב להשגת אשראי. זה טוב להשגת תפקידים. לכן עודדו אותה לצאת למרוץ בגלוי. היועצים חשבו שאף אחד לא יעז להתנגד לאור הביצועים הטובים של הבנק, אבל הם טעו. תמיד יש גורמים פוליטיים, רגולטוריים ואינטרסנטיים שינסו לקדם את "האיש שלהם". הרי מדובר בבנק הגדול במדינה עם כוח כלכלי עצום.
מאור היתה צריכה ללכת בשיטה הישנה שלה - מאחורי הקלעים. למשל, לדאוג שאחד הגופים המוסדיים יעלה את שמה כמועמדת לדירקטוריון, כאשר היא, מצדה, כלל לא מגיבה. ואז, כאשר המהומה תלך ותגבר, עם כל הבחישות הפוליטיות והאינטרסנטיות, הציבור ימאס בפארסה ותעלה דרישה: רוצים את גליה. רק אז היא תעשה טובה ותסכים.
2. המחדל הגדול
לאורך כל פרשת בנק לאומי, לא שמענו מלה מבנק ישראל. זה תמוה ביותר לאור המעורבות האינטנסיבית של הנגיד סטנלי פישר והמפקח על הבנקים רוני חזקיהו בפרשה הקודמת: הדחת יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר.
האם אין להם דעה בקשר ליו"ר המתאים לבנק לאומי? לא אכפת להם אם זו תהיה מאור או קליין או יוגב? האם האיש שיעמוד בראש לא משפיע על יציבות הבנק? השקט המוזר הזה מעלה חשש שהם פוחדים להתערב, פן יחטפו אש מכיוון פוליטי או אינטרסנטי.
בנושא אחר, חשוב לא פחות, הם כן הביעו את דעתם: נושא השליטה בבנק. מתברר שפישר וחזקיהו נשבו גם הם באופנה החדשה של שליטה דרך הבורסה. כלומר, הציבור שמחזיק במניות יצביע וימנה את הדירקטוריון שמתוכו ייבחר היו"ר.
כל כך אלגנטי. כל כך רומנטי. הכל יתנהל מעצמו בלי גרעין שליטה ברור. אבל מיהו הציבור שמחזיק במניות? האם זה שלמה אליהו שמחזיק בכ-10% מהן? אולי הטייקונים שמחזיקים כל אחד בכמה אחוזים? האם אלה בתי ההשקעות? קרנות הפנסיה? חברות ביטוח? אוצר התיישבות היהודים? המשקיעים הקטנים?
הרי צריך להבין שאין ואקום בשליטה. יש רק שתי אפשרויות: או שהשליטה תהיה גלויה וברורה, או שהיא תהיה סמויה ופתלתלה. כי במציאות הישראלית, אם השליטה תעבור לידי ה"ציבור", מי שישלוט בסוף בבנק יהיו הלווים הגדולים (הטייקונים) והמנהלים הבכירים. הם יעשו זאת מתחת לשולחן, מבלי שנדע. הם יהיו אלה שימנו את הדירקטורים ובעזרתם את היו"ר והמנכ"ל.
זה המצב הרע ביותר שעלול לקרות. לזה קוראים שלטון מנהלים. זה מצב שבו הלווים הגדולים, המקורבים והמנהלים שולטים בבנק, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. במצב כזה ההנהלה נוטה לקחת סיכונים גבוהים יותר, כי אין מי שיאזן אותה. אין מקבילית כוחות. אין מי ששואל וחוקר על כישלון עסקי ותובע הסקנת מסקנות אישיות.
רק כאשר יש גרעין שליטה מוגדר, המנכ"ל נאלץ להגיש דין וחשבון לבעל הבית על כל הפסד או טעות - וגם ללכת הביתה כאשר הכישלון מהדהד. רק כאשר יש גרעין שליטה, יש לחזקיהו כתובת מדויקת לדרישותיו. אז נכון שלא כל דרישה מתמלאת באופן מיידי, אבל זה הרבה יותר טוב ממצב שבו אין כתובת כלל, או שהכתובת חשאית ולא ברורה.
אין אצלנו אף בנק שמתנהל בלי גרעין שליטה. אין חברות כאלה בבורסה הישראלית, חוץ מטבע שהיא מקרה מיוחד. אז מאין נוטלים פישר וחזקיהו את האומץ לבצע ניסוי קריטי שכזה דווקא בבנק הגדול בישראל? האם הם יודעים איך יגיבו בעלי הפיקדונות?
הבעיה היא שגם שר האוצר יובל שטייניץ נפל בקסמה של ההפרטה דרך הבורסה. הוא רוצה הישג מיידי שיכניס כסף לאוצר המדינה. אבל לנו חשובה היציבות והשמרנות, וכדי להשיג אותן צריך לחזור ולמכור את הבנק בשיטה הישנה: לגרעין שליטה ברור, שעבר את כל המסננות של בנק ישראל.
הרי מי שרוצה לצפות מה יקרה בבנק לאומי אם ינוהל בלי גרעין שליטה, צריך רק להתבונן בסאגה שעוברת עכשיו על הבנק בקשר למינוי היו"ר. כי באין בעל בית, ייפרע עם.
3. חלטורה בפרקליטות
בעקבות החופשה הכפויה שנטל עו"ד אורי קורב, הגישה שלשום הפרקליטות המדינה בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את פתיחת שלב ההוכחות במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, מיום שני הקרוב לעוד שלושה חודשים. הפרקליטות אומרת שהיא לא יכולה להסתדר בלי קורב, המצוי בפרטי הפרטים של התיק.
זו תגובה שכל כך מתאימה לפרקליטות. אחד יוצא לחופש והם כבר המומים. זו תעודת עניות לפרקליט המדינה משה לדור ולפרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנל, שמלווים את התיק מראשיתו באופן צמוד.
דבר כזה יכול לקרות רק במגזר הציבורי, שם אין מדדי תפוקה כלל. במקום להיערך מחדש במהירות, כמו שכל ארגון פרטי היה נוהג, הם מבקשים שלושה חודשים. יש להם את כל הזמן שבעולם. בכל מקרה המשכורת תגיע בתחילת כל חודש.
לא אכפת להם גם ממאות התיקים שנערמים בפרקליטות במשך שנים ללא טיפול. לעומת זאת, הם מאפשרים לפרקליטים לשמש מרצים בשכר במכללות פרטיות, למרות ניגוד האינטרסים והפגיעה בעבודה. כי כך עובדת הפרקליטות. היא מתחרה בסחבת ובחוסר יעילות רק במערכת בתי המשפט.
באין בעל בית, ייפרע עם
נחמיה שטרסלר
17.2.2010 / 7:01