תפסת מרובה לא תפסת? תלוי מי השופט

>> חברת ביטוח הסבורה שהמבוטח הטעה אותה בעת עשיית הביטוח, יכולה לנסות להוכיח שהוא עשה זאת בכוונת מירמה. אם יעלה הדבר בידה, היא תצא פטורה בלא כלום.

אם לא יעלה הדבר בידה, עדיין פתוחים בפניה שני מסלולים: בראשון עליה להוכיח שחברה סבירה לא היתה מסכימה לבטח את המבוטח אפילו תמורת פרמיה גבוהה. הצלחה במסלול זה מקנה פטור מוחלט. במסלול השני על החברה להודות שהיא היתה מסכימה לקבל את המבוטח, אך בשל מצבו המיוחד היתה גובה פרמיה גבוהה יותר. הצלחה במסלול זה מזכה רק בפטור חלקי, בהתאמה לפרמיה המופחתת שנגבתה עקב הפרת חובת הגילוי.



חברה הבוחרת במסלול הראשון, מוותרת מראש על המסלול השני. הרי לא יעלה על הדעת לטעון ברצינות שאף חברה לא היתה מקבלת את המבוטח, ודווקא הנתבעת היתה מסכימה לכך. אלא שהפיתוי שבפטור מלא חזק מכל היגיון. לכן מעדיפות חברות הביטוח לנסות את מזלן במסלול הראשון וללכת על כל הקופה, תוך נטילת הסיכון שאם ייכשלו במסלול זה ייאלצו לשלם את מלוא תגמולי הביטוח, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת - אלא אם כן יתמזל מזלן, והשופט יאפשר להן להמשיך למסלול השני מבלי להבחין בסתירה.



מזל שכזה שיחק לידי חברת הכשרת הישוב. רפי אלופר הלך לעולמו. אלמנתו וילדיו הקטינים ביקשו לממש את פוליסת ביטוח החיים שהמנוח רכש בחברה. הכשרת הישוב סירבה. המנוח היה רמאי, טענה החברה, ולא גילה את דבר היותו חולה במחלת כבד.



להגנתה מפני התביעה שהגישו האלמנה והקטינים לבית משפט השלום בבאר שבע גייסה הכשרת הישוב את החתם הרפואי פרופ' ארדון רובינשטיין. בחוות דעתו ציין החתם כי בדיקת תיקיו הרפואיים של המנוח העלתה שסבל ממחלת כבד, אך השיב בשלילה על השאלה שהתייחסה למחלות כבד. החתם גם קבע בחוות דעתו כי שום מבטח סביר לא היה מקבל את המנוח לביטוח חיים אילו ידע על מחלת הכבד - גם לא תמורת פרמייה גבוהה יותר.



השופט יעקב שפסר לא קיבל את טענת המירמה שייחסה הכשרת הישוב למנוח. החברה, קובע השופט, לא עמדה בנטל ההוכחה של כוונת מירמה. החברה לא הביאה כל ראיה על תהליך החתמת המנוח על הצהרת הבריאות. הגורם שהחתים את המנוח על הצהרת הבריאות, מדגיש השופט, לא הובא לעדות כלל.



ייתכן, מוסיף השופט, שהמנוח לא ראה במחלת הכבד עניין מהותי, שהרי על פי עדותו של פרופ' רובינשטיין, במחלת הכבד שממנה סבל המנוח אין התקצרות של תוחלת החיים.



השופט שפסר לא קיבל גם את חוות דעתו של רובינשטיין שלפיה מבטח סביר לא היה מסכים לבטח אדם הלוקה במחלה. עמדה זו, קובע השופט, אינה מתיישבת עם עדותו בבית המשפט שלפיה אין מדובר במחלה הפעילה כל העת, ושבהעדר התפרצות של המחלה כלל לא נפגעת תוחלת החיים. השופט דוחה אפוא את חוות דעתו של רובינשטיין, וקבע שהמנוח היה מתקבל לביטוח תמורת פרמיה גבוהה יותר.



כאן למעשה היה צריך להסתיים פסק הדין. אלא שהשופט שפסר נחלץ לעזרת הכשרת הישוב והעניק לה את הפטור החלקי, הגם שלא נטען ולא הוכח על ידי הכשרת הישוב. בהעדר נתונים שיקבעו באיזו פרמיה היה המנוח מתקבל לביטוח אמד השופט בעצמו את גובה הפרמיה שהמנוח היה נדרש לשלם כגבוהה ב-50% מזו ששולמה בפועל. לפיכך קבע השופט שעל החברה לשלם לאלמנה וליתומים שני שלישים מגובה סכום הביטוח.



-



הכותב הוא עורך דין



משפחת אלופר נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח >>



סוג הביטוח: ביטוח חיים למשכנתא



התובעים: מירב, ירין וניר אלופר



הנתבעת: הכשרת הישוב חברה לביטוח



מהות התביעה: תביעה לתגמולי ביטוח חיים בגובה יתרת חוב המשכנתא, בסך כ-580 אלף שקל



הסיבה שנתנה חברת הביטוח לדחייה: המנוח היה רמאי, ושום מבטח סביר לא היה מסכים לבטחו אילו ידע על מחלת הכבד שלו



השופט: יעקב שפסר מבית משפט השלום בתל אביב



הפסיקה: לא הוכחה מירמה מצד המנוח, ומבטח סביר היה מבטחו תמורת פרמיה גבוהה יותר. הכשרת הישוב חויבה בתגמולי ביטוח יחסיים בסך כ-386 אלף שקל