>> הבדלים תרבותיים הם ככל הנראה גורם מכריע בנטייה של עובדים לאחר או להגיע בזמן. בעוד שהגרמנים והבריטים, למשל, ידועים בדייקנותם ובהקפדה על לוחות זמנים, במדינות כמו טורקיה, יוון וספרד גמישים וסלחניים יותר לאיחורים.
"בבריטניה, אם הגעת לפגישה באיחור ולא הודעת, המארח יקדיש לך עשר דקות מתוך נימוס, בכל זאת הם בריטים, אבל עסקה לא תצא מזה", אומר מנכ"ל חברת eset, רונן מואס. לדברי זיו גפן, מנכ"ל הסניף הישראלי של חברת הייעוץ hay group, האיחורים של הישראלים בולטים במיוחד על רקע תרבות העבודה האמריקאית. "בארה"ב נוהגים לומר שזמן הוא כסף, וזה מכתיב יעילות גם בניהול הזמן ובמיוחד בעסקים, והיחס ללוחות הזמנים נגזר בהתאם. כשאתה מאחר לפגישה עם איש עסקים אמריקאי הוא יפרש זאת כפגיעה בכבודו, כאילו אמרת לו שהזמן שלו לא חשוב בעיניך. בישראל יש תרבות של כאן ועכשיו, של אלתור אינסופי. תכנון לטווח ארוך הוא מושג שרחוק מאתנו ולכן אנו מרשים לעצמנו לאחר".
לעומת זאת, מסביר גפן שבהודו דווקא מקובל לאחר, ומשמעות הדבר קשורה, בין היתר, למקומו של המאחר בהיררכיה הארגונית. "ככל שאתה בכיר יותר, כך תגיע מאוחר לפגישה", אומר גפן. "לעובד זוטר אסור בשום אופן לאחר לבכיר ממנו בארגון, אך בעת ניהול משא ומתן ההודים מאחרים בכוונה, במיוחד בעסקות עם אמריקאים, כי הם יודעים שזה מוציא אותם משלוותם. כך הם גם מערערים את שיווי המשקל העדין וגם מבהירים מי הבוס".
"הסטריאוטיפ לגבי השווייצים, הגרמנים ועובדים במדינות סקנדינביה הוא נכון, אומרת מיכל דנא, סמנכ"לית משאבי האנוש בפרטנר. "הם מאוד דייקניים. לעומת זאת, יחסם של הברזילאים לשעות העבודה דומה לשל הישראלים ומאוד גמיש".
הבריטים מנומסים, האמריקאים לא סולחים, וההודים מאחרים בכוונה
עידו סולומון
18.2.2010 / 7:00