חטפו צינון

>> יו"ר בנק לאומי היוצא, איתן רף, הביע השבוע אכזבה עמוקה מהודעתה של מנכ"לית הבנק גליה מאור על הסרת מועמדותה לתפקיד יו"ר הבנק. מאור נאלצה להסיר את מועמדותה לתפקיד לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' זוהר גושן ושר האוצר ד"ר יובל שטייניץ התנגדו לקפיצתה הזריזה מכיסא מנכ"ל הבנק, תפקיד ניהולי-ביצועי במהותו, לכורסת היו"ר - תפקיד בעל אופי של פיקוח על פעילות הבנק ועל הנהלתו.

רף, שראה במאור את היורשת המועדפת, מיהר לגנות את דרישת המחוקק, שמחייב במקרה של מאור תקופת צינון בת שנתיים. רף אף אמר בשיחה עם themarker: "דרישת צינון לא מקובלת בעולם, וגם לא בישראל. הדרישה הזאת בחוק המניות היא מוזרה. כולם הצליחו לבלבל ולעשות סלט בין הגורם המנהל לבין הגורם המבקר".



ואולם, סקירת החוקים המחייבים בעלי תפקיד בתקופת צינון, לפני או אחרי עבודתם בשירות הציבורי או בשירות המשיק לו, ממחישה כי הנוהג של תקופת צינון דווקא מושרש היטב בספר החוקים של מדינת ישראל. יתרה מזאת, בחודשים האחרונים אף גברה המגמה להרחיב את סעיפי הצינון ולהחילם גם על מקצועות שכיום אינם מחויבים בכך בחקיקה. על הכוונת של המחוקק: עיתונאים, שוטרים וראשי המדינה - שיידרשו לתקופות צינון מוגדרות.



יאיר לפיד כמשל



לפני כחודש וחצי ריאיינה אילנה דיין בתוכנית "עובדה" את יאיר לפיד ושאלה אותו אם ייהפך לפוליטיקאי. לפיד השיב: "אצטרך להחליט על זה דקה לפני הבחירות". חברי הכנסת רונית תירוש (קדימה) וכרמל שאמה (הליכוד), שחוששים כי לפיד יגרוף מקולות מצביעיהם, לא נותרו אדישים לתשובתו של לפיד.



ימים ספורים לאחר הכרזתו הוגשו שתי הצעות חוק פרטיות המציעות לחייב עיתונאים ואנשי תקשורת בתקופת צינון של חצי שנה עד שנה לפני שיוכלו להתמודד בבחירות. הצעות החוק יחולו על עיתונאים, מגישים, מנחים, בעלי טור קבוע, עורכים ובעלי עיתון. שאמה, שהציע תקופת צינון מינימלית של שנה, אמר כי הצעת החוק נועדה למנוע פוליטיזציה ולשמור על ניטרליות ועצמאות התקשורת בישראל.



חבר כנסת אחר (ועיתונאי לשעבר ב"הארץ") שביקש להרחיב את דרישת הצינון לתפקידים נוספים הוא דניאל בן סימון (עבודה), שהגיש לפני כשבועיים הצעת חוק המחייבת נשיאים וראשי ממשלה לשעבר לא לעסוק בעיסוקים פרטיים למטרות רווח אישי, למשך שלוש שנים מתום כהונתם. לפי הצעתו, ראשי המדינה יהיו זכאים להמשיך לעסוק בעניינים ציבוריים כראות עיניהם בשנים אלה.



הצעת החוק של בן סימון נועדה למנוע מצב שבו ראשי המדינה ינצלו את תוארם ואת מעמדם הרם לגריפת הון מעסקים פרטיים. בן סימון הגיש את הצעתו זמן קצר לאחר שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, העומד לדין בשל חשד לעבירות מרמה והפרת אמונים, מונה בחודש שעבר ליו"ר קבוצת אברהם לבנת, שותפתו של נוחי דנקנר לקבוצת אי.די.בי.



גם השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', החליט להיאבק במעברי הבזק מהמגזר הציבורי לפרטי, לצורך השגת רווחים מהירים. אהרונוביץ' פועל בתחום שעליו הוא מופקד - המשטרה. באוקטובר אשתקד הוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שייזום הליך חקיקה שיקבע תקופת צינון לשוטרים. מטרתו של אהרונוביץ' היא למנוע מצב של שוטרים ש"חוצים קווים" ועם שחרורם מהשירות במשטרה מתחילים לטפל, לייעץ ולעבוד אצל עבריינים, תוך יישום ידע שצברו במשטרה.



בלשכת השר אהרונוביץ' אמרו עם פרסום היוזמה: "נוצר מצב מגוחך, שעובדים ברשויות אכיפת החוק מסיימים את שירותם ביום שלישי, וביום רביעי מקבלים שכר מגורמים החשודים בפלילים. לעתים, אותם קצינים חשופים למידע מודיעיני רגיש על החשודים. את המצב האבסורדי הזה השר מבקש לתקן ולקבוע בחוק תקופת צינון, כדי לחזק את המאבק בעבריינות ולמנוע סיכון לחקירות".



אהרונוביץ', אגב, סיים בשנת 2004 את שירותו כסגן מנכ"ל במשטרה, וב-2006 נבחר לכנסת.



הקפדה יתרה



על אישי ציבור



ד"ר עו"ד רענן הר-זהב, המתמחה במשפט מנהלי, מסביר: "מגבלת הצינון בשירות הציבורי נועדה למנוע תופעות שליליות בשירות הציבורי, הכרוכות בניצול קשרים אישיים של עובד הציבור שנרכשו בתוקף תפקידו לפני פרישתו". הר-זהב מציין כי החשש הוא כפול: "מצד אחד, החשש שבזמן שירותו של העובד הוא מנצל את תפקידו כדי להיטיב עם הגוף שיהיה מוכן להעסיקו לאחר פרישתו. מצד שני, החשש שלאחר פרישתו הוא יעמיד את הקשרים שרכש במילוי תפקידו הציבורי, לטובת מעסיקו הפרטי החדש.



"תקופת הצינון מיועדת למנוע מראש אפשרות לניצול לרעה של התפקיד והיא מתייחסת לפוטנציאל הפגיעה ולמראית פני הדברים. בית המשפט כבר קבע כי ככל שהמשרה רמה יותר ובעלת עוצמות השפעה רחבות יותר, יש להקפיד יותר שמטרת הצינון תושג באופן מעשי וגם מבחינת מראית פני הדברים. הנראות נחוצה מאחר שעיני הציבור נשואות למי שממלא תפקיד רם ובעל השפעה, וראוי להקפיד עמו הקפדה יתרה מפני פגיעה בטוהר המידות", מדגיש הר-זהב.



אמנם, לתקופת הצינון המוטלת על אדם יש היבט בעייתי, שכן היא פוגעת בחופש העיסוק שלו, שהיא זכות יסוד חוקתית - אבל בתי המשפט קבעו כי הפגיעה היא למטרה ראויה, ולכן מוצדקת. "מי שמקבל על עצמו משרה ציבורית, צריך להביא זאת בחשבון", מבהיר הר-זהב.



יש לציין כי על שופטים, בכל הערכאות, לא חלות הוראות צינון מיוחדות לאחר פרישתם, למעט ההוראות החלות על עובדי מדינה (ראו מסגרת). עשרות שופטים בדימוס, בהם נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ונשיא בית המשפט המחוזי בדימוס אורי גורן, פנו מיד לאחר פרישתם לעיסוק רווחי בבוררויות, שם מאמיר שכר טרחתם למאות דולרים בשעה. יש גם שופטים בדימוס לא רבים, למשל הפרופ' דן ביין, שעברו לאחר הקריירה השיפוטית למתן ייעוץ משפטי כעורכי דין פרטיים.



גליה מאור נאלצה להיכנע לרגולטורים



>> החוק שצינן את גליה מאור והרחיקה מתפקיד יו"ר בנק לאומי נקרא חוק המניות הבנקאיות שבהסדר ("חוק המניות"). החוק חל על בנקים שהמדינה השתלטה עליהם לאחר פרשת ויסות מניות הבנקים ב-1983 ועדיין לא הופרטו. מדינת ישראל עדיין מחזיקה 11% ממניות לאומי ובגרעין השליטה בבנק. החוק מפרט הליך לבחירת חברי דירקטוריון שנועד להבטיח כי המדינה והגורמים הפוליטיים יורחקו מניהול הבנק - בלי לפגוע באינטרס המדינה בבנק כמי שמחזיקה במניותיו.



החוק יצר מנגנון מורכב שנועד להבטיח כי הדירקטורים, שתפקידם להתוות את מדיניותו העסקית של הבנק ולפקח על ההנהלה, יהיו בלתי תלויים ומשוחררים מלחץ פוליטי. חוק המניות מפנה לחוק החברות בסעיפים הנוגעים לדרישות הכשירות של המועמדים לתפקיד דירקטורים. לפי חוק החברות, מנכ"ל לא יוכל להתמנות לדירקטור חיצוני, אלא לאחר תקופת צינון של שנתיים.



המחלוקת המשפטית נסבה על הפרשנות המשפטית המתאימה, בעיקר ביחס לפער שבין דירקטור חיצוני שאליו התייחס החוק, לדירקטור מטעם בעלי המניות בחברה - תפקיד שאליו כיוונה מאור.



שלושת הרגולטורים שהביעו דעתם - היועץ המשפטי לממשלה, רשות ניירות ערך ומשרד האוצר - הגיעו כל אחד, בנימוק שונה, למסקנה שלפיה מאור אינה יכולה מבחינה משפטית להתמודד על התפקיד. המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, נותר דומם.