גונר אלדן טוען שרבע מהזכויות של קובי מימון בתאגיד המחזיק בקידוח תמר שייכות לו

>> התפתחות חדשה בפרשת קווי אשראי ובסכסוך על הבעלות בקידוח תמר: איש העסקים גונר אלדן טוען שבבעלותו 25% מחלקו של קובי מימון בתאגיד החברות יואל-אקוויטל, המחזיק ב-28% מקידוח הגז תמר 1. לטענת אלדן, הוא היה זה שיזם בשנות ה-90 את מהלך ההשתלטות של מימון על תאגיד חברות הנפט, ולפי ההסכם ביניהם היה אמור לקבל 25% מהרווחים וכן את הזכות לרכוש 25% מהמניות של מימון בתאגיד בעלות רכישתן.

לטענת אלדן, ב-2003 הוא הגיע להסכם פשרה עם מימון, אך זה נעשה תחת איומים מצד האחרון. כעת דורש אלדן מבית המשפט לבטל את הסכם הפשרה. "מדובר במסכת איומים וההטרדות במתכונת שיטתית ומאורגנת שיכולה להתבצע רק כשקיימת יד מכוונת מלמעלה - זרועו הארוכה של הנתבע קובי מימון", כותב אלדן בבקשה, "הסחיטה והאיומים בוצעו באופן מתוחכם באמצעות 'חיילים' תוך הפעלת לחצים ואיומים בכמה מוקדים".



חברת קווי אשראי הותירה ב-1999 חובות המוערכים בכ-800 מיליון שקל. הבולט שבמנהליה, יובל רן, נמלט שנתיים קודם לכן מישראל והתמקם ביוסטון. הגילוי של מאגר הגז מול חופי חיפה, לפני כשנה, העלה את הערך הפוטנציאלי של החברה המרוסקת במאות אחוזים. המפרקים של החברה, שאמורים להחזיר את חובותיה, זירזו הליכים משפטיים נגד מנהליה לפני כחודשיים. קווי אשראי החזיקה בשרשורים סבוכים במניות של חברות רבות בתחום הנפט, בהן יואל-אקוויטל, י.ח.ק וישראמקו. לטענת המפרקים בתביעותיהם, רן, מימון, חיים צוף ואנשים נוספים שיתפו פעולה כדי להשתלט על אשכול חברות הנפט שהיה בבעלות קווי אשראי - על חשבון החברה. הזינוק בערך של חברות חיפושי הנפט והגז גרם גם למפרקים וגם לרן לזרז מהלכים במישורים שונים. כעת מוגשת תביעה זו נגד קובי מימון.



לפי הבקשה, לפני כמה שנים הקים אלדן - איש עסקים המתמחה בשוק ההון - חברה בארה"ב בשם דיל-ספין, המתמחה במסחר אלקטרוני. לטענתו, בשנות ה-90, כשבתאגיד יואל שלט איש העסקים ג'ו אלמליח, פנה אלדן אל קובי מימון לצורך ביצוע מהלך השתלטות על החברה. לפי ההסכם ביניהם, מימון היה אחראי על רכישת המניות, ואילו אלדן, כיזם המהלך, היה זכאי לרכוש 25% מהמניות שבידי מימון לאחר ההשתלטות. לטענת אלדן, בניגוד להסכם ביניהם, פנה מימון מאחורי גבו ליובל רן כדי לבצע את מהלך ההשתלטות על יואל, ובעצם נישל את אלדן מהשותפות ביניהם.



במאי 1996 הגיש אלדן, באמצעות עורך הדין אילן שביט ממשרד חיים צדוק, תביעה נגד מימון, שהסתיימה בהסכם פשרה שבה שילם מימון לאלדן סכום של 200 אלף דולר. לטענת אלדן, ב-2003, כשחתם על הפשרה, היה הערך של חלקו בחברה 65-70 מיליון דולר. "הערך של 25% מיואל לפי הערכתו של רו"ח חיים רבינוביץ', המפרק של קווי אשראי, בעלת השליטה לשעבר בחברת יואל, נע כיום בין מיליארד ל-2 מיליארד דולר", כותב אלדן בתביעה.



בבקשה מותח אלדן ביקורת חריפה על עו"ד אילן שביט, שלטענתו ניהל את התביעה המקורית נגד מימון באטיות. אחת הטענות נוגעת להימנעותו של שביט בגביית תצהיר מעורך הדין יורם זמיר, בנו של שופט העליון לשעבר, פרופ' יצחק זמיר. זמיר ייצג את אלדן במגעים מול מימון לפני שפרץ הסכסוך ביניהם.



לטענת אלדן בבקשה, עורך דין המיודד עם שביט אמר לו ששביט מייצג את מימון בעסקות נדל"ן. "שביט פעל ופועל למען הנתבע מימון, יריבו של התובע, ובהתאם לכך חיבל ומחבל באינטרסים של התובע", טוען אלדן בבקשה. בסופו של דבר, החליט אלדן להעביר את התיק לעו"ד עמיר לבונטין, הוא זה שלקח את התצהיר מזמיר, שאף העיד בבית המשפט בינואר 2003. חודש וחצי לאחר מכן הגיעו אלדן ומימון לפשרה שעתה אלדן מבקש לבטל. התיק הועבר לשופט יהודה זפט והדיון הראשון צפוי להתקיים באפריל.



עו"ד דב פישלר, פרקליטו של מימון, מסר בתגובה: "זו תביעה הזויה שמטרתה היחידה היא לעשות כותרות. אלדן הוא זה שיזם את הפשרה. מעניין מדוע דווקא עכשיו, לאחר כל השנים, הוא נזכר להגיש תביעה".



ממשרד צדוק נמסר שאילן שביט אינו נמצא בישראל ולא ניתן לקבל את תגובתו.



-



סייעה בהכנת הידיעה: הילה רז