בילוי באמצע היום

עסקית צהריים במסעדת המבורג בפארק ההיי-טק שבצפון רחובות גורמת לסועדים לשכוח, ולו לשעה-שעתיים, שהם נמצאים בעיצומו של יום עבודה. הם יושבים להם שם, מהנדסי היי-טק מחברות כמו אלביט שמשרדיה נמצאים בסמוך, חבורות-חבורות בכורסאות העור המפנקות, נוגסים בנתחי בשר ומתעדכנים ברכילות האחרונה מהמשרד. החלל הענקי הוא האחראי העיקרי לאווירת הבילוי. העיצוב מושקע וההשראה, כך נראה, היא מבתי אוכל אירופיים קלאסיים.



השארם מתחזק בזכות הכונניות העשויות מעץ עתיק, שעליהן מונחים ספרים כמו משנתו של זאב ז'בוטינסקי ותולדות מלחמת הקוממיות. האפשרות לשתות כוס בירה באמצע היום, על חשבון הארוחה העסקית, בהחלט מוסיפה לתחושת הנינוחות. גם כך, מדובר בעסקית משתלמת ביותר: תמורת 48 שקל בלבד אפשר לקבל מנה ראשונה, מנה עיקרית ושתייה, ומלבד הבירה אפשר לבחור בין שתייה קלה לחמה. העסקית משתלמת גם מכיוון שהמנות גדולות במיוחד - מי שיתעקש להיות ילד טוב ולהשאיר צלחת ריקה עלול למצוא את עצמו פותח כפתור בחגורה באמצע ישיבה במשרד. עם זאת, עיון נוסף בתפריט מעלה דבר מטריד: ההצעה העסקית מצוינת, אבל הזמנת ארבע מתוך שש המנות הראשונות כרוכה בתוספת תשלום.

כדי לאכול קרפצ'יו בקר למנה ראשונה יש להוסיף 15 שקל, ומנת סיגרים ממולאים בכבש ובצנוברים עולה 12 שקל. המרק, מנגד, כלל לא מוזכר בתפריט. הסיגרים אמנם מעלים אסוציאציה לבר מצווה משנות ה-80, אבל מדובר בפתיחה לא רעה לארוחה, מלבד סייג אחד - הטחינה שמוגשת ליד, כדי לטבול בה את הסיגרים, היתה מלוחה מדי ולכן גם מיותרת. מרק הבצל היה סביר ולא יותר מזה, בעיקר בשל טעם של אבקת מרק שקשה היה לפספס. המנות העיקריות הגיעו על צלחות לבנות גדולות, המתאימות לאווירת הביסטרו. חבל שהן הונחו על שולחנות עגולים וקטנים במיוחד.



המנה היחידה המצדיקה את גודל הצלחת היא השניצל, שיכול להשביע לפחות שני סועדים. בתפריט הוא נקרא שניצל וינאי, על אף שבווינה עשוי השניצל מעגל, ואילו כאן, ברחובות, הוא עשוי מחזה עוף. רק אחרי כמה דקות הבנו מה באמת פוגם בטעם: תחושה מלאכותית משהו בציפוי של השניצל, כאילו הוא הוכן מראש ואוחסן תקופה מסוימת במקפיא. התנחמו בפירה, שאותו הזמנו כמנת הצד. ערבוב הפירה בחלב עשה לו רק טוב, והוא בוודאי היה טעים יותר מהתוספות האחרות שהזמנו: צ'יפס וסלט קיסר, מנות סטנדרטיות וסתמיות, שאותן אפשר למצוא בכל מקום אחר.



האכזבה מהשניצל הווינאי הובילה אותנו למסקנה שעדיף להזמין את המנות שבהן המקום מתמחה - המבורגרים. ואכן, מנת הדגל, "המבורג", לא איכזבה. זוהי קציצת בשר במשקל 250 גרם, שילוב של בשר בקר, עגל וכבש טחון. בכל ביס מרגישים את הטריות של הבשר ואת התיבול העסיסי. תאווה לחך. גם כריך הסינטה עם גבינת הצד'ר היה לא רע, אך באופן כללי עדיף לא להסתכל לצדדים ולהתמקד בקציצת הבשר העגולה, שהיא העיקר במקום הזה.



השירות אדיב, אבל בהחלט טעון שיפור: יותר מדי פעמים שאלה המלצרית אם אפשר לפנות את הצלחות, דבר שהשרה תחושת אי נוחות. לבסוף, אף שהוא מחוץ לעסקית, החלטנו להתפנק עם קינוח. הקרמבו קדאיף מעט יקר (32 שקל), אך בהחלט השאיר את הטעם המתוק והנחוץ לפני שחוזרים לעבוד בין ארבעת קירות המשרד.



חשבון, בבקשה



ההצעה: מנה ראשונה, עיקרית ושתייה ב-48 שקל. טוב לביזנס: ניקוי ראש באווירה אירופית. בשולחנות הסמוכים: מהנדסי היי-טק היושבים בחבורות.



יתרון יחסי: תפריט זול ביחס לעושר המנות. מישהו מטפל בך: שירות מהיר, אך לוקה בתחום הנימוסים.