>> שכרו של מתווך מקרקעין לא תמיד נמדד באחוזים. לפעמים הרווח שלו הרבה יותר גדול גם אם לא נחתמת עסקה והוא לא רואה גרוש אחרי כל ההתרוצצויות שלו. לפני 20 שנה התקשר אלי עו"ד סילבר ממשרד סילבר את שוטנפלס וביקש שאבדוק לו שווי של בניין מימי הטורקים ברחוב הגידם. כשנכנסתי לאחת הדירות בקומה הראשונה התנפל עלי ישיש מופלג וחיבק אותי בשמחה: "מה שלומך, פקיד שלי מונשיין?" לא היה לי מושג מי זה. "איך אתה יודע מי אני?", שאלתי.
"לפי התמונה", הוא ענה.
הזקן גרר אותי לחדר הסמוך והצביע על הקיר. לתדהמתי ראיתי שם תצלום מעודכן להפליא של הפנים שלי, מחייכות מעל חצי גוף של ילד קטן שאוחז בידו עט-ציפורן. "קלמן וייס הצלם", צעקתי בהתרגשות.
קלמן וייס היה בעל החנות הראשונה בארץ שפיתחה תמונות צבע תוך 24 שעות, וזה היה עוד לפני קום המדינה. הוא לא היה מוכן לגלות את השיטה הסודית שלו, אבל פעם שמעתי אותו לוחש לאשתו שנגמר לו הצבע ושתיגש מיד לגלנטריה של טובולסקי להביא חבילת עפרונות אדומים וכחולים. כשהיא חזרה, ראיתי איך וייס לוקח תצלום שחור-לבן של אישה וצובע לה את העיניים, את השפתיים את החולצה והשמלה. הפתעתי אותו ואמרתי שאם הוא ירשה לי לצבוע בכחול את הזקן של המורה השנוא עלי מבי"ס שילה, הרב שטוקהאמר, לא אגלה למתחרה שלו פוטו קובץ' שהוא מבלף את כולם.
כשהייתי בכיתה א' הכריחה אותי אמא שלי להצטלם עם מחברת, עט-צפורן וקסת, כדי שתוכל להשוויץ בי בפני הדוד בצרפת שאני ילד מחונך. הצלם וייס עשה קופי מהתמונה ושם אותו בויטרינה, אחרי שצבע את העיניים שלי בכחול ואת הלחיים בוורוד. כל פעם שהייתי עובר ליד החנות הייתי מסתכל על עצמי קצת וממשיך לשער מנדלבאום. עם הזמן הוויטרינה התיישנה וגם הצבע בתמונה דהה. בבוקר יום הגיוס שלי ראיתי אותה בפעם האחרונה."אבל רגע", אמרתי לוייס, "איך זה שהפנים שלי בתמונה הישנה נראות בדיוק כמו שאני נראה היום?"
וייס סיפר שכאשר סגר את החנות ברחוב מאה שערים, החליט לשמור על התמונה ולעדכן אותה. "פקיד שלי", הוא הסביר, "כל שנה, ביום ההולדת שלך, אני מחזק את הצבע בשפתיים, מדלל קצת שיער ומוסיף לך שנה לחיים. ככה אני ממשיך להתראות איתך בלי שאתה יודע".
"ולמה אתה קורא לי פקיד שלי?", שאלתי.
וייס פרץ בצחוק: "כשכל מיני נודניקים היו שואלים בחנות למה התמונות שלהם לא מוכנות, הייתי מצביע על הוויטרינה ואומר להם - ?תשאלו את הפקיד שלי".
לפני שנפרדנו הוא חיבק אותי חזק, דחף לי כמה נגטיבים ישנים למעיל ואמר: "כל פעם שתרצה לדעת איך אתה נראה באמת, תבוא לבקר אותי".
לפני שלוש שנים אני הולך לקופת חולים ברחוב הגידם ורואה שלט גדול עם הדמיה של בניין בן שבע קומות ופנטהאוז. במרכז השלט כתוב "דירות מפוארות 4, 5 ו-6 חדרים". אני מתקרב לאתר הבנייה ורואה שהמבנה היפהפה בו התגורר קלמן וייס הפך לעי חורבות. שוטטתי בין ההריסות כשלפתע ביצבץ מתחת לאבן תצלום מאובק: המורה השנוא עלי שטוקהאמר בזקן כחול.
-
הכותב הוא מתווך נדל"ן ירושלמי, מחבר "אגדות מונשיין". davidmoonshine@gmail.com
תמונת מצב
דוד מונשיין
19.2.2010 / 7:00