"אם היתה לי שנה של תשואה שלילית הייתי שוקל לבצע חרקירי "

בעידן הנוכחי, רוב האנשים חושבים ועובדים בעיקר עבור עצמם. מעטים מהם הם מנהיגים. האם ייתכן שהנביא הנוכחי של היהדות האמריקאית ושל תרבות וול סטריט הוא דווקא בן של מאפיונר, אתאיסט, מיליארדר שסגר את קרן הגידור שלו לפני 15 שנה?



מייקל שטיינהארדט לא נראה כנביא. הוא גם לא זועם. בשיחה עמו הוא מזכיר יותר מכל סבא חייכן וטוב לב, בעיקר כשהוא מציג לאורחיו את התחביב המרכזי שלו: גן חיות שלם עם מגוון יוצא דופן של עופות נדירים. שטיינהארדט באמת אוהב חיות: בעבר היתה בבעלותו חווה לגידול קפיברות - המכרסם הגדול בעולם, מין עכבר בגודל של כבשה.

אביו, סול ה"אדום", היה מהמר כפייתי, שכדי להקל על המתח הכרוך בעיסוקו נהג להתרועע במועדונים של ניו יורק עם חבריו הטובים וינסט "כחול העיניים" איילו ומאיר לנסקי, מהדמויות הבכירות בעולם התחתון האמריקאי היהודי של שנות ה-40. אורח חייו המפוקפק הפגיש אותו תדיר עם שומרי החוק, ובאחד המפגשים האלה הוא הורשע במכירת תכשיטים גנובים ונשלח למאסר בבתי הכלא סינג סינג ודנמורה. שטיינהארדט הבן זוכר היטב כיצד נאלץ לבקר את אביו בבתי הכלא.



בתמורה לביקוריו של מייקל הצעיר, מימן האב את לימודיו. גם בבר המצווה שלו ביקר מייקל את אביו בבית הכלא. האגדה מספרת כי מתנת בר המצווה שקיבל מייקל מאביו היתה מעטפה ובה 10,000 דולר והנחיות להשקעה בשוק המניות האמריקאי. השקעה זו הניבה כעבור כמה שנים רווח של 200 אלף דולר, עוד לפני שמייקל החל את לימודיו באוניברסיטה. וכך, מספרת האגדה, החל חלוץ קרנות הגידור מייקל שטיינהארדט את דרכו אל התואר "גורו השקעות" ואל מקום של כבוד ברשימת העשירים של המגזין "פורבס".



הדרך היתה מרשימה, בוודאי במונחים של ימינו, שבהם גם תשואה חיובית של אחוזים בודדים נחשבת להישג. מ-1967 ועד 1995 הצליח מייקל שטיינהארדט להפוך דולר בודד ל-460 דולר. השיטה שלו: לרכוש מניות מדשדשות מאחור ולחכות בסבלנות. שטיינהארדט ושני שותפיו בקרן, הווארד ברקוביץ' וג'רלד פיין, נהגו להשקיע בהתאם לתפישת עולמם: השקעות ארוכות טווח שנשענות על ניתוח מאקרו כלכלי. שטיינהארדט תיבל את תיק ההשקעות של הקרן באסטרטגיות לטווח קצר תוך שהוא מהמר על כיווני השווקים, המניות והאג"ח.



בתחילת דרכן נודעו קרנות הגידור בכמה חידושי השקעות: הן מכרו בחסר, מינפו את ההשקעות ולא פסחו על אף שוק שאפשר היה להרוויח בו כסף - הן השקיעו במניות, בסחורות, במטבעות ובאג"ח.



ב-1979 החליטו ברקוביץ' ופיין לפרוש מהקרן, ושטיינהארדט נשאר כמנהלה היחיד. הוא סירב להתקבע על שיטת השקעות ספציפית, וכך למשל מכר בחסר מניות של חברות הטבק בזמן שעמדו בפני תביעת המיליארדים על נזקי העישון. בשנות ה-80 הוא רכש אג"ח אמריקאיות ב-450 מיליון דולר - 200 מיליון דולר מסכום זה נלקחו כהלוואה, והוא ציפה ששער הריבית יירד. כשהיה בחופשה בצרפת קיבל טלפון מאחד מעוזריו, שבישר לו כי שערי הריבית יורדים ומחירי האג"ח נוסקים.



בסוף 1993 הגיע היקף הקרנות של שטיינהארדט לשיא. הוא ניהל נכסים בשווי של 4.8 מיליארד דולר, והתשואה השנתית הממוצעת שרשם למשקיעיו היתה 31%. מתשואה זאת יש להפחית 20% עמלה שנכנסה לכיסו של שטיינהארדט בגין עבודתו, וכך מתקבלת תשואה שנתית ממוצעת של כ-24%. לשם השוואה, מדד 500 s&p הניב בתקופה זאת תשואה של 6.6%. נראה היה כי דבר לא יעצור את שטיינהארדט מליהפך לגדול המשקיעים - או לפחות לאחד מהם.



הקריירה של שטיינהארדט לא היתה נטולת מהמורות, וקרוב לוודאי שאת 1994 הוא יעדיף למחוק מקורות חייו. ההפסדים שנגרמו לו בשנה זו כמעט חיסלו את המוניטין שלו, וחלק לא מבוטל מנכסיו האישיים והמנוהלים התאדה. הוא העריך כי שערי הריבית בארה"ב לא יעלו ורכש חוזים על שער הריבית, אך העליות בשערי הריבית הובילו את קרנותיו להפסד של 29% - הפסד שרבים מהמשקיעים לא ציפו לו ממנהל ברמתו.



רבים מהמשקיעים העריכו אז כי שטיינהארדט איבד את מגע הזהב. המשקיעים בקרן שלו החלו לפדות את כספם, ובסוף 1994 ירד היקף נכסיו ל-2.1 מיליארד דולר. חשבונו האישי הראה הפסד של כ-200 מיליון דולר. בנובמבר 1994 שלח שטיינהארדט מכתב למשקיעיו ובו ציין כי הוא לא רואה עצמו מחויב להמשיך לנהל את כספם. אחרי שנה שבה הפסידו 29%, רבים מהם זעמו. עיקר הכעס הופנה לסעיף במכתב שבו ציין כי הוא וצוות החברה יהיו זכאים לתגמולים כספיים משמעותיים גם מבלי שיתקנו את הנזק שנגרם למשקיעים.



בשנה זאת גם שילם שטיינהארדט לרשויות החוק האמריקאיות קנס של כ-70 מיליון דולר, בגין הערכות כי היה מעורב במניפולציה על מחירי האג"ח הממשלתיות. תשלום הקנס סתם את הגולל על פרשייה זאת ללא העמדה לדין או קביעה כי בוצעה עבירה על חוק ניירות ערך. ב-1995 שיפרו קרנותיו של שטיינהארדט את תוצאותיהן באופן משמעותי והניבו למשקיעים תשואה של כ-24% לפני תשלום העמלות. שטיינהארדט החליט כי זה הזמן הנכון לפרוש.







"הפופולריות של ישראל בשפל"



שטיינהארדט עדיין משקיע את כספו האישי: בקרנות גידור של אחרים ובחברות פיננסיות, למשל חברת wisdom tree העוסקת בניהול תעודות סל מתוחכמות, וכן בחברת ניהול ההשקעות kspc הישראלית, שבה שותף בנו דיוויד. חלק מרכזי ממרצו כיום הוא מפנה לניסיון "להציל את העם היהודי" מהתבוללות, בעיקר באמצעות פרויקט "תגלית", המביא לישראל עשרות אלפי יהודים צעירים לביקור היכרות עם המדינה. שוחחנו עם שטיינהארדט על גורל התפוצה היהודית, על וול סטריט ועל האופן שבו הוא תופש כיום את השווקים.



לאחר המשבר הפיננסי ולאחר פרשת מיידוף, האם חלה ירידה בפעילות של "תגלית"?



"אנחנו רואים ירידה במספר הצעירים שמגיעים. בשנה שעברה שלחנו לישראל יותר מ-40 אלף צעירים, והשנה אולי מחצית מזה. זה משקף את חוסר היכולת שלנו לקבל מימון ותרומות כדי לעשות את מה שצריך - להביא כמה שיותר צעירים יהודים להכיר את ישראל. בעולם אידיאלי אפשר לדעתי להביא ארצה 50 אלף צעירים יהודים בשנה. כך נוכל ליצור קשר יוצא מהכלל בין בוגרי ?תגלית' לבין מדינת ישראל".



אבל זה לא קורה. מדוע?



"בין השאר, כי הפופולריות של ישראל נמצאת בשפל. יהודי התפוצות חשבו בעבר שישראל היא מקום מופלא, מקום של גיבורים ושל גבורה. ישראל היתה קטנה ומוקפת אויבים, סיפור של דוד נגד גולית. אבל לאחר האינתיפאדות, מלחמת לבנון השנייה, הכיבוש בשטחים - התדמית השתנתה. הצעירים, בעיקר תלמידי הקולג', נוטים תמיד לכיוון השמאל. הם אוהבים את האנדרדוג, ואילו ישראל נהפכה לחזקה, לעשירה ולפוגעת בחלשים. מה בישראל של היום יכול להיות סימפטי בעיני העולם?



"תוסיף על זה את העובדה שהערבים הוציאו ומוציאים הרבה יותר כסף מאתנו על פעילות בקמפוסים האמריקאיים - ותבין מדוע הם מנצחים במלחמה על ההסברה. תחשוב על מבצע ?עופרת יצוקה': ברור שתמונות של טנקים וארטילריה תוקפים אזרחים - זה לא סיפור שקל למכור. זה עולם מאוד שונה מזה של שנות ה-50, ה-60 וה-70, ואפילו מזה של שנות ה-90".



בראיונות לעיתונות האמריקאית, ניכר ששטיינהארדט ממש כועס על המוסדות היהודיים בארה"ב. הוא מאשים אותם ב"חולשה, בשגיאה בשיקול דעת, בטעויות ובצביעות", וקובע כי בעיות אלה מביאות את הקהילה היהודית אל סף הכחדה. לטענתו, פרויקט "תגלית" - שאותו הוא ייסד עם איל ההון היהודי צ'רלס ברונפמן לפני כעשור - הוא היחיד המעניק את התקווה שאפשר להפוך את מגמת ההתבוללות של יהודי העולם.



עבודו, העובדה ש-35 אלף צעירים יהודים לא יוכלו להגיע לביקוש ראשון בישראל בגלל מחסור בתרומות היא בלתי נסלחת. "על בסיס ניסיון העבר, 80% מאלה שנרשמו לא יגיעו לישראל. בכל הקשור ליהדות, לא נשמע מהם יותר". שטיינהארדט מעריך כי תרם כ-200 מיליון דולר ב-15 השנים האחרונות, בעיקר לעניינים יהודיים. למרות זאת הוא קובע כי ההתבוללות גוברת, מספר היהודים בעולם פוחת, וכי "אולי פשוט נעלם".



ומיידוף?



"כאילו שזה לא מספיק, גם העולם הפינלתרופי היהודי נחלש מאוד. פעם, יהודים היו מקדישים 50% מהתרומות שלהם לעניינים הקשורים לישראל וליהדות. כיום מדובר ב-15% בלבד. זאת תופעה ארוכת טווח, וכשאתה מוסיף לזה גם את ההפסדים של אנשים בבורסה בכלל וגם את אלה שהפסידו אצל מיידוף - אתה מבין עד כמה המצב קשה".



מדוע היהודים מעדיפים לתרום פחות לעניינים יהודיים?



"הבעיה העיקרית אינה הונאת מיידוף או ההפסדים של היהודים, אלא המטרה שלה הם מייעדים את הכסף. כיום רוב היהודים לומדים לקולג' שאינו יהודי, ולכן בהמשך הם יתרמו כסף לאוניברסיטה הזאת, לבית החולים ההוא, לעניינים אמריקאים. היהודים בארה"ב של ימינו הרבה יותר אמריקאים ממה שהיו בעבר. רק מעטים בארה"ב מבינים את זה, ובישראל איש לא מבין עד כמה התפוצה היהודית חלשה. מה שעשינו בעבר נהפך לאתגר יוצא מהכלל לביצוע בעתיד".



לפוליטיקה האמריקאית יש השפעה על המצב?



"הנשיא ג'ורג' בוש היה נאמן לישראל באופן מוחלט ועיוור. הוא היה בפינה שלנו. הנשיא הנוכחי אינו בפינה שלנו. איך זה ישפיע? קשה לדעת".



מה המשקל של בעלי הון ישראלים בתרומות ל"תגלית"?



"טיפה יותר מאפס. יש כמה תורמים קטנים, אבל אפילו לא עשינו ניסיון רציני לגייס בישראל. אולי גייסנו כמה מיליונים בודדים, ואם זה כך - זו ודאי פעם ראשונה. ישראלים לא היו שם. הם צריכים להיות, אבל הם לא שם בכלל".



השקעת בחברת ההשקעות הישראלית kcps, שבה פעיל גם הבן שלך. זאת השקעה כלכלית? משפחתית? יהודית? איזה יתרון יחסי יש לקרן גידור ולחברת השקעות בינלאומית דווקא בתל אביב?



"אין סיבה שהמרחק בין תל אביב ללונדון או לניו יורק ישפיע. המרחק הוא לא מגבלה. עם יכולות התקשורת של היום, אין סיבה שתל אביב לא תתחרה עם חברות בניו יורק ובלונדון. אם יש מגבלות, הרי אלה הסבלנות והזמן שצריך להשקיע כדי למשוך לתל אביב את האנשים הטובים. זה לא קורה בין לילה - גם ללונדון לקח זמן לפני שהיא נהפכה למרכז פיננסי.



"האם זה יכול לקרות? אני חושב שכן. יש הרבה יהודים שרוצים לחיות בישראל, יש מספר לא פרופורציונלי של יהודים בענפי המימון וההשקעות בעולם. פעם זה היה כך בענף היהלומים, כיום זה במימון. ישראל צריכה למשוך אנשים ברמה גבוהה - אבל לשם כך צריך תמריצים. אני לא מדבר על תמריצים ספקולטיביים, אלא על תמריצים שיגרמו לבנקאי השקעות רציניים לבוא לגור בישראל ולעבוד בה, ואלה לא דברים שדורשים השקעות גדולות. אם מישהו בכיר, מנהל השקעות, מומחה לאג"חים, אנליסט, יחליט לחיות בישראל - הוא יוכל לעבוד עם האנשים בלונדון ובניו יורק, הוא יקבל את שיחות הטלפון מתי שצריך".



אובמה לא יודע מה לעשות



בוא נדבר על וול סטריט 2010. מה דעתך על הבונוסים שקיבלו עובדי גולדמן סאקס ושאר הבנקים, דווקא לאחר המשבר הפיננסי החמור מאז השפל הגדול?



"מפתה מאוד לענות 'מה הבעיה?' גולדמן קיבלו את ההחלטות הנכונות, הם הרוויחו, אז מדוע שלא יקבלו על כך את הפרסים? הרי זו השיטה הקפיטליסטית. אבל זה לא נכון, כי יש כאן שאלות גדולות יותר. צריך לברר קודם מה היה, ואולי עדיין, שגוי בשיטה. האם המפולת לא יכולה לקרות שוב? האם הממשל והנשיא עשו את מה שצריך כדי להבטיח שהמערכת תקינה? האם הם עשו את כל מה שצריך לעשות? התשובה היא לא".



במלאת שנה לכהונת אובמה, איך אתה מתרשם ממנו כמנהיג כלכלי?



"ההתרשמות שלי היא שהוא בחור מאוד מאוד מבריק: הוא הצליח בכל מה שעשה, וזה נתן לו את הביטחון העצמי שהוא יכול להצליח גם בתחומים שבהם הוא לא מבין ושאין לו ניסיון בהם. לכן הוא יוצר גירעונות עצומים, שכמותם לא נראו בעבר. הוא רוצה ליצור גירעונות עצומים בתחום הבריאות, והוא גם הוא לא יודע מה לעשות באירן ובאפגניסטן. לא מפתיע שהפופולריות שלו צונחת במהירות. הרי הוא מציג חוסר יכולות בכל כך הרבה עניינים חשובים בבת אחת.



"אני מאוד מוטרד מהאווירה המוסרית של וול סטריט. משהו צריך להשתנות, ואובמה לא עושה את זה. בתחילת הכהונה שלו הוא הצליח לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר, אבל הוא עשה זאת באמצעות מסרים אנטי-קפיטליסטיים. הוא מדבר על שינוי, אבל עדיין לא ברור מה יקרה".



ובכל זאת, בחצי השנה האחרונה הבורסות עולות.



"הבורסות עולות בעיקר כתוצאה מהעליות באותם מקומות שבהם יש משמעות לכסף שמגיע מהממשלה. בין כל האנשים החכמים שאני מכיר, איש לא מתלהב מגל העליות הזה. יש עדיין הרבה בעיות, למשל בעולם של הפרייווט אקווטי, שם אנשים - לא כולם, אבל רבים מהם - ניצלו לרעה את המערכת ואת מערך הפנסיות הממשלתיות, את חסכונותיהם של אנשים. זה הכסף העיקרי שממנו גייסו קרנות הפרייווט אקוויטי, ומתברר שהיו שם הרבה מקרים של שוחד ושל קיק-בק (תמריץ כספי). לאחר מכן נעשו ניסיונות להשתיק את הפרשות האלה, אבל אני חושב שייחשפו עוד לא מעט קשרים בין קרנות הפרייווט אקוויטי לבין הנהלות הפנסיה הציבורית.



"קח למשל את האנשים שעשו עסקים עם אנשי הניהול של קרן הפנסיה במדינת ניו יורק: הם אמנם עשו עסקה עם התובע הכללי, אבל זה לא מספיק - צריך לזרוק אותם לכל הרוחות. הם הרי שילמו למנהלים כדי לקבל כסף, אבל באיזה כסף מדובר? זה כסף של המשקיעים, ומה שקרה שם פשוט לא צודק ולא ראוי.



"זאת לא הבעיה היחידה עם הפרייווט אקוויטי: חלק מהדברים בפרייווט אקוויטי לא מדווחים נכון, ומה שהם מדווחים עליו הוא כמעט שקרים. העולם הזה הוא עולם מכוער, ונראה לי שחלק גדול מהמנהלים בענף הזה לא שמים את טובת המשקיעים לפני טובתם שלהם".



מה דעתך על הרעיונות להטיל רגולציה על קרנות גידור?



"אני מאמין בקרנות גידור. אמנם נחשפו כמה בעיות בכמה קרנות, אבל יש 8,000 קרנות גידור - ובסך הכל לא היו אתן הרבה בעיות. אלא שאני לא חושב שאנשים רגילים צריכים להשקיע בקרנות גידור, כי העמלות שם גבוהות מדי. בזמני, אם לא הרווחת כסף עבור הלקוחות, גם לא הרווחת כלום עבור עצמך. הרווחים שלך היו צריכים להיות יוצאים מהכלל כדי שתקבל דמי הצלחה משמעותיים. כיום זה לא כך.



"ניהול של קרנות גידור צריך להיות מוגבל לאלה שבאמת הראו שיש להם יכולת לנהל קרנות כאלה, או לאלה שיש להם פוטנציאל אמיתי לייצר תשואות עודפות, תשואות יוצאות מהכלל. כשניהלתי קרן גידור, אם היתה לי שנה של תשואה שלילית, הייתי שוקל לבצע חרקירי. לא היינו מפסידים בשנים רעות, והיינו משיגים תשואה גבוהה בשנים טובות. אבל כיום לאנשים בקרנות הגידור אין סטנדרטים גבוהים. אין להם שום בעיה לקבל מצב שבו הם לא מציגים תשואה יוצאת דופן, אבל לעומת זאת לגבות עמלות יוצאות דופן".



אתה משקיע בהן?



"יש לי הרבה פחות כסף בקרנות גידור ממה שהיה לי בעבר. את מה שאני בכל זאת משקיע, אני משקיע באמצעות קרנות של אנשים שהכרתי הרבה מאוד זמן ושעליהם סמכתי ברוב חיי. בכל הנוגע לקרנות גידור, אני משקיע רק אצל אנשים שאני מכיר היטב, ולמנהלים שאצלם אני משקיע כיום יש תשואות מדהימות. רוב קרנות הגידור לא יכו את השוק, ולכן אם אתה מכניס כסף לקרנות גידור, אתה חייב לדעת לבחור את הטובות ביותר. למי שלא יכול לעשות זאת אני מציע להשקיע באמצעות תעודות סל. אלה מכשירים שמציעים שקיפות במה שהם משקיעים בו, עמלות נמוכות ונזילות גבוהה - ואלה יתרונות גדולים מאוד".



האם השקעת כסף אצל מיידוף?



"לא השקעתי ישירות אצל מיידוף, אבל השקעתי כמה מיליוני דולרים אצל עזרא מרקין, ומתברר שהוא השקיע אצל מיידוף. אני מכיר את מרקין היטב, השקעתי אצלו זמן רב, והיה לו רקורד מעולה במשך תקופה ארוכה. האם הייתי צריך לדעת על מיידוף? אני לא יודע. את מרקין הכרתי היטב, גם כחבר".



איש לא יודע מה יקרה



איך אתה מנתח את מצב השווקים כרגע?



"המצב שלנו כמובן יותר טוב ממה שהיה, בכל פרמטר. אלא שאני חש שהכלכלה, גם לאחר ההתייצבות, נותרה חלשה, ואני מאמין שהיא תישאר חלשה. אני לא בטוח שהשווקים משקפים טוב מספיק את הסיכונים, שקיימים בהרבה מקומות. בצריכה למשל: ארה"ב נכנסה לעידן שבו החיסכון האישי עבר למקום הראשון, וזה צריך להשפיע לרעה על הצריכה, גם אם הכלכלה כולה תצמח. זה שונה מבעבר - אז התאוששות כלכלית תורגמה מיד לעלייה גדולה בצריכה הפרטית. יש חוסר שביעות רצון כלפי המערכת וכלפי האופן שבו היא עובדת. אין לנו את האומץ המספיק לקבל את הכאב הנדרש בטווח הקצר כדי לתקן את המצב. לא עשינו את הדברים הקשים שהיינו צריכים לעשות כדי להמריץ את הכלכלה".



במה כדאי להשקיע כיום?



"אין לי תשובה מדויקת לשאלה הזאת. אם אתה צעיר מספיק, כנראה שבכל זאת כדאי להשקיע במניות, כמובן לטווח הארוך. אבל אסור לגעת במניות בודדות או לנסות לנהל תיק מניות לבד. הדרך היחידה להשקיע היא ב-etf (תעודות סל אמריקאיות). לעומת זאת, אם אתה מבוגר יחסית או שאין לך הרבה כסף פנוי, לא כדאי להשקיע במניות אלא באג"ח, למשל בכאלה בעלות דירוג בינוני המניבות תשואה דולרית של 4%-6%.



"אני לא צופה עליות נוספות בשווקים, כי אני לא רואה מצב שבו הצרכן האמריקאי משנה את הגישה הנוכחית שלו, ובמצב כזה - איך המניות יכולות לעלות במשך זמן? האם בכל זאת אפשר להצליח? ייתכן. אפשר לקנות מניות של חברות המייצרות מוצרים בסיסיים כמו חברות מזון, או להצליח לקנות מניות זולות".



מה עם אג"ח?



"התשואות באג"ח נמוכות מדי. לממשלה אין ברירה אלא להמשיך להנפיק עוד ועוד חוב. ההיצע של החוב רק יגדל, כך שהשקעה באג"ח ממשלתיות כעת נראית טיפשית".



והדולר?



"הדולר פגיע. הבעיה היא ש-97% מהאנשים חושבים את אותו הדבר, וזה שהדולר ייחלש. אבל האמת היא שאיש לא יודע. איש לא יודע אם הקפיצה באינפלציה נמצאת מעבר לפינה, או שהמצב דווקא ידכא מחירים. יש הטוענים שגירעון היסטורי כמו זה שהממשלה הנוכחית מייצרת חייב להביא בסופו של דבר להתפרצות אינפלציונית, אבל זאת רק טענה. אף אחד לא יודע".



מה הסיבה למשבר?



"שאלתי את עצמי וידידים טובים שלי: מה קרה? מי אשם? - ואין תשובה אחת. יש מגוון של סיבות. היו בעיות בסוכנויות המשכנתאות פאני ופרדי, היו בעיות עם האנשים שניהלו את הבנקים, אפשר להגיד ששררה תאוות בצע - אבל זה לא בהכרח עונה על השאלה כי תאוות בצע התקיימה בכל תקופה אחרת. כרגע נראה שקהילת העסקים של וול סטריט מנסה לבנות מחדש את המוניטין ואת הלגיטימיות שלה. אני לא חושב שיש עדיין בעיה בסיסית של חוסר מוסריות, אלא שאנשים פחות מעוניינים להיכנס לעולם הזה ולעבוד בפיננסים ובהשקעות".



שטיינהארדט בישראל: מבנק הספנות עד הפועלים



ב-1997 התייצב מייקל שטיינהארדט בישראל והתמודד עם קבוצת אריסון על רכישת השליטה בבנק הפועלים. ואולם זאת לא היתה השקעתו הראשונה בישראל: הוא רכש את השליטה בבנק הספנות בתחילת שנות ה-90 כך שהכיר את הענף והסביבה העסקית. ב-2002 מכר שטיינהארדט את בנק הספנות לבנק הפועלים ב-181 מיליון שקל. המנכ"ל שמכר את הבנק והיה אחראי על מיזוג הפעילות לתוך בנק הפועלים היה לא אחר מרוני חזקיהו, כיום המפקח על הבנקים.



בראיונות שהעניק לעיתונים בישראל לאחר פרישתו נשאל שטיינהארדט לא אחת אם הוא אכן פרש מניהול קרנות גידור - כמו רבים בוול סטריט, גם כאן היה מי שהאמין כי הפרישה נועדה רק לשם חזרה מפוארת. ההערכות גברו כששטיינהארדט אמר כי "החדווה הספקולטיבית שנגזרת מהשקעה נכונה וגזירת רווח ממנה דומה להתרגשות שחשים מהמרים בשעת זכייה - בדומה למהמר שלא יכול להתרחק ממסלול המרוצים, זה פשוט נמצא בדם". אבל שטיינהארדט לא שב לנהל קרנות גידור, וגם לא יעשה זאת.



איך להרוויח בשווקים על פי "no bull", ספרו של מייקל שטיינהארדט



1. לפי שטיינהארדט, צריך לגבש רעיון השקעה חזק מבחינה אינטלקטואלית, ששונה ממה שוול סטריט חושבת. לתפישתו, המשקיע ימתין עד שירוויח כסף ממנו.



2. שטיינהארדט עשה כסף באמצעות אדישות להשקעה בעד ("לונג") או נגד ("שורט"), למניות ולניירות ערך, לאופורטוניזם, למסחר אגרסיבי, לאובססיה באיסוף מידע עדכני ולמיקוד מוחלט בתשואות. במידה רבה - זהו בדיוק המודל שאומץ דור לאחר מכן על ידי המצליחים שבתעשיית קרנות הגידור.



3. שטיינהארדט לא נע עם העדר - מה שכולם עשו אז ועדיין עושים כיום. סגנון ההשקעה שלו היה אקלקטי, תערובת של גישות שונות, הן מבחינת ניתוח המגמות והן בניתוח גורלן של חברות. אם משקיע פרטי היה מנסה לאמץ את השיטות של שטיינהארדט, הוא היה פושט רגל במהירות: לשטיינהארדט היתה גישה למידע שלא היה לציבור הרחב. השיטה המרכזית שלו היתה בחירת מניות שהוא האמין בהן, של חברות בעלות מוצרים שיצליחו בשוק - אבל כאלה שהשוק כולו אינו מחבב.



4. האם אנשים נולדים עם יכולת להרוויח כסף בשווקים, כמו שיש כאלה הנולדים עם יכולות אתלטיות? לא לדעת שטיינהארדט. "במהלך חיי קיבלתי כמות עצומה של החלטות, וזה ללא ספק חידד את יכולתי לעשות פחות שגיאות", הוא כותב בספר.