>> עליית מדרגה במלחמה המתנהלת בבית המשפט העליון בפסק דין שניתן אתמול בהלכת אפרופים. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, והשופט יורם דנציגר החליפו דברים שאינם מותירים מקום לספק: בית המשפט העליון לא יתיר בנקל לשופט הטרי יחסית דנציגר לערער על ההלכה הוותיקה שקבע בשעתו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק בנוגע לפרשנות חוזים.
הלכת אפרופים מתווה את הדרך המשפטית לפרשנות חוזים ונחשבת אבן דרך דרמטית בפסיקת בית המשפט העליון. בפסק דין זה קבע ברק כי ניתן לפרש את כוונת הצדדים בחוזה גם בצורה הסותרת את לשונו הברורה של החוזה.
"מפגיעה בוודאות וביציבות המשפטית יש להיזהר בתחום פרשנות החוזה, ולא פחות מכך - בתחום פרשנות החקיקה. גם סטייה שאין בה הכרח מהלכה מושרשת עשויה לפגוע בוודאות וביציבות המשפטית", הזהיר ריבלין את דנציגר מפני סטייה מהלכת אפרופים. על כך החזיר דנציגר: "איני מקל ראש בחשיבותה של יציבות ההלכה... סבור אני כי הדברים שהובאו בפסק דיני ואשר עליהם ביקשו חברי להעיר, כל אחד בדרכו, נועדו דווקא לעודד ולקדם את היציבות החיונית כל כך בתחום דיני החוזים".
הסוגיה הנפיצה עלתה במסגרת ערעורה של חברת בלמורל השקעות נגד ירון כהן על פסק דינו של השופט נסים ישעיה מיולי 2007. מדובר בערעור טכני למדי שעסק בשאלה אם חברת בלמורל זכאית ליתרת התמורה בעסקת רכישה של נכס ברעננה. החברה טענה כי נכנסה לנעליהם של מוכרי הנכס לאחר שאחד מהם נקלע לכינוס נכסים - אלא שירון כהן, שהיה בעלים של חלק אחר בנכס, טען שלא כך הדבר. כהן יוצג על ידי עורכת הדין מרים זפט. השופט ישעיה דחה את תביעת בלמורל. הוא הסתמך על סעיף 35 להסכם בין הצדדים, בו נקבע כי "הוראות החוזה מבטאות את החוזה המלא שבין הצדדים וכל הסדרים, מצגים ו/או הבנות שהיו קודם לחתימת הסכם זה יהיו חסרי תוקף". על פסק הדין עירערה החברה, באמצעות עו"ד אבי וינרוט.
השופט דנציגר קבע בפסק דינו כי אין מקום לערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שקבע המחוזי, שלפיהם הליכי הכינוס לא כללו את יתרת התמורה. מסקנתו כי יש לדחות את הערעור התחזקה גם לנוכח גישתו בעניין פרשנות החוזה. לדעתו, מקריאת ההסכם עולה כי החברה לא רכשה זכויות כלשהן בשטח שנמכר. "סבור אני כי מקום שבו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו", אמר.
תמרורי אזהרה מפורשים
השופט ריבלין הסכים עם תוצאת פסק הדין של דנציגר, אך החליט לנצל את ההזדמנות כדי ללמד אותו שיעור ביציבות משפטית. "ככל שחברי אינו מבקש להחזירנו אל הגישה הרואה בלשון הברורה והפשוטה חזות הכל - 'חזקה חלוטה' שאין סוטים ממנה ימין או שמאל גם אם מכלול הנתונים הקשורים בעסקה טופחים על פניה בעוצמה - הרי שהידרשותו החוזרת ונשנית לעניין זה קשורה ככל הנראה ל'מיתולוגיה של אפרופים', לאותה רוח שנשבה מהרטוריקה של הלכת אפרופים ושהובילה לדעת חלק מהעוסקים בתחום להרחבת יתר של גדרי שיקול הדעת השיפוטי בתחום פרשנות החוזה.
"ואולם, בל נשכח כי דרכי יישומה של הלכת אפרופים עוצבו בעניין מגדלי ירקות (ההליך שבו אושרה הלכת אפרופים ב-2006 על ידי תשעה שופטים, נ"ר). תמרורי האזהרה הוצבו במקומם, ובלשון ברורה ומפורשת. בכך, סברנו, יש כדי להפיג את המיתולוגיה שאפפה את הלכת אפרופים".
ריבלין המשיך ועקץ את דנציגר ש"הביע את עמדתו בסוגיה זו גם בפסקי דין קודמים, ובתגובה ציינו כבר כמה שופטים כי אין שינוי בהלכה וכי הם אוחזים בעמדות שביטאו בעבר". בכך התכוון ריבלין לאמירותיו של דנציגר בעניין פרשנות חוזים תחילה בפסקי הדין לוי נגד נורקייט ובלום נגד אנגלו-סכסון מתחילת 2008 ובהמשך, בנובמבר 2009, גם בערעור פוארסה נגד פוארסה - שם הביעו השופטים ריבלין ומרים נאור את עמדתם כי הלכת אפרופים עומדת על כנה.
לדברי ריבלין, "הבהרה קצרה ותמציתית זו נתחייבה בעקבות דברים שהשמיע חברי במקרה שלפנינו ועוד קודם לכן, וזאת כדי להסיר ספק; הסתבר בדיעבד כי דברים שכתב חברי בסוגיה זו בכמה פסקי דין נתפרשו ככרסום בהלכות מושרשות. הסתבר כי חברי התכוון לילך מעבר ללשון שבה נקט, ובדיעבד קם הצורך ללמוד גם מהנסיבות החיצוניות של פסק הדין על משנתו של חברי, ובעקבות זאת הצורך להביע את עמדתנו במפורש".
נראה כי ריבלין רמז על דברים שאמר דנציגר בהרצאה בחיפה לפני כמה חודשים ולפיהם לדעתו הלכת אפרופים מוטעית, אך הוא נדרש לנקוט זהירות ולא להכריז על כך בצורה ישירה בגלל ששופטים שתמכו בהלכה מכהנים עדיין בעליון.
דנציגר לא נשאר חייב והוסיף בעקבות הערותיו: "אכן, גישתי בסוגיית פרשנות החוזה שונה מגישת חבריי. אין בידי להסכים לעמדתו של חברי, המשנה לנשיאה, לפיה עסקינן אך ורק ב'מיתולוגיה' או ב'רוח של אפרופים'. פנייה לנסיבות חיצוניות לחוזה כעניין שבשגרה ומדי יום ביומו אף שאין הדבר נחוץ, חילחלה ברבות השנים לפסיקתן של הערכאות דלמטה ונהפכה לחלק בלתי נפרד מהאופן שבו מפרשים בתי המשפט חוזים. הפנייה לנסיבות חיצוניות לחוזה בהסתמך על הלכות אפרופים ומגדלי ירקות כדבר שבשגרה ואף כשאין בכך כל צורך, יוצרת לטעמי מציאות שעלולה לפגוע בעקרונות היסוד של דיני החוזים: אוטונומיית הרצון החופשי של הצדדים, עיקרון חופש החוזים ועיקרון היציבות והוודאות המשפטית.
"לא למותר להוסיף, כי מדי יום ביומו ניתן לפגוש בעורכי הדין הבאים בין כותלי בתי המשפט, נאחזים בהלכות שנקבעו בעניין אפרופים ובעניין מגדלי ירקות ומבקשים באמצעותן לפרש את החוזה פרשנות תכליתית לאור נסיבות חיצוניות לחוזה, וזאת גם במקרים שבהם לשון החוזה ברורה לחלוטין ואומד דעת הצדדים, פשוטו כמשמעו, עולה מקריאת החוזה. נדמה, כי הצורך בהצבת 'תמרורי אזהרה' בכדי לשמור על אותם עקרונות יסוד של דיני החוזים שהזכרתי לעיל, אינו מתעורר רק במסגרת דיונים בפני בית משפט זה. הקושי שמעוררת גישת הפרשנות התכליתית לחוזה וחוסר הוודאות שהביאה עמה פסיקתו של בית משפט זה בעניין אפרופים, שלא מצאה לטעמי את פתרונה באותם תמרורי אזהרה שהוצבו בעניין מגדלי ירקות, התעורר אף בפסיקת הערכאות דלמטה".
השופט סלים ג'ובראן שישב גם הוא בהרכב העדיף לא להכריע בסוגיה. (ע"א 8836/07)
המחלוקות בעליון על פרשנות חוזים נהפכו לסדרת עקיצות בין השופטים
מאת נורית רוט
24.2.2010 / 6:48