נשים רוכשות השכלה בקצב מהיר יותר מגברים בעשורים האחרונים: בגיל 22, יש 185 נשים על כל 100 גברים בין מקבלי תארים אקדמיים, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב (bls). יותר נשים מועסקות כיום מכיוון שגברים נוטים לעבוד במגזרים מחזוריים או כאלה שנמצאים בירידה. מאמר של דון פק ב"אטלנטיק" דיווח כי בנובמבר, כמעט חמישית מהגברים בגילאים 25-54 לא היו מועסקים - השיעור הגבוה ביותר מאז 1948. כיצד יכולים שינויים אלה להשפיע על ההחלטה האם להינשא? כמה חוקרות מתחומים שונים מנסות להשיב על השאלה.
הנישואים קורצים לנשות הקריירה
בטסי סטיבנסון, כלכלנית:
כשגברים היו המפרנסים העיקריים במשפחה ונשים נותרו בבית, נשים בעלות תואר אקדמי היו קבוצת הנשים בעלת הנטייה הקטנה ביותר להינשא. ב-1950, פחות מ-75% מהנשים המשכילות נישאו עד גיל 40 לעומת 90% מבנות תקופתן, שהפסיקו את לימודיהן עם סיום התיכון. אך כיום נשים משכילות נוטות יותר להתחתן - כמעט באותה מידה כמו בנות תקופתן המשכילות פחות. עם זאת, הן מתחתנות בשלב מאוחר יותר בחיים - רק שליש מבעלות תואר אקדמי נישאות לפני גיל 25.
השינוי באופי הנישואים ב-50 השנים האחרונות הופך אותם לקוסמים יותר עבור נשים משכילות. היתרונות הרבים של מודל הנישואים הישן, שבמסגרתו נשים התמקדו בעבודות הבית, הצטמצמו בשל שיפורים טכנולוגיים. נשים משקיעות פחות עבודה בבית כיום, וגברים משקיעים בה הרבה יותר מבעבר.
מוסד הנישואים פרח בקרב נשים משכילות בתקופה של ירידה בהתמקצעות במשק הבית מכיוון שהמודל הישן של חלוקת התפקידים המשפחתית, שפחות קסם לנשים קרייריסטיות, מפנה דרכו למודל חדש, שמתמקד בחזון חיים משותף. במודל זה, שאני מכנה "נישואים הדוניסטיים", זוגות בעלי העדפות ורצונות דומים לאיזון בין עבודה, פנאי ומשפחה מתאימים יותר. לא מפתיע שהאושר בחיי הנישואים רב יותר בקרב נשים משכילות, והירידה בשיעור הגירושים היא הנמוכה ביותר באוכלוסייה זו.
השינויים סייעו לנשים שעבורן ביטחון כלכלי אינו המטרה העיקרית בנישואים. עבורן, הירידה בכוח ההשתכרות של בעלים פוטנציאליים אינה בהכרח בעיה. ואף שהיצע הבעלים בגיל הקולג' קטן יותר - מכיוון שנשים נישאות בגיל מאוחר יותר כיום - יש להן זמן להכיר גברים גם מחוץ לגבולות האוניברסיטה. השאלה האמיתית היא אם נשים משכילות יכולות למצוא עניין מספק בגברים לא-משכילים במטרה ליצור חזון משותף לחיים יחדיו.
בעיות זהות לגברים ממעמד הפועלים
סטפאני קונץ, היסטוריונית:
הדילמות העומדות בפני גברים ממעמד הפועלים, בייחוד חסרי ההשכלה - מדאיגות. בהיעדר מאמץ משמעותי לחדש, להעריך מחדש ולתגמל עבודות שבהן יש עבודת כפיים, הנישואים ימשיכו להיות פגיעים וחמקמקים יותר עבור אמריקאים בעלי הכנסות נמוכות.
בהיעדר מודלים חלופיים של גבריות, גברים רבים בעלי הכנסות נמוכות יפצו על היעדר הכבוד והמשאבים שלהם באמצעות טיפוח זהות היפר-גברית הדוחה את ההגדרות המסורתיות לגבריות אחראית.
אבל לא צריך למהר ולאמץ תיאוריות דטרמיניסטיות אבולוציוניות שאינן מעריכות את היכולת של גברים להתמודד עם שינוי. בין השנים 1965-2003 גברים בזוגיות הכפילו את היקף השעות אותן הם מבלים בעבודות הבית, ושילשו את היקף הזמן אותו בילו בטיפול בילדים.
עד שנות ה-70 וה-80 גברים משכילים נטו להשתתף בעבודות הבית והטיפול בילדים יותר מגברים אחרים. אך החוקר הבריטי אוריאל סאליבן מצא כי בעוד שגברים משכילים במשפחות בעלות שני מפרנסים בארה"ב הגדילו את היקף הזמן אותו הם מבלים בעבודות הבית בשליש בשנים 1965-2003 - גברים לא משכילים הכפילו זמן זה.
כיום יותר גברים מנשים מדווחים על קושי באיזון בין עבודה למשפחה. לעומת זאת, רוב הנשים אומרות כיום כי חשוב יותר שהגבר שעמו התחתנו יהיה שותף לעבודות הבית ולגידול הילדים, ובעל יכולת לאינטימיות, מאשר שירוויח יותר.
אמהות לא חייבות להנשא
ברברה דפו, המכון לערכים אמריקאיים:
השחיקה המתמדת במשרות בעלות שכר טוב לגברים נעדרי השכלה אקדמית מכבידה על החלטות הנישואים של נשים לא משכילות וגברים לא משכילים כאחד. עסקת החבילה המודרנית היא ששני בני הזוג מפרנסים. לכן, נשים המעוניינות להינשא לגבר המסוגל למצוא עבודה, עשויות לבחור להיוותר לבדן אם לא ימצאו גבר כזה.
גבר בלי עבודה הוא פשוט עוד פה שצריך להאכיל. נשים הרוצות להיות אמהות, אינן צריכות להינשא. בשנים האחרונות, שיעור הנשים נעדרות ההשכלה האקדמית הרווקות בשנות ה-20 וה-30 לחייהן הבוחרות ללדת עולה.
אל תחכו לעקרי בית
הלן פישר, אנתרופולוגית-ביולוגית:
למרות הכלכלה המדשדשת, לא נראה לפתע עקרי בית רבים. מרבית הגברים ימצאו דרכים חדשות לפרנס. בנוסף, נשים תמיד נאלצו לעבוד רחוק מהבית - במטרה ללקט פירות וירקות - ובמשך מיליוני שנים נשים היו חזקות באופן כלכלי, חברתי ומיני בדיוק כמו גברים.
אך בעבר נשים היו המגדלות העיקריות של הילדים - תפקיד שהותיר אותן עם כישורים מיוחדים. באופן ממוצע, נשים מוכשרות יותר מילולית וטובות יותר בקריאת שפת גוף וניואנסים בדיבור. הן נוטות להיות בעלות חושי ריח, טעם ושמיעה מפותחים יותר, כמו גם בעלות אינטואיציה וסבלנות - כולם כישורים שהתפתחו מאלפי שנים של גידול ילדים קטנים.
ייתכן כי המיתון הכלכלי מחייה אורח חיים עתיק נוסף: מונוגמיה סדרתית. הנתונים מצביעים על כך שבעבר הרחוק לגברים ולנשים רבים היו כמה בני זוג במהלך חייהם. זה קורה גם היום. בחנתי דפוסי גירושים ב-58 חברות שונות, ובכל מקום שבו לשני בני הזוג אמצעי מחייה עצמאיים, שני המינים עוזבים נישואים גרועים לטובת נישואים טובים יותר.
עם כזאת כלכלה, מי בכלל תרצה להתחתן
ניו יורק טיימס
24.2.2010 / 6:48