דרוש: מתמחה אותנטי

>> לפני כמה שנים חיפשנו מתמחה חדש. זה היה משרד גדול והאנשים בו היו עסוקים ורוב הזמן נראו מודאגים וטרודים ממשהו. הטלפונים שם צלצלו, כל הזמן. האנשים דיברו רוב הזמן מהחדרים שלהם. בשלב מסוים מצאתי את עצמי עוזר לחפש, למיין ולמצוא סטודנט למשפטים, שיתחיל לעבוד כמתמחה, ויוכל לעזור קצת בעבודה.

הראשון שהגיע לראיון היה בחור עם עיניים כחולות בהירות ושיער ג'ינג'י שבמרכזו קרחת גדולה מדי ביחס לגילו הצעיר. היה לו שפם חום שנראה כמו מברשת נעליים ישנה שקונים מרוכל בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב.



הוא נראה כמו אחד שיישב ויעשה את העבודה שלו בשקט. שמתי לב שהוא כמעט ולא מדבר. הוא נראה לי די מסתורי. הוא התבונן באיזו נקודה דמיונית מאחורי הכתף שלי ונראה כל כך תלוש.



הוא לא שאל יותר מדי שאלות, העיקר לקבל את העבודה ולהגיע הביתה בשלום. גם אני לא שאלתי יותר מדי שאלות. ניסיתי לחשוב איך הוא מקבל ממישהו איזו משימה במשרד, ומתחיל לאבד את הראש.



הבחור השני שהגיע היה איש קטן קומה ומטופח ומשום מה הזכיר לי במראהו את הזמר הצרפתי הוותיק שארל אזנבור. הוא התכונן לראיון הזה כמו שצריך והיה בעל ביטחון עצמי מופרז.



לאפטר שייב שלו היה נוכחות מעיקה. היה לו מבט של אדם שמנסה לסדר אותך. של אחד שיודע משהו יותר טוב ממך.



דמיינתי אותו מסתובב בין החדרים, מסתודד עם עורכי דין וזומם מזימות לא ברורות, או סתם נהנה לריב על כל דבר. הרגשתי כאילו הוא מסתכל עלי באיזה סוג של לעג, ולא הצלחתי להבין על מה. אולי הוא באמת ניסה לסדר אותי במשהו. או שאולי באמת ידעתי משהו פחות טוב ממנו.



הבחור השלישי שהגיע נראה קצת מבולגן. חלק מהחולצה שלו בצבץ מעל למכנסיו. אבל הוא לא שיחק משחקים, לא חייך יותר מדי ובטח שלא צחק. הוא לא החמיא ולא "ליקק", אבל הוא היה מלא בשאיפות להצליח. הסקרנות שלו נראתה אותנטית. שום דבר אצלו לא היה מזויף. והעיקר, הוא רצה את המשרה הזו, הרבה יותר מכולם. לא היתה ברירה אלא לקבלו לעבודה. הוא היה כל כך אמיתי.



אין לי מושג איפה הוא ומה הוא עושה היום. אולי הוא בעצמו בעלים של משרד גדול. עסוק, מודאג וטרוד. או סתם מחפש מתמחה שיוכל לעזור לו קצת בעבודה.



-



הכותב הוא עורך דין