לא להפריט את כביש מספר 1

>> הדיווחים על המו"מ בין המדינה לחברת שפיר, בעלת הזיכיון להפעלת הנתיב המהיר שיוקם בכניסה מכביש 1 לתל אביב, מתמקדים בהיבט הפיננסי. החברה מאיימת לפרוש אם לא ישופרו תנאיה, והעניין יסתיים כנראה בהעברת עוד כסף מהכיס הציבורי לחברה. ואולם ההתפתחות האחרונה אינה בעיה אלא הזדמנות לתקן שגיאה קשה ולשוב לנתיב הנכון שבו ראוי להתנהל משק התחבורה בישראל.

במרכז תוכנית הנתיב המהיר תעמוד האפשרות להיכנס ברכב מכביש מספר 1 לגוש דן, תוך עקיפת "הפקק של המדינה" בעבור תשלום. אמנם הנתיב מיועד גם לתחבורה ציבורית וכחלק מהתוכנית יוקם חניון במחלף שפירים שממנו תהיה הסעה בחינם למרכז העיר, אבל לא זה מה שמעניין את הזכיין - אלא הכסף שיוכל לגבות מהממהרים שייסעו בנתיבו.



לעומת זאת, האינטרס הציבורי שונה לגמרי. להכנסת אלפי כלי רכב נוספים לתוך גוש דן מדי יום יש מחיר כבד בזיהום האוויר, בעומס התחבורתי ובהקמת עוד חניונים על חשבון שטחים פתוחים בתוך הערים. לכן, בכל העולם מבינים שלערים גדולות צריך להכניס עוד אנשים, אבל לא מכוניות. זו הנחת המוצא שהכרחי לאמץ גם אצלנו.



עמותת אדם טבע ודין נאבקת זה שנים לא ברעיון הנתיב המהיר, אלא באופן המעוות שבו החליטו ליישמו - כך שישרת מעטים ויפגע ברבים. בהפעלה נכונה של הנתיב, הוא היה נפתח בהתחלה רק לתחבורה ציבורית. אם לאחר תקופת ניסיון היה נשאר עודף קיבולת, היה הנתיב נפתח גם לכלי רכב שבהם ארבעה נוסעים. אם לאחר תקופת ניסיון נוספת שוב היה נשאר עודף קיבולת, היתה התנועה בנתיב מתאפשרת גם לכלי רכב שבהם שלושה אנשים. שלושה אנשים ששניים מהם השאירו את הרכב בבית ושהתארגנו לנסיעה משותפת. כך היו נכנסים לגוש דן יותר אנשים בפחות כלי רכב. זה טוב לציבור, זה נהוג במדינות המתקדמות בעולם, אך הפוך לאינטרס של הזכיין.



כמו הנתיב המהיר, גם הפרטה אינה שם נרדף לרוע מוחלט. ואולם הפרטת שירותים ציבוריים בסיסיים מחייבת זהירות רבה לאור הסתירה המובנית בין האינטרס של היזם הפרטי לאינטרס הציבורי, ודוגמאות בעייתיות לא חסרות. כך, מערכת הבריאות הכושלת בארה"ב, שנדמה כי עיקר ייעודה נהפך להזרמת כסף לחברות ביטוח. כך מערכת הרכבות הכושלת בבריטניה, שהולכת ומידרדרת מאז שהופרטה. וכך גם אצלנו, כשאוטובוסים נמנעים להשתמש בכביש 6 בשל העלות הנוספת, מה שפוגע ביעילות ובכושר התחרות של התחבורה הציבורית.



לכן, במקום להתאמץ להשאיר את חברת שפיר בפרויקט, על משרדי האוצר והתחבורה לנצל את ההזדמנות, להיפרד מהחברה לשלום ולהמשיך בקידום הנתיב המהיר כנתיב שיביא באמת תועלת לציבור.



הכותב הוא ראש המחלקה המשפטית בעמותת אדם טבע ודין