>> זמן קצר לאחר הבחירות לכנסת, במארס 2009, זכה ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, למחמאות מפתיעות מנוחי דנקנר. היה זה בשיא המשבר, כשאנשי עסקים לחצו על משרד האוצר להכניס יד לכיס הציבורי, לנוכח מה שנראה כחוסר יכולתם לגלגל חובות ולפרוע איגרות חוב במועד.
דנקנר - שבאופן אישי לא נזקק לסיוע שכן הוא הכין עצמו ואת החברה שבשליטתו, אי.די.בי, למשבר באופן מוצלח - עקץ את שר האוצר היוצא, רוני בר-און, ושידר מסר לנתניהו: "משרד האוצר לא עושה מספיק. למעשה, ישראל היא המדינה היחידה שלא עושה כלום", קבל דנקנר בפתיחת סניף שופרסל בנתיבות. "אם יש מישהו שלפי דעתי ראוי, יכול ומוכשר לעשות את העבודה שצריך לעשות, זה בנימין נתניהו", הוסיף להחמיא לנתניהו.
למרות זאת, נתניהו כראש ממשלה המשיך את מדיניות ממשלת אולמרט ועל אף המלצות צוות מאה הימים של הליכוד בראשות יובל שטייניץ, שנהפך אחר כך לשר האוצר שלו, נמנע נתניהו מלנקוט כל פעולה כדי לחלץ טייקונים מחובותיהם.
אלא שהטיפול בחובות החברות במגזר העסקי לקרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים שב להעסיק את נתניהו, שר על לענייני כלכלה, כמו גם את דנקנר, המגייס הגדול במשק, חודשים מאוחר יותר. הבוקר, כאשר יפורסמו המלצות ועדת חודק שמונתה על ידי משרד האוצר כדי לפתור את כשלי השוק שחשף המשבר, תעלה עוד יותר רמת העיסוק שלהם בעניין. (עוד על המלצות הוועדה בעמודים 2-3).
באופן די תמוה עמדתו של נתניהו בנוגע לוועדת חודק עדיין לא ידועה, אבל מה שברור הוא שדנקנר מתנגד להמלצות שמטילות מגבלות חדשות על חברות המגייסות כסף בבורסה. באחרונה נחשף ב-themarker כי בתוך כמה שבועות נפגש דנקנר עם נתניהו ועם שטייניץ. אמנם כל הצדדים טענו כי בפגישות לא דובר על שוק האג"ח, וכי לא הוזכר שמו של דוד חודק, יו"ר הוועדה, אך ברקע להן עמדו כמובן ההמלצות שלו שמאיימות לשנות לרעה את המצב בענף גיוסי החוב.
"רה"מ פגש את דנקנר במסגרת ידידות ארוכת שנים ביניהם", אישרו מלשכת נתניהו. "דנקנר לא ביקש מעולם שום בקשה מרה"מ, בשום נושא, לא בפגישה זו ולא בשום הזדמנות אחרת", המשיכה התגובה.
אי.די.בי בראשות דנקנר היתה בין הגופים היחידים שפירסמו את התנגדותם להמלצות בנייר עמדה מקצועי ומסודר שכלל ניתוח של מומחים, כחלק מההליך הציבורי של ועדת חודק. "מקריאת הדו"ח ניתן להתרשם כי הוועדה התעלמה ממושכלות יסוד בכלכלת שוק ובהינף קולמוס היא עשויה לפגוע בעקרונות על, שהם מאושיות היסוד של הכלכלה המערבית המודרנית", נכתב בנייר של אי.די.בי.
עורכי הדין של אי.די.בי כתבו עוד: "מעיון בדו"ח הביניים ובהמלצות הכלולות בו בולט חוסר התאמה בין המשמעויות הנרחבות ומרחיקות הלכת של הדו"ח על שוק ההון הישראלי, אל מול העובדה שחלקים גדולים מהדו"ח לוקים בחסר של תשתית ראייתית ואינם נתמכים בראיות כלכליות. במיוחד בולט לעין החסר בתשתית ראייתית שתצביע על כשלי שוק אמיתיים בשוק החוב הקונצרני, שבכוחם להצדיק התערבות כה קיצונית של הרגולטור".
דנקנר פועל נגד המלצות חודק גם באמצעות עמי אראל, מנכ"ל חברת דסק"ש מקבוצת אי.די.בי. אראל מציג את עמדת הקבוצה נגד ההמלצות בכנסים בהם הוא משתתף ובדיונים עם הוועדה. אפשר להבין את ההתנגדות: קבוצת אי.די.בי היא אחד הלווים הגדולים במשק, שלחברותיה התחייבויות של 28 מיליארד שקל באג"ח.
קושי במדידת הריכוזיות
ועדת חודק היא המקום שבו ההון פוגש רגולציה. דנקנר מנסה להשפיע על המלצותיה בזכות עוצמתו הפרושה על פני תחומים רבים במשק, ובאמצעות מערך הקשרים שלו שמתחילים בנגישות לראש הממשלה, ומסתיימים בהעסקת רגולטורים ופוליטיקאים לשעבר.
אי.די.בי היא דוגמה טובה לקושי במדידת עוצמת הריכוזיות. החברה פועלת בכמה ענפים שבהם היא דומיננטית במיוחד כמו ביטוח ושוק ההון, סלולר, רשתות שיווק ונדל"ן. בתחום המלט, נשר שבבעלות הקבוצה היא מונופול החולש, ככל הנראה, על כ-95% מהשוק. התחרות היחידה שיש בו היא מיבוא. הכנסות החברה ב-2008 היו 1.56 מיליארד שקל, והרווח הנקי היה 183 מיליון שקל.
בתחום התקשורת מחזיק דנקנר, בין השאר, בחברת סלקום, המחזיקה בכ-35% מענף התקשורת הסלולרית (יותר מ-3 מיליון מנויים). הכנסותיה ב-2008 הסתכמו ב-6.4 מיליארד שקל והרווח היה כמעט מיליארד שקל. בתשעת החודשים הראשונים של 2009 הרוויחה סלקום 915 מיליון שקל.
בתחום הקמעונאות שולט דנקנר, בין השאר, בשופרסל המחזיקה כ-37% מהשוק. הכנסותיה ב-2009 הסתכמו ב-11 מיליארד שקל והרווח הנקי שלה הגיע ל-323 מיליון שקל.
בתחום הביטוח מחזיקה כלל ביטוח מקבוצת אי.די.בי בכ-17% משוק הביטוח הכללי (ביטוחי דירות, רכב ורכוש). היא נמנית עם חמש החברות הגדולות, לצד מגדל, מנורה, הראל והפניקס, המחזיקות יחד 67% מהשוק.
לכאורה, בכל ענף כזה אפשר לטפל באופן נקודתי בהיבטים הנובעים מריכוזיות או מרמת תחרות נמוכה. כך למשל, בשוק הביטוח יכול המפקח על הביטוח לתת מענה לתחרותיות הנמוכה, ואילו בשוק הסלולר אמון משרד התקשורת על הרגולציה בענף. בכל אחד מהענפים מופקדת רשות ההגבלים העסקיים על שמירת התחרות, ובידיה כלים לאמוד אותה לפי ענפים ותתי-ענפים. זאת אחת הסיבות לכך שבשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד מנכ"ל שופרסל, אפי רוזנהויז, בשל ניסיון להגיע לכאורה להסדר כובל בלתי חוקי, כדי לפגוע במתחרה רבוע כחול.
ואולם עוצמתו של מי ששולט באי.די.בי על כל זרועותיה אינה נמצאת בתחום אחריותו של איש, ולרשות ההגבלים העסקיים אין כלים כמותיים למדידתה. העוצמה הזו באה לידי ביטוי כאשר אינטרסים של הקבוצה עלולים להיפגע, כמו למשל בהמלצות ועדת חודק.
טייקון העשור
דנקנר הגיע למעמדו בשלב ראשון בזכות כישרון, תעוזה ומזל. הוא אמנם נולד למשפחה עשירה, אולם העובדה שפתח פער עצום מול בני הדודים שלו - דני, גדי ודורי דנקנר, שהחלו מאותה נקודה - מדגישה את יכולותיו.
לפוטנציאל של אי.די.בי נחשף בסוף שנות ה-90, כשכיהן כיו"ר ועדת האשראי של בנק הפועלים. כשעסקת מכירת הקבוצה לחברת קרדן קרסה, החליט להשתלט על התאגיד בעצמו. הוא אירגן גרעין שליטה שכלל את גנדן ומשפחות מנור וליבנת וניהל משא ומתן קשה ורב תהפוכות. לאחר הרכישה הפגין כישרון ניהולי מרשים בביצוע מהלכים ארגוניים ופיננסים, שהפכו את התאגיד מאוסף חברות לעסק מגובש יחסית הנשלט מלמעלה.
דנקנר, הטייקון הבולט ביותר שהצמיח העשור האחרון, הוא גם האיש החזק ביותר במגזר העסקי כיום והמשפיע ביותר על האזרח הקטן, בכוח הכלכלי שהוא מרכז ובכישוריו למנף כל זאת להצלחה עסקית.
הריכוזיות במשק כמעט לא השתנתה בעשור החולף מבחינת מספר המשפחות השולטות, מכיוון ששחקנים ותיקים יצאו ממעגל ההשפעה וחדשים רכשו את נכסיהם. עם זאת, העוצמה האישית של כמה טייקונים, ובראשם דנקנר, זינקה דרמטית.
דנקנר רכש ביושר את העוצמה שבידיו, בעבודה קשה, מבלי להפר חוקים ומבלי לקבל יחס מועדף מהרגולטורים, בכך שהפך את התאגיד המנומנם שרכש ב-2003 מידי משפחות רקנאטי וקרסו לתאגיד שעוצמתו מטילה אימה על רבים.
משפחות רקנאטי וקרסו הפקידו את הניהול השוטף בחלקים שווים, פחות או יותר, בידי שניים - ליאון רקנאטי ובן דודו, אודי רקנאטי. למעשה, פעל התאגיד כשתי יחידות נפרדות, מכיוון שבני הדודים לא הרבו לשתף פעולה. כל יחידה שכזו פעלה כאוסף חברות עצמאיות עם מנכ"ל עצמאי, כשבני הדודים מכהנים בחלקן כיו"רים, בדרך כלל לא פעילים במיוחד.
דנקנר יצר מבנה תאגידי דומיננטי, שעבר לכל אורך שדרת הניהול של החברות הבנות והנכדות. הוא הבהיר שהמטה ירכז את כל הפעילויות משיקולי שליטה וחיסכון - החל ברכישת ציוד משרדי וכלה ברכישת שירותי פרסום וייעוץ משפטי.
דנקנר החיל על כל החברות שיטת ניהול אחידה, שאחד העקרונות הראשונים בה היה תשואה להון - כלומר חתירה לרווח גבוה כל שניתן. כפועל יוצא מכך, החברות החלו להתחרות זו בזו על התשואה להון. בהמשך הבהיר לכולן, כי הן יצטרכו להתמודד עם החברה האם על אותה תשואה. כלומר, חברה תצטרך להציע השקעה נושאת תשואה נאה לרווחיה, ואם לא תמצא כזו, יועברו הרווחים כדיווידנד לחברה האם, שתדע מה לעשות אתם. האתגרים הללו הפכו אמנם את החברות ליעילות יותר וממוקדות מטרה, אולם גם הפכו אותן ליותר אגרסיביות.
חברות הליבה של דנקנר
עשר חברות גדולות הוגדרו חברות ליבה של אי.די.בי. אלה כוללות את סלקום, מכתשים אגן, שופרסל, כלל ביטוח, נשר, נכסים ובניין, גיוון אימג'ינג, נטוויז'ן-ברק, נייר חדרה וגולף. דנקנר מפקח אישית על חברות אלה.
שנה ורבע לאחר רכישת אי.די.בי השתלט דנקנר על סלקום, שבה החזיק אחזקות מיעוט, ועל רשת המרכולים קלאבמרקט, שסופחה לשופרסל והפכה אותה לענק קמעונאי אגרסיבי. ניסיונותיו להמשיך להגדיל את כוחו באמצעות רכישת שליטה בבנק הפועלים טורפדו על ידי רשות ההגבלים.
זו גרמה לו לסגת משתי רכישות נוספות - של ניו פארם, שהיתה מעצימה את כוחו הגדול ממילא בקמעונות, ושל הנסון ישראל, שהיתה הופכת אותו לדומיננטי מדי בשוק חומרי הגלם לבנייה, מאחר שהוא מחזיק כבר בנשר. עם זאת, הרשות לא יכולה לעצור את התרחבותו לתחומים חדשים - דנקנר אוהב לומר כי כשהוא כובש פסגת הר, הוא מחפש את הפסגה הבאה - כמו שקורה עם כניסתו כעת לתחום חיפושי הגז.
עורכי דין ורואי חשבון
שפע האחזקות של דנקנר מקנה לו שליטה ניכרת בשוק העבודה. החברות שבבעלותו מעסיקות באופן ישיר עשרות אלפי עובדים לפחות. בנוסף, הן מספקות תעסוקה מתמשכת ללא מעט משרדים של נותני שירותים, כדוגמת עורכי דין, בנקאי השקעות ודומיהם. על פי דברים שחלק מאנשים אלה סיפרו ניתן להניח, כי בקרב נותני שירותים מתעוררת בעיה כשהם מתבקשים לייצג מתחרים של דנקנר, מחשש לאובדן אופציה לקבלת עבודה ממנו. עורכי הדין מספרים כי במשרד עוה"ד של פיני רובין הרגישו זאת היטב, לאחר שזה ייצג את שרי אריסון נגד דנקנר, במהלך שנועד להרחיקו מבנק הפועלים.
כבר זמן רב שדנקנר בוחן השקעות בחו"ל, ובצדק. דו"ח של חברת ייעוץ שהזמין זמן קצר לאחר רכישת אי.די.בי קבע כי הקבוצה נטועה עם שתי רגליה במשק הישראלי, וכדי לנהל טוב יותר את הסיכונים, ראוי שרגל אחת שלה תהיה בחו"ל.
דנקנר אכן בחן לאורך השנים רכישות בחו"ל, לדוגמה בתחום התקשורת, אולם אלה הניבו השקעות ספורות, בעיקר בפיננסים ונדל"ן. הסיבה לאי ההשקעה היתה מוצדקת: בתקופת טרום המשבר הכלכלי המחירים של החברות לרכישה היו גבוהים. אחד הפתרונות שנבחרו היה רכישת כור, המחזיקה במכתשים אגן, שלה פעילות נרחבת בחו"ל.
דנקנר ביצע שתי השקעות ענק בחו"ל - האחת כושלת, שבמסגרתה נרכשה קרקע להקמת פרויקט מלונאות ענק בלאס וגאס; והשנייה מוצלחת במיוחד, שבמסגרתה נרכשו ונמכרו מניות בבנק השווייצי קרדיט סוויס ברווח של מיליארדי שקלים. בסוף 2009 הודיע דנקנר כי בכוונתו להפוך את אי.די.בי לתאגיד גלובלי שהמטה שלו בישראל.
הקשרים הפוליטיים של דנקנר לא מקפחים גם את מוסד הנשיאות ואת השרים המעניינים את עסקיו. ערב בחירתו של שמעון פרס לנשיא הכריז דנקנר על תמיכתו בו ובאוטובוס הבכירים שסייר בינואר במגזר הערבי ישב דנקנר ליד פרס.
מי שלעתים מכשיר לדנקנר את הקרקע לקשרים הטובים עם פוליטיקאים הוא עורך דינו, רם כספי. את קשריו עם הרגולציה הממשלתית ידע דנקנר לבסס באמצעות רכש ממשלתי. חיים גבריאלי, יד ימינו שמשמש כיום בתפקידים בכירים בקבוצה, היה בעבר עוזר שר האוצר. בנוסף צורף לצוות ההנהלה הבכיר של גנדן, החברה הפרטית שבשליטתו, נציב מס הכנסה לשעבר יוני קפלן.
כשדנקנר הקים קרן השקעות בתחום הבריאות בתחילת 2007 הוא גייס את שר הבריאות לשעבר, דני נווה, שהיה חבר ליכוד ומקורב לנתניהו. בכיר נוסף שהצטרף לקבוצה הוא הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, שמונה ליו"ר סטרלינג, חברת סטארט-אפ שפועלת תחת אי.די.בי. שר נוסף לשעבר שהועסק אצל דנקנר הוא רוני מילוא. דנקנר מעסיק גם את בכירי רשות ני"ע לשעבר אריה מינטקביץ ואיל סולגניק.
האיש שייפגע יותר מכולם מהמלצות ועדת חודק
מאת אורה קורן
23.2.2010 / 7:00