גילוי ועוד גילוי

>> "גילוי, ושוב גילוי ועוד גילוי", זה המסר שעליו חוזרת השופטת אילה פרוקצ'יה בפסק הדין ששוק ההון המתין לו יותר מ-15 שנה. פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת דסק"ש-ישקר הוא מניפסט בעניין החובה של חברות הנסחרות בבורסה לגלות באופן מלא מידע מהותי בדיווחים למשקיעי שוק ההון.

בפסק הדין הפך בית המשפט העליון פעם נוספת זיכוי של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ניירות ערך (במקרה קודם היתה זו פרשת ישטק). מעט מדי תיקי ניירות ערך מוכרעים בבית המשפט העליון, ולכן כל הלכה היוצאת מפיו היא דרמטית. וזו במיוחד.



דיסקונט השקעות, בראשות המנכ"ל הדומיננטי דב תדמור, עשתה כל שביכולתה בתחילת שנות ה-90 לשמר ברשותה את "התרנגולת מטילת ביצי הזהב" - חברת ישקר. ישקר היתה ועודנה חברה פרטית, שדסק"ש החזיקה בה אז יותר מ-25% מהון המניות, ולכן דסק"ש היתה חייבת לצרף את דו"חותיה של ישקר לדו"חותיה הכספיים המוגשים לבורסה, לרשם החברות ולרשות ניירות ערך.



ראשי ישקר, סטף ואיתן ורטהיימר, התנגדו למסירת הדו"חות לציבור והגיעו לעימות עם דסק"ש. הפתרון של דסק"ש היה יצירתי: דו"חות ישקר נמסרו לרשות ניירות ערך בלבד עם מכתב המבהיר זאת, אך לא נמסרו לרשם החברות ולבורסה - כי שם היו נחשפים לעיני הציבור, ואת זאת ורטהיימר לא היה מוכן לקבל. עברו חמש שנים עד שמישהו הבין את התרגיל והחליט שמדובר בעבירה המחייבת כתב אישום.



השופטת דבורה ברלינר (כיום נשיאת המחוזי) סברה כי לראשי דסק"ש לא היתה כוונה פלילית להטעות את המשקיעים. לעומתה, השופטת פרוקצ'יה לא השאירה אתמול פתח לספק. היא דחתה את הניסיון של ראשי דסק"ש לטעון כי פתרון של הסתרה וגילוי גם יחד (מעין "חצי הריון") מתקבל על הדעת והזכירה את אמרתו של השופט האמריקאי הנודע לואי ברנדייס, שרבים אינם זוכרים כי נאמרה בהקשר של חובת הגילוי בניירות ערך: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר". היא קובעת כי ראשי דסק"ש ידעו היטב שמסירת הדו"חות החלקית שלהם אינה חוקית. דיוני ההנהלה וכל התנהלותה מוכיחים זאת ושום התפלפלות משפטית בדבר היעדר כוונה פלילית להטעות משקיעים לא תועיל. מי שידע כי המשקיעים יקבלו מידע חסר - אשם בהטעיה.



פסק הדין אינו פותר לחלוטין בעיה מטרידה: האם יכולה חברה פרטית המוחזקת על ידי חברה ציבורית להימנע מלדווח על מידע שהוא סוד מסחרי. ברשות ניירות ניירות ערך יכולה לתת פטור מגילוי סוד מסחרי, אבל עד היום לא ברור מהו סוד מסחרי שמותר לקבל פטור מגילויו. פרוקצ'יה קוראת לרשות לפרסם הנחיות ברורות.



ישקר נלחמה בשעתה בחובה לגלות את הדו"חות הכספיים בטענה שכחברה פרטית גילוי הדו"חות למתחריה יחשוף סודות. באיזון בין הסוד המסחרי לבין חובת הגילוי בשוק ההון פרוקצ'יה נוטה לטובת הגילוי. בצדק: חברה פרטית שמקבלת הזרמת הון משמעותית מכספי הציבור המושקעים בה באמצעות חברת אחזקות ציבורית חייבת דיווח לציבור שבזכות כספו היא משיאה את רווחיה. מי שלא מוכן לקבל זאת, יכול וצריך לגייס מימון במקום אחר. מי כמו חברת ישקר יכולה להעיד על כך.