השינוי בחוק הסיעוד יפגע בקשישים

>> באחרונה עבר תיקון לחוק הסיעוד בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. החוק, המופעל בישראל במשך 22 השנים האחרונות, הוכח כחוק סוציאלי וכסיפור הצלחה עבור אוכלוסיית הקשישים ועבור החברה הישראלית.

למרות זאת, לפני כשנתיים ביקשו גורמים מסוימים לערוך שינוי במתכונתו הנוכחית. תומכי השינוי מבקשים להעביר את כספי גמלת הסיעוד ישירות לחשבון הקשישים, במקום לספק לקשישים שירות הניתן כיום על ידי חברות ועמותות הסיעוד. מדובר בצעד מסוכן שיוריד לטמיון עשייה של 22 שנה - שהביאה לכך שכיום כל קשיש סיעודי אכן מקבל שירותי סיעוד וסיוע.



כ-138 אלף קשישים בישראל מקבלים שירותי סיעוד מתוקף חוק הסיעוד. החוק נחקק בשנות ה-80 כדי לספק טיפול הולם לקשישים המתקשים בתפקוד היומיומי וזקוקים להשגחה ולעזרה, ומעוניינים להישאר בביתם. החוק רצה להבטיח כי כל קשיש סיעודי יקבל סיוע ממטפלת סיעודית המועסקת בעמותת או חברת סיעוד, המוכרת ומאושרת על ידי הביטוח הלאומי ובמימונו. הקשיש ומשפחתו רשאים לבחור מתוך 130 חברות ועמותות כאלה.



יוזמת השינוי, ח"כ שלי יחימוביץ', מנהלת מאבק בחברות כוח האדם במגזרים שונים במשק, ואולם היא טועה בכנותה את חברות הסיעוד חברות כוח אדם. חברות הסיעוד לא עוסקות רק בתיווך להשמתו של המטפל. תפקידן רחב ומשמעותי הרבה יותר. לפי דרישות הביטוח הלאומי, חברות הסיעוד מעסיקות מערך מקצועי של עובדים סוציאליים ואחיות מוסמכות, שמלווה את עבודתן של המטפלות ומקיים מערך של קורסים והשתלמויות למטפלות לאורך כל תקופת עבודתן. ארגוני הסיעוד מפקחים על מתן השירות ותפקידם להבטיח כי לכל קשיש יינתן שירות וכי השירות יהיה מקצועי.



החלטת המחוקק בשנות ה-80 להעניק את גמלת הסיעוד כגמלת שירות, התבססה על ניסיון של עשרות שנים של עובדים סוציאליים שנתקלו במצבי הזנחה קשים של קשישים. משמעות השינוי הנוכחי היא שקשישים יקבלו סכום חודשי קבוע מהביטוח הלאומי. בפועל, מתעורר חשש כי הזקוקים לשירותי הסיעוד לא יקבלו אותם. מצב שבו קשישים רבים לא יטופלו, יחזיר אותנו לימים החשוכים שבהם נמצאו קשישים בבתיהם כשהם מוזנחים.



בתנאים שבהם תועבר גמלת הסיעוד ישירות לחשבון הקשיש, המתקיים במקרים רבים מקצבת זקנה או פנסיה, כיצד נמנע מצבים שבהם ילדי הקשיש יגזלו ממנו את הכסף? איך נמנע מצבים שבהם משפחות דלות אמצעים יכללו את כספי הסיעוד ב"סל" המשפחתי ולא ירכשו בהם סיעוד לקשיש? כיצד נוודא שהקשיש אכן רוכש לעצמו שירותי סיעוד ולא שומר את הכסף, למשל, עבור נכדיו? גם באותם מצבים שבהם יבחר הקשיש לרכוש שירותי סיעוד וייהפך למעסיק הישיר של המטפלת - כיצד יידע קשיש בן 80 או 90 או אף ילדיו, להעסיק מטפלת? היכן ימצאו כזו?



מטרת חוק הסיעוד היא להבטיח כי כל קשיש סיעודי אכן יקבל טיפול. כסף ביד הקשיש עלול לשמש למטרות אחרות. קשיש המעיד על עצמו כ"מרוצה" עקב תוספת הכנסה, אינו בהכרח קשיש מטופל. מעבר לגמלת סיעוד בכסף לא יכול להבטיח כי כל קשיש הזקוק לטיפול סיעודי אכן יקבלו. אם נחוצים שיפורים בתפקוד המנגנון הקיים - חובה עלינו לקחתם בחשבון ולבצעם, ואולם אל לנו לשפוך את התינוק עם המים.



הכותב הוא מנכ"ל עמותת מטב, המתמחה בסיעוד ובטיפול באדם המבוגר