עד מתי ימשיכו לעלות דמי הניהול בגמל?

>> "לביזור המערכת הפיננסית יש גם השלכות על אופי התחרות שיכולה להתפתח בענף", נכתב ב-2007 בסקירה של בנק ישראל על המערכת הפיננסית. "יש המעריכים כי הגופים המוסדיים שילמו לבנקים עבור רכישת הבעלות והניהול של נכסי החיסכון מחיר גבוה משמעותית מזרם ההכנסות המהוון של דמי הניהול שהבנקים גבו עד המכירה.



"אם הערכות אלה נכונות, נוצר אצל המוסדיים תמריץ מובנה לנהוג ביתר אגרסיביות במדיניות ההשקעה שלהם ובגיוס לקוחות, במטרה להגדיל את הכנסותיהם. כמו כן עלול המחיר הגבוה להוות חסם להתפתחות תחרות אמיתית על דמי הניהול, כך שאלה לא יוכלו לרדת כפי שהיה ניתן לצפות".

בעת כתיבת הסקירה הזו, חלק מהעסקות למכירת קופות הגמל עדיין לא הושלמו. ואולם סקירת בנק ישראל הצליחה לתאר בדיוק את העובר על השוק. כשנה לאחר מכן ישבו בחדר סגור מנכ"ל דלק אסי ברטפלד, מנכ"ל הפניקס יהלי שפי ויו"ר הפניקס אהוד שפירא והתקוטטו עם הבעלים של אקסלנס, רוני בירם וגיל דויטש, על שווי האופציה לרכישת אקסלנס על ידי הפניקס. במהלך השיחה ניסו אנשי הפניקס להבין מאיפה עוד ניתן להרוויח. אין בעיה, אמרו להם בירם ודויטש - אפשר עוד להעלות דמי ניהול בקופות הגמל שהיו שייכות בעבר למזרחי טפחות.



בארבע השנים האחרונות, מאז רפורמת בכר, קופות הגמל עברו מידי הבנקים לחברות הביטוח ובתי ההשקעות. חלקן החליפו ידיים יותר מפעם אחת, כמו נכסי פריזמה, וחלק מבתי ההשקעות עצמם החליפו ידיים, כמו אקסלנס, דש, פסגות וישיר. הבעלים החדשים רוצים להרוויח מהנכסים, ודמי הניהול רק עולים.



כיום, מי שרוצה להצטרף לקופת גמל (לא מפעלית), יצליח להשיג בעזרת התמקחות קלה דמי ניהול של 1.3%. רק לפני ארבע שנים, בקופות הגמל שנמכרו מהבנקים, היו דמי הניהול נמוכים בכמחצית - 0.7%. בקופות המפעליות דמי הניהול היו נמוכים בהרבה, והיו אף קופות שגבו רק 0.4%. העלייה בדמי הניהול לא פסחה גם עליהן, וכיום הן גובות 0.8%.



מחקר שהגיש באחרונה לכנסת הכלכלן אליעזר שוורץ הראה כי בין 2005 ל-2009 עלו דמי הניהול בקופות שהוחזקו בעבר בידי הבנקים בשיעור מצטבר של 58%. עיקר העלייה התרחשה לאחר 2006, כשרוב הקופות האלה נמכרו מהבנקים לחברות הביטוח ולבתי ההשקעות. ההכנסות מדמי הניהול בקופות הגמל עבור החברות המנהלות גדלו מ-1.4 מיליארד שקל ב-2005 ל-2.5 מיליארד שקל ב-2009. נכון לסוף 2009, מנוהלים 280 מיליארד שקל בגמל, כך שכל עלייה של 0.1% בדמי הניהול מניבה לחברות 280 מיליון שקל נוספים.



הגופים המוסדיים טוענים שדמי הניהול שגבו הבנקים לא היו ריאליים, וכי שיעורם הנמוך נבע מכך שהם לא נתנו שירות לצרכנים, ומכיוון שביצעו וסבסוד צולב - כלומר, גבו דמי ניהול נמוכים בגמל ופיצו בדמי ניהול או עמלות בשירותים אחרים.



ואולם ישנם עוד גורמים שדחפו את דמי הניהול כלפי מעלה, כמו מערכת ההפצה היקרה - סוכני הביטוח. התחרות בשוק הגמל הובילה לכך שלקוחות רבים העבירו את כספם מקופה לקופה, בניצוחם של סוכני הביטוח. אלה מקבלים נתח נאה מההכנסות שנגזר מדמי הניהול. כלומר, ככל שדמי הניהול גבוהים יותר - הסוכן מרוויח יותר.



גורם נוסף הוא דרישות הרגולטור להשקעות בדיווחים ובשירות, במערכות טכנולוגיות, במערכות אבטחת מידע וניהול סיכונים ובמחלקות השקעה. לכל הדרישות האלה יש עלות גבוהה. "רמת החקיקה והקצב שלה מוגזמים. כל חוזר שמוציא המפקח מצריך משאבים רבים שיתרגמו אותו למעשים ויתאימו את הטכנולוגיה אליו", מלין פעיל בענף. "שיעשו חקיקה יסודית ומקיפה ויוציאו את כולה, במקום כל פעם שינוי קטן שעולה המון".



בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת העבודה של הכנסת בנושא דמי הניהול טען רונן סולומון מאיגוד קופות הגמל כי עלויות הרגולציה הכבדות הן האחראיות העיקריות לגובה דמי הניהול. לאיזה רף הם יגיעו? בענף מציינים שלדמי ניהול של 1.6% כבר אין אח ורע בעולם, אבל גורמים אחרים סבורים כי דמי ניהול של 1.5% הם סבירים לקופת גמל.



נקודה אחרת שראוי לציין היא תיקון 3, שהפך את החיסכון ארוך הטווח מהוני לקצבתי. בעבר, כשהגיע עובד לגיל פרישה, הוא יכול היה למשוך בבת אחת את הכסף שחסך בקופת הגמל שלו ובאותו רגע לסיים את הקשר עם החברה המנהלת. ואולם כיום, כשאדם יוצא לפנסיה, הדרך היחידה שלו ליהנות מהכסף שחסך היא באמצעות קצבה חודשית. כך הרוויחו בתי ההשקעות וחברות הביטוח עוד עשרות שנים של ניהול כספי החוסכים, ויכולת להמשיך לגבות עוד דמי ניהול מאותם נכסים.



אך בדרך כלל דמי הניהול שייגבו לאחר הפרישה יהיו נמוכים מאלה שנגבו בתקופה שבה עבד החוסך, ויסתכמו בכ-0.5% מהנכסים המנוהלים.