5דרכים להקטין את הסיכון בתיק

>> כאשר גדול המשקיעים בעולם, וורן באפט, מפרסם מדי פעם אילו פעולות הוא ביצע בבורסה, קהילת ההשקעות העולמית מחסירה פעימה. בשבוע שעבר היה רגע כזה כשחברת ההשקעות שלו, ברקשייר התאוויי, פירסמה את אחזקותיה בסוף 2009.



מדיווחיה של ברקשייר עלה כי היא הקטינה אחזקות ומכרה מניות בחברות האנרגיה אקסון מוביל וקונוקו פיליפס, וכך עשתה גם עם מניות חברת התרופות ג'ונסון אנד ג'ונסון וחברת מוצרי הצריכה פרוקטר אנד גמבל.

כשמדובר במשקיע כמו באפט, שמזוהה מאוד עם השקעה לטווח ארוך ("מניה טובה לא צריך למכור אף פעם", הוא אמר בעבר), פעולת מכירה אמורה להדליק אצל המשקיעים בעולם נורה אדומה. הייתכן שמאסטר ההשקעות מאומהה מזהה עלייה ברמות הסיכון בשוק?



לפעולות שביצע באפט יש גם זווית אחרת. מתברר שבמקביל למימושים הוא גם הגדיל אחזקות בחברות אחרות - כמו בקטון דיקינסון (תרופות), וול מארט (קמעונות) וריפבליק סרוויסז (מיחזור אשפה).



אבל כאשר מחברים את המימושים של באפט לאכזבה שהוא הביע באחרונה מהפעולות והמדיניות של ממשל אובמה, הרושם שמתקבל הוא שבאפט קצת חושש שברמת המחירים הנוכחית בשוק ובמצב הכלכלי הקיים, הסיכון למשקיעים עלה מדרגה.



באפט אינו היחיד שחושש מכך. החשש הזה מתגבר אצל רבים, שמביטים בנתונים הכלכליים היבשים ורואים שהמשבר הכלכלי העולמי עדיין רחוק מלהסתיים. אלה לא רק שיעורי הצמיחה הנמוכים ושיעורי האבטלה הגבוהים. אלה גם גילויים בדבר הגידול המדאיג בחובות של מדינות כמו יוון ופורטוגל, חשש מפני החוב הלאומי העצום של יפן וציפייה מממשלות העולם להנהיג מדיניות שתצמצם את הגירעונות העצומים שנפערו בתקציביהן.



רמת הסיכון בשווקים, כך נדמה, אכן עלתה באחרונה. כאשר מחירי המניות בחלק מהשווקים (ישראל, סין וברזיל, למשל) אינם רחוקים משיאם, כאשר איגרות החוב הקונצרניות נסחרות במחיר מלא, וכאשר לריבית יש כנראה רק כיוון אחד - עלייה - לא מעט משקיעים מעוניינים לקחת צעד אחורה ולארגן את תיק ההשקעות שלהם מחדש.



הקטנת הסיכון בתיק ההשקעות היא פעולה מתחייבת מעת לעת, במיוחד לאחר תקופה של עליות חדות. לפעולה כזו יש כמובן מחיר - התשואה הפוטנציאלית של התיק יורדת והולכת. אבל הכל שאלה של מינון. לעתים מותר וכדאי לוותר על כמה גרמים של תשואה, ולקבל בתמורה נזילות שאותה ניתן יהיה לנצל אם השווקים יעברו תיקון משמעותי.



ישנן כמה דרכים להקטין את הסיכון בתיק ההשקעות. הרדיקלית מכולן היא למכור את כל הנכסים המסוכנים ולהתבצר במזומן או בפיקדונות ממשלתיים קצרים. זו כמובן פעולה קיצונית מאוד. היא לא מתאימה למי שרואה לנגד עיניו טווח השקעה של שנתיים ויותר. אבל ישנן דרכים קצת פחות קיצוניות להקטין סיכונים, שמותירות לתיק ההשקעות אפשרות לעלות בכמה אחוזים טובים למקרה שהתחזיות השחורות יתבדו. הנה כמה אפשרויות כאלה.



1. הקטנה הדרגתית - אם כי לא מוחלטת - של שיעור המניות בתיק



זוהי כמובן הבחירה המיידית. כאשר הכלכלות משתעלות והשווקים נופלים, המניות חוטפות את המכה הכי חזקה. מצד שני, כאשר הכלכלה מתאוששת והשווקים עולים, מניות יהיו פעמים רבות הנכס הרווחי ביותר בתיק.



ויתור מוחלט על מניות, דווקא בתקופה שבה קיימת אפשרות ריאלית לעליית ריבית שתפגע במחירי האג"ח, אינה פעולה נבונה כל כך. למעשה, ייתכן שהיא אף תגדיל את הסיכון בתיק משום שהיא מוציאה ממנו נכס שיכול להגן חלקית מפני אינפלציה, ואפילו לעלות בתקופה של עלייה מתונה בריבית.



הדרך הנכונה יותר היא להקטין את שיעור המניות בתיק באופן הדרגתי. כך למשל, מי שמחזיק בתיק עם מניות בשיעור של 30% יכול לרדת ל-25%. אם השוק יוסיף לעלות הוא יכול לממש עוד יותר, ולרדת ל-20% או 15%. המזומן שיתקבל ממכירת המניות ישמש כבלם זעזועים למקרה שהשוק ייסוב על צירו, וניתן יהיה להשתמש בו כדי לנצל הזדמנויות. ויתור מוחלט על מניות הוא צעד נבון בדרך כלל רק כשהריבית גבוהה מאוד או כאשר בשוק המניות מתפתחת בועה. כרגע נראה ששני התנאים האלה אינם מתקיימים.



2. מעבר לנכסים פחות מסוכנים בתוך אותה קבוצה



לצד הקטנת שיעור המניות, ניתן גם לשנות את סוג המניות בתיק ולעבור למניות פחות מסוכנות, כלומר מניות דפנסיביות. מניות אלה עשויות לעתים לשלם דיווידנדים נדיבים.



כך למשל, מניות של חברות תרופות נחשבות בדרך כלל לבעלות עמידות גבוהה יותר בתקופה של זעזועים כלכליים ומיתון. הוא הדין גם בחברות שמספקות שירותים ומוצרים חיוניים ובסיסיים כמו תקשורת, חשמל, מים ואפילו מזון. כאשר שתי הפעולות נעשות במקביל - הקטנת שיעור המניות ומעבר למניות דפנסיביות על חשבון מניות קטנות ותנודתיות - הסיכון בתיק יכול לרדת באופן משמעותי.



3. קיצור מח"מ באג"ח וצבירת מזומן



גם ברכיב האג"ח שבתיק ניתן להקטין סיכון. הדרך המקובלת לעשות זאת היא להקטין את רכיב האג"ח הקונצרניות ולהגדיל את רכיב האג"ח הממשלתיות. דרך נוספת להקטין סיכון היא לקצר את המח"מ של התיק - כלומר לדלל את האג"ח לטווחים ארוכים ולהגדיל את רכיב האג"ח לטווח הבינוני והקצר. במקביל, אפשר גם לעבות את רכיב המזומן בתיק.



חשוב לציין שבתקופה הנוכחית עקום התשואה לפדיון של האג"ח הממשלתיות תלול יחסית. המשמעות היא שהאג"ח לטווח ארוך מניבות תשואה גבוהה באופן משמעותי לעומת האג"ח לטווח קצר. לכן פעולה כזו אולי תקטין מעט את הסיכון בתיק, אך הפגיעה בתשואה תהיה משמעותית למדי.



4. וידוא שההשקעות בתיק מפוזרות כהלכה



פיזור נכון של תיק ההשקעות הוא פעולה שתמיד נכונה. אבל למרות זאת משקיעים רבים, כולל מקצוענים שמנהלים השקעות לאחרים, אינם יודעים תמיד לעשות זאת נכון. כך לדוגמה, ניתן לראות שמרבית תיקי הפנסיה והגמל בישראל מרוכזים בשוק הישראלי וסובלים מהטיה ביתית.



תיקים שכאלה אינם מפוזרים מספיק, והם חשופים לסיכונים מקומיים רבים - כלכליים, פוליטיים וצבאיים. תיק שמפוזר נכון אמור לכלול קטגוריות שונות של נכסים שאינם מתואמים זה עם זה.



לדוגמה, מניות ואג"ח בשווקים שונים (מפותחים ומתעוררים), קרנות נדל"ן (reit) בינלאומיות, אג"ח בדירוגים שונים, נכסים שנקובים במטבעות שונים, ואפילו כמה נכסים שיוכלו להניב תשואה חיובית אם השוק ינוע דרומה (זהב או דולרים למשל). תיק שמפוזר בצורה נכונה ומאוזנת אינו חסין כמובן מפני ירידות מדי פעם - אבל הפגיעה בו תהיה קטנה יותר, והוא יוכל להתאושש במהירות ובקלות כאשר שמי הכלכלה יתבהרו.



5. איזון מחדש מדי תקופה



מי שכבר מחזיק בתיק מפוזר, יודע שחוסר המתאם בין הרכיבים שבו גורם לכך שכאשר האחד עולה השני עלול לרדת, ולהפך. לעתים התופעה הזו נמשכת זמן רב, ומשנה באופן משמעותי את המשקלות המקוריים של התיק.



במקרה כזה נדרש איזון מחדש של הנכסים השונים (rebalance) כדי להחזיר את התיק למשקלותיו המקוריים. פעולה של איזון מחדש היא בעצם סוג של הליכה נגד המגמה בשוק. אם היא נעשית באופן קבוע ושיטתי, היא מסייעת להקטנת התנודתיות של תיק ההשקעות ומשפרת לאורך זמן את פוטנציאל התשואה שלו.



-



מח"מ



משך חיים ממוצע של איגרת חוב. המח"מ נמדד בשנים ומשקלל את תשלומי הריבית התקופתיים של האיגרת לאורך חייה עד לפדיון הסופי. ככל שהמח"מ ארוך יותר, כך האיגרת תהיה מסוכנת ותנודתית יותר



-



הטיה ביתית



home bias. נטייה של משקיעים להעדיף מניות מהמדינה שלהם על פני מניות ממדינות זרות. אחת הסיבות לכך היא המידע העודף על המניות המקומיות



-



מניות דפנסיביות



מניות של חברות שנחשבות לעמידות לתנודות המחזור הכלכלי, מכיוון שהביקוש למוצריהן נותר ברמה גבוהה יחסית גם בתקופות של מיתון