>> אחד החסרונות הבולטים של תהליכי ההכנה והביקורת של הדו"חות הכספיים נוגע לפער הזמן בין תום תקופת הדיווח לבין מועד פרסום הדו"חות בגינה. בדומה לדרישות בישראל, מנפיקים בארה"ב נדרשים להגיש את הדו"ח השנתי (10k) בתוך שלושה חודשים מתום השנה ואת הדו"ח הרבעוני (10q) בתוך חודשיים מתום הרבעון, כשהדו"ח השנתי של מנפיקים זרים (20f) יכול להיות מוגש בתוך שישה חודשים.
עם זאת, בשוק ההון האמריקאי קיים הבדל עצום בתזמון המידע למשקיעים: חברות נוהגות לפרסם הודעה לעיתונות לפני פרסום הדו"חות המלאים כבר במועד שבו קיימים נתונים תמציתיים בלתי מבוקרים. בהיעדר הכפיפות לעקרונות החשבונאיים המקובלים - gaap (generally accepted accounting principles) - טמון גם החיסרון: מדובר בהודעה שיווקית שנותנת דגש לנתוני non-gaap המייצגים כיצד לדעת ההנהלה יש להעריך את תוצאותיה.
טבע, לדוגמה, מדווחת על רווח non-gaap ל-2009 של כ-3 מיליארד דולר - לעומת רווח חשבונאי של כ-2 מיליארד דולר בלבד. הפער נובע בעיקר מנטרול של כ-435 מיליון דולר הוצאות בגין תביעות משפטיות וכ-300 מיליון דולר בגין הפחתת עודף עלות מלאי, הקשורים לפעילות השוטפת.
הבעיה היא שתחום הנטרולים פרוץ ונטול עקרונות בסיסיים, מה שגורם לניפוח שיטתי של רווחים ב"כביש עוקף" לכללי החשבונאות. נטרולים נפוצים כוללים לא רק הוצאות חד-פעמיות, כמו הפסדים מירידת ערך והוצאות רה-ארגון, אלא גם הוצאות בגין תגמול הוני והפחתות נכסים בלתי מוחשיים. הצידוק הכלכלי אינו ברור - האם תגמול המנהלים במענקים הוניים אינו מייצג הכנסות? האם הפחתה של נכסים בלתי מוחשיים ועודף עלות מלאי אינם יוצרים הקבלה נאותה להכנסות? ומה ההבדל בינן לבין הוצאות פחת רגילות?
רשות ני"ע האמריקאית (sec) ניסתה בעשור האחרון להתמודד עם הבעיה באמצעות איסור על נטרול סכומים שאינם חד-פעמיים ("החלקת רווחים") בדיווחים הרשמיים. מהלך זה נחל כישלון חרוץ ולא רק בגלל איבוד מידע רלוונטי: החשש מהפיקוח הוביל להוצאת המידע מהדו"חות הרשמיים לטובת ההודעה לעיתונות. כפועל יוצא, בחודש שעבר פירסמה ה-sec הנחיה חדשה שמצד אחד מחייבת לכלול את המידע ואת ההסבר בגינו גם בדו"חות הרשמיים ומצד שני מקלה על השימוש בפרמטרים שעשויים לחזור על עצמם.
באחרונה אנו עדים לתופעת non-ifrs בדו"ח הדירקטוריון, בין השאר לאור הלגיטימציה המתקבלת מהתקן החדש בעניין מגזרי פעילות (8 ifrs), שדורש לכלול בדו"חות את התוצאות כפי שבוחנת אותן ההנהלה. דוגמה לכך ניתן למצוא בשטראוס שמנטרלת, בין השאר, הוצאות שכר בגין מענקים הוניים ובחברת פז שמנטרלת גם את עיוותי הגידור.
בעיית הדיווח המגמתי היא פחותה בישראל מאחר שלא מדובר בהודעה מוקדמת ש"גונבת את ההצגה" מהדו"חות הכספיים - אלא במידע משלים. מידע זה חיוני לניתוח הפעילות כל עוד מנוטרלים עיוותים חשבונאיים והכנסות או הוצאות חד-פעמיות שאינן קשורות לפעילות השוטפת. לפיכך, נראה כי יש לעודד הכללתו כל עוד מצורפים הסברים מפורטים לכל התאמה ונשמרת העקביות.
-
הכותב הוא יועץ ifrs ומנהל התוכנית בחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה
ניפוח רווחי ה-NON-GAAP
שלומי שוב
25.2.2010 / 7:52