לא זאת הדרך להשקיע במגזר הערבי

>> קבוצת אל בוואדר זכתה באחרונה במכרז של משרד האוצר להקמה וניהול קרן השקעות פרטית במגזר המיעוטים. הגופים בממשלה המעורבים במכרז עמלו קשות על המכרז והכוונות טובות, אך השאלה היא אם קרן הון לא סחירה ולא רשומה היא המכשיר האופטימלי לעידוד ההשקעות במגזר המיעוטים, לשתלבותו בצמיחת ישראל ובכך גם לקירוב ישראל ל-oecd.

ככל שענייננו בניצול מקסימלי של משאבי הממשלה בפיתוח עסקי במגזר המיעוטים, הרי שהקרן לוקה בכמה מגרעות: חוסר נזילות, חוסר שקיפות, אורך חיים מוגבל עם חלון השקעות קצר אף יותר, נגישות מוגבלת למקורות מימון עתידיים, תלות באנשי מפתח והענקת הזדמנות לרווחים לקבוצה מצומצמת של שותפים.



עם זאת, המכרז נתפש כהזדמנות פז בקרב אלה שייחלו לנהל את הקרן. על כך תעיד העובדה שיותר מתריסר טופסי ההתמודדות נרכשו, אף כי רוב הרוכשים מעולם לא השקיעו בחברות במגזר המיעוטים ורובם אף לא התנסו בניהול קרנות. הממשלה זורקת לפתחם, בשעתם הקשה, 80 מיליון שקל שינוהלו כראות עיניהם במגזר המיעוטים. השותף הכללי שיזכה לנהל את הקרן עשוי ליהנות מתזרים מזומנים חיובי למשך 10 שנים ודמי ניהול של לפחות 4 מיליון שקל בשנתיים למשך חמש השנים הראשונות, בנוסף ל-20% מהרווחים. כל זאת בהשקעה אפסית וללא כל סיכון.



השותפים המוגבלים לא רשאים להחליף את השותף הכללי, גם אם זה מנהל תהליכים שאינם לרוחם או משיג לקרן תשואות שליליות. לעומת זאת, אם שותף כללי עוזב את הקרן, ייתכן שהקרן תתפרק והיוזמה תרד למצולות. הממשלה אף מנעה מהשותפים המוגבלים להיות גם שותפים לא מוגבלים, בניגוד למגמה העולמית השואפת ליישב בין האינטרסים של שתי הקבוצות. בכך, ולפי תנאי המכרז, ויתרה הממשלה על כל אמצעי להשפיע על ניהול הקרן והעבירה את פיתוח מגזר המיעוטים לעשר השנים הבאות לידי קבוצה מצומצמת ביותר.



הממשלה יכלה לבחור במכשיר אחר לשם ביצוע היוזמה. לדוגמה, באמצעות תאגיד ציבורי נסחר או קרן השקעות נסחרת. ניתן להניח שהמדינה היתה זוכה בשלושה יתרונות: הגנה ושקיפות חשבונאית ועסקית מלאה תוך שימוש ברגולציה הקיימת; נגישות למימון עתידי עם מגוון כלים; והענקת שקיפות והגנה לכספה של הממשלה ומתן הזדמנות לכלל האוכלוסייה להשפיע על דרך הניהול וחלוקת הרווחים.



במבנה כזה יכלה הממשלה לקבל, בהתאם לחוק ניירות ערך, מניה מיוחדת, וכן יכלה לבצע את השקעתה באמצעות רכישת אג"ח שיעמדו לזמן ארוך (10 שנים ויותר) הנושאות ריבית 0% או 5% בעין. על חלוקת דיווידנד ועל שינוי התקנון תוטל מגבלה כל עוד האג"ח לא נפרעו. חלופת המניות המיוחדות תקנה לממשלה השתתפות בוועדת הביקורת, לא תזכה אותה בהשפעה על הניהול, תדרג אותה אחרונה בעת פשיטת רגל והמניות יהיו קריאות לפי מחירן הנקוב לאחר עשר שנים. חלופה זו עדיפה ובעלת פוטנציאל ארוך טווח.



החסרון בפתרון המוצע קיים בהיבט המיסוי של תושבי חוץ, אך אלה אינם באים בהמוניהם לעזרת המגזר. לעומתם, רבים מהמשקיעים המוסדיים ואנשי העסקים היו משתתפים או מגדילים את השתתפותם במיזם מסוג זה במתכונת זו.



הכותב הוא עורך דין במשרד גורניצקי ושות'