ישראל היא הפרה החולבת של העולם

>> רק שתיים מתוך 100 החברות הישראליות הגדולות ביותר, לפי דן אנד ברדסריט, קשורות לתעשיית ההיי-טק. למרות כל הרעש על הצלחת ההיי-טק הישראלי, עדיין לא הצלחנו להקים חברה בסדר גודל של נוקיה הפינית, עם 125 אלף עובדים ומכירות בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים בשנה. מדוע?

אי אפשר למצוא את הסיבה לכך בהיעדר משאבים טבעיים או בגודל הקטן של המדינה והאוכלוסייה. פינלנד, עם פחות מ-6 מיליון תושבים, היא בית לשתי חברות ענק עם מחזור שנתי כולל של יותר מ-100 מיליארד דולר; סינגפור, עם אוכלוסייה של פחות מ-4 מיליון איש, שטח זעיר ושכנות שהן מדינות מתפתחות, היא המרכז לבנקאות בדרום-מזרח אסיה; שוודיה, עם 9 מיליון תושבים, היא המרכז של חמש מתוך 100 החברות הגדולות בעולם; הולנד, עם פחות מ-17 מיליון תושבים, מארחת 12 מתוך 100 החברות הגלובליות הגדולות.



הבעיה אינה הגודל או התנאים הכלכליים הפנימיים, אלא האמון של השוק הבינלאומי בנו. הפורום הכלכלי העולמי, המדרג את המדינות מבחינה כלכלית, ממקם את ישראל במקום ה-27. החדשנות מקפיצה אותנו למעלה, אך היציבות האזורית פוגעת בנו.



בעיני המשקיעים הבינלאומיים, כדאי להשקיע בסטארט-אפ ישראלי, שהוא בסופו של דבר קבוצה קטנה של אנשים יצירתיים שבמקרה חירום אפשר להעתיק את פעילותם לחו"ל. ואולם להשקיע בתשתית להקמת קונצרן בינלאומי זה כבר סיפור אחר. מפעל לא ניתן להזיז מעבר לטווח הטילים במקרה הצורך.



במצב כזה מגיעים יזמים ישראליים לחומת ברזל. עד השלב של גיבוש תיק מוצר שלם משתפים הגורמים הבינלאומיים פעולה, אבל לאחר מכן פועלים הם להעביר למקום אחר את השלב הבא, שהוא הייצור שצפוי להכניס כספים ולספק מקומות עבודה לאורך שנים רבות.



סיפורה של תעשיית ההיי-טק בישראל מזכיר ניהול חווה חקלאית. החקלאי מוציא את הפרות לשדה לאכול עשב ואז לוקח מהן את החלב. למרבה הצער, בסיפור הזה אנחנו הפרה ולא החקלאי. אינטל היא דוגמה מצוינת שמצביעה על הפוטנציאל המוחמץ. לאחר פיתוחו של שבב בישראל הוחלט גם לייצר אותו כאן, ומהפירות אנו נהנים עד היום. גם המיזם המתוקשר של בטר פלייס הוא דוגמה שבה היזם שי אגסי ושותפיו לפרויקט התעקשו להפוך את ישראל למובילה בתחום, והצליחו לרתום לפרויקט את חברת רנו, בנקים מממנים וגורמים אחרים. אין ספק שהצלחתם תביא לתרומה עצומה לכלכלת המדינה.



כדי שאינטל ובטר פלייס כבר לא יהיו דוגמאות יוצאות מן הכלל, אנו חייבים לשנות את דפוס החשיבה של היזם הישראלי: להמציא ומיד למכור ולרוץ לספר לחבר'ה. כולנו זקוקים לשינוי סגנון חשיבה שיעדיף את הטווח הארוך והקמת הנוקיה הבאה בישראל, על פני כמה מיליונים מהירים בכיס.



הכותב הוא בעלי חברת הייעוץ קודה מילניום