נשים מאחרות פי 2 מגברים; אלופי האיחורים - בהיי-טק

>> באחרונה קיבל ר' (27) זימון לראיון עבודה לתפקיד תומך טכני ב-eset, חברת שירות בתחום אבטחת המידע. במייל שקיבל נכתב כי נבחר כמועמד פוטנציאלי והוא התבקש למלא שאלון הכולל 106 שאלות קצרות ולהגיע לראיון בלב תל אביב. כשעה לפני המועד הנקוב יצא ר' במכוניתו מביתו שבפתח תקוה והגיע לכתובת חמש דקות לפני הזמן, אלא שאז הבין שהוא לא בכניסה הנכונה לבניין.



"יחד אתי היה עוד מועמד נלהב ובעל מוטיבציה גבוהה, ואחרי 6 שניות בערך היינו מול הדלת של חדר הראיונות, מצטרפים לעוד כשבעה אנשים שהתעכבו", מספר ר'. "כשנכנסנו גילינו שמסביב לשולחן ישבו כ-14 מועמדים אחרים ומולם המנכ"ל, שהתחיל את המצגת. הוא היה מחויך מאוזן לאוזן, הסתכל עלינו ורק אמר 'תודה', והצביע על הדלת. היו כמה שניסו לפתוח אתו בדיון על דיוקי שעונים, אך המנכ"ל עמד על כך שהמאחרים יעזבו. אם החדר היה ריק ממועמדים, אני בטוח שהוא היה מקבל אותנו בחיוך. זה היה מקומם, הוא הביע זילות מוחלטת לזמן שלנו".

מעיני אותו מנכ"ל, רונן מואס, הסיפור נשמע שונה מעט. "התכונה החשובה לי ביותר היא אחריות אישית, עוד לפני ניסיון מקצועי, מיומנות או יעילות, ואיחור לראיון עבודה הוא ביטוי לחוסר אחריות", אומר מואס. "מבחינתי, המשימה הראשונה של המועמדים היתה להגיע בזמן, ולצערי, היו כאלה שלא עמדו בה. אם אתה לא מספיק אחראי להגיע בזמן, לא תהיה מספיק אחראי לתת את הפתרון הנכון או לענות על מייל במהירות האפשרית, וכל העבודה שהשקענו תרד לטמיון. במצב השוק הנוכחי, כשיש קופצים רבים על כל משרה, מועמדים צריכים להתעלות על עצמם ולהיות סופרמן וספיידרמן גם יחד. לא נראה לי שלהגיע לראיון בזמן זו בקשה מוגזמת".



בזבוז זמן ומשאבים



גברים יוצאי צבא מורגלים מגיל צעיר יחסית בעמידה בזמנים, ואיחורים לא היתה אמורה להיות תופעה אופיינית עבורם. אלא שנתוני הדייקנות של העובדים המקומיים אינם מחמיאים, בלשון המעטה.



75% מהעובדים הישראלים מאחרים לפחות פעם אחת בחודש לעבודה - כך עולה מסקר שערכה חברת עוקץ מערכות, המתמחה בפיתוח מערכות שכר ונוכחות חכמות, בעבור themarker. מהסקר עולה כי נשים מאחרות יותר מגברים - הן מאחרות בממוצע ב-14 דקות, לעומת שבע דקות איחור בממוצע בקרב הגברים. אמנם אין סטטיסטיקה מדויקת על עלות האיחורים לארגונים, אך לכל המנהלים ברור שהמשמעות המיידית היא בזבוז זמן ומשאבים. כל שצריך לעשות הוא להכפיל את מספר דקות האיחור במספר העובדים בארגון, כדי להבין כמה שעות עבודה יורדות לטמיון.



"אני אלרגי לאיחורים, שונא שמאחרים לי ושונא לאחר לאחרים", אומר מוטי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, המעסיקה כ-4,200 עובדים. "האיחור מאוד מאפיין אותנו הישראלים והוא אחד הסממנים לזלזול שאנחנו מפגינים זה בזה. אני יכול להגיע לפגישה ולהתייבש בחוץ דקות ארוכות. זה לא צריך לקרות מול מועמד לעבודה, מנהל, קולגה ובמיוחד לא כלפי לקוח".



הבדיקה של עוקץ מערכות, שנערכה על נתוני אמת של כ-6,400 עובדים המועסקים ב-180 חברות ועסקים, מעלה בבירור כי האיחורים בארגונים בישראל הם תופעה חוצת ענפים. לפי הסקר, הענף המוביל באיחורים הוא ההיי-טק, עם 21 דקות איחור בממוצע לעובד, אם כי יש להביא בחשבון שמעסיקים רבים בענף מאפשרים שעות עבודה גמישות, ורוב עובדי ההיי-טק עובדים בפועל יותר שעות משעות העבודה הרשמיות למשרה.



עובדי המסעדות ובתי קפה נוטים גם הם להרבות באיחורים, וכך גם רואי חשבון ועורכי דין. הכי מעט איחורים היו בענף המלונאות (5 דקות איחור בממוצע לעובד בחודש) ובענף התקשורת (4 דקות בממוצע). עמי ברגמן, מנכ"ל משותף בעוקץ מערכות, מעריך כי הסיבה לכך נעוצה במשמעת שיש בענף המלונאות ובפחד מהפסד מקום העבודה; ובענף התקשורת - בגלל הבונוסים תלויי הדיוק והמשמעת. זאת ועוד, ככל שהעבודה נמצאת קרוב לאזור המרכז, שם קל יותר להשיג עבודה, יש יותר איחורים וכך גם ככל שהעבודה דורשת מיומנויות מיוחדות.



מחיר האיחור: אובדן שעות וחוסר יעילות



המשמעות המיידית של איחורים בעולם העסקים היא בזבוז משאבים, חוסר מיקוד וקושי להתחייב ללוחות זמנים. "כשישראלים מתחייבים למועד מסוים, זו יותר הצהרת כוונות מאשר דד-ליין", אומר זיו גפן, מנכ"ל הסניף הישראלי של חברת הייעוץ hay group.



האיחורים פוגעים גם בתפקודו השוטף של הארגון. כאשר עובדים שמאחרים הם חלק מארגון הנותן שירותים למשל, איחוריהם ישפיעו במידה רבה על איכות וטיב השירות. בנוסף, קיים מחיר יקר בדמות אובדן שעות עבודה וחוסר יעילות. "דפוס זה של התנהגות מראה על חוסר כבוד וזילות למקום העבודה, ומשדר חוסר מוטיבציה לכלל העובדים. מעבר לכך, מדובר בבזבוז כספים אדיר שקשה לכמת", אומרת קרן שמיר, מנכ"לית סוכנות שקל העוסקת בניהול הסדרים פנסיוניים ומעסיקה כ-250 עובדים.



גוטמן מסכים שמעבר להבעת זלזול, המשמעות הכספית מכרעת. "בזבוז זמן הוא חוסר אפקטיביות וגם פוגע במורל", הוא אומר. לדבריו, בחברה כמו מטריקס, שעובדת מפרויקט לפרויקט ושמחויבות ללו"ז היא חלק מהחבילה שאותה היא מציעה ללקוחות, המשקל של איחורים יכול להיות כבד פי כמה ואף לאיים על המוניטין שלה בקרב הלקוחות. "חברה שעובדת על פרויקטים לא יכולה להרשות לעצמה איחורים. המשמעות המיידית היא הפסד של כסף - ובמקרים קיצוניים של לקוחות", אומר גוטמן. "עם זאת, בתחום הפרויקטים יש משולש של איכות, תקציב ולו"ז. בהרבה חברות, בשביל לעמוד בלו"ז 'אונסים' את האיכות. הסוד הוא לצפות מראש ולהעריך נכון את פרקי הזמן, כולל התקלות שיביאו לאיחורים, וכמובן - לעמוד בזמנים של יעדי הביניים".



הפתרונות: דוגמה אישית ותמריצים



הניסיונות של ארגונים לצמצם את התופעה שונים ומגוונים, בהם הענקת תמריצים התלויים, בין היתר, בעמידה בלוחות זמנים. גם התמדה ברישום ובקרה על איחורים המשמשים כלי לקבלת החלטות בנוגע לתפקוד העובד עשויים להביא לשינוי. עובדים הזכאים לבונוס איכותי לפי שיקול דעת המנהל על פעילותם, עלולים לאבדו כתוצאה מהתנהגות זו. "על ידי יצירת עמדה חיובית כלפי מקום העבודה ניתן להגביר את תחושת השייכות והאחריות, דבר שיביא בהיבט הפסיכולוגי לצמצום גם בתופעת האיחורים", מציעה שמיר.



מיכל דנא, סמנכ"לית משאבי אנוש בפרטנר, מציעה כמה אפשרויות: "משמרת עבודה מתחילה בתדריך המצייד את הנציגים במידע רלוונטי למשמרת שאליה הם נכנסים. המאחר יתקשה לתפקד ללא מידע עדכני, ולפיכך רוב העובדים יגיעו בזמן. למוקדים שהנגישות אליהם בתחבורה ציבורית מוגבלת אנחנו מספקים הסעות, ולבסוף - איחורים חוזרים שאינם מוצדקים ו/או שלא קיבלו אישור מהמנהל, מהווים עבירת משמעת. עובד שלאחר הערות חוזרות ונשנות לא ישנה את הרגליו - ניאלץ להיפרד ממנו".



גוטמן סבור שדוגמה אישית היא המפתח להנחלת תרבות עבודה אחרת. "החינוך לנושא הזה צריך להתחיל בגיל צעיר. זה משהו שקשה להנחיל לאנשים מבוגרים, והדרך היחידה בעיני להבהיר את חשיבות העניין היא דרך דוגמה אישית. מנכ"ל שמאחר לפגישות או לא מסיים אותן בזמן - לא יכול לדרוש התנהגות אחרת מעובדיו".



career@themarker.com