"מכירת נכסי הקיבוצים - מהלך עסקי נבון"

"המגמה של מכירת עסקים היא במקרים רבים מהלך עסקי נבון, והמהלך הזה בקיבוצים יואץ בעשורים הקרובים", כך סבור מנכ"ל קרן טנא להשקעות בתעשייה הקיבוצית ולשעבר ראש המטה להסדר חובות הקיבוצים, ד"ר אריאל הלפרין. "בעשורים האחרונים התרכזה פרנסת הקיבוצים יותר ויותר בהכנסות שגזר הקיבוץ ממפעל תעשייתי גדול אחד או שניים. המצב שבו קיבוץ נשען כמעט ב-100% על מקור הכנסה בודד או על שני מקורות כאלה, גם אם הם מצליחים מאוד, הוא עתיר סיכון וההיגיון הכלכלי לא מצדיק אותו. יש בהחלט הצדקה לקיבוצים למכור החזקות בנכסים תעשייתיים שפרנסתם תלויה בהם - ולהשקיע את התמורה בחיסכון פיננסי ארוך טווח, כגון קרנות פנסיה ונכסים אחרים שמפחיתים את הסיכון לקהילה הקיבוצית.



"היקף מכירת ההחזקות הוא כבר שיקול עסקי. יש כאלה שמעדיפים למכור החזקות מיעוט ולהמשיך להחזיק בשליטה, אחרים מעדיפים למכור שליטה ולגבות פרמיית שליטה ואחרים מעדיפים למכור את הכל. המגמה של הורדת רמת הסיכון והבטחת עתיד החברים על ידי העברת חלק נכבד מהתמורה לחיסכון אישי היא מובנת, ואני מעריך שהיא תימשך גם בקיבוצים המופרטים וגם בקיבוצים השיתופיים בעשור הבא.

"הכנסת המשקיעים לעסקים לא מונעת מחברי הקיבוצים להמשיך בעבודתם במפעלים לתקופה ארוכה. בנוסף לתמורה מהנכס, הקיבוצים נהנים משכר עבודה ומשכר דירה ומהתמורה לשירותים שונים שהקיבוץ מספק למפעל. המגמה הזו תגבר מפני שקיבוצים רבים נכוו קשה ממשבר הכלכלי העולמי האחרון. במהלך המשבר ירד שווי השוק של חלק ניכר מ-18 המפעלים הקיבוציים המונפקים לשליש או אף לפחות משווי השוק שהיה להם לפני המשבר. אני יודע שרבים מהם היכו על חטא מפני שלא מכרו החזקות כשהשוק היה גבוה כדי ליצור לעצמם כרית ביטחון ולפזר את הסיכון.



"דוגמה טובה ומעניינת במיוחד היא מכירת תנובה. הנכס נמכר, התמורה חולקה לבעלי הזכויות בקיבוצים ובמושבים ובו בזמן חלק גדול מהקיבוצים נשארו בעלי עניין בנכס דרך התאגידים הכלכליים האזוריים שלהם. במכירה הזאת הקיבוצים קיבלו סכומים גדולים שלא קיבלו מתנובה קודם לכן, כי התאגיד לא חילק דיווידנדים באופן אמיתי. התאגיד ממשיך לרכוש את חומר הגלם מהקיבוצים באותו מחיר שבו רכש אותו קודם למכירה, מפני שלא תנובה קובעת את מחיר החלב שהיא רוכשת".



גם הרעיון שהגו חלק גדול מהקיבוצים, למכור ביד אחת את החזקותיהם בתאגיד ולרכוש את ההחזקות מחדש ביד השנייה באמצעות התאגידים הכלכליים האזוריים שלהם במימון חלקי של הבנקים, נראה להלפרין כרעיון נבון: "לתאגידים יש כוח יזמי ועוצמה כלכלית ופיננסית לבצע מהלך כזה ולרכז החזקות שמקנות להם כוח שבעלי השליטה בתאגיד, אייפקס ומבטח שמיר, חייבים להתחשב בו. כל זה בעת שלהחזקות של הקיבוץ הבודד בתנובה לא היתה כל משמעות. המהלך הזה היה בהחלט הגיוני".



לדבריו, העשור האחרון של המאה הקודמת היה עבור הקיבוצים והתעשייה הקיבוצית עשור מבוזבז בכל הקשור לצמיחה ולפיתוח עסקי, בעיקר בשל חובות הענק שהעיקו על המערכת. הסדר החובות שבוצע לקיבוצים בראשית העשור הראשון של המאה הנוכחית התאפיין בצמיחה מדהימה של הקיבוצים, לפחות עד 2008. ב-2000-2007 גדל היצוא התעשייתי של הקיבוצים פי שלושה וגידול דומה חל ברווח התפעולי. גם התאגידים הכלכליים האזוריים של הקיבוצים צברו בעשור הזה כוח כלכלי רב ועשו כמה פעולות עסקיות מעניינות, לדברי הלפרין, כמו רכישת החזקות משמעותיות בתנובה ובדור אלון. "הייתי מרחיב ואומר שבעוד בשנות ה-90, ובעיקר במחצית השנייה שלהן, הקדישו הקיבוצים והנהגתם תשומת לב רבה ומיותרת לפוטנציאל הנדל"ן הקיבוציים, הוכיח העשור האחרון כי הפוטנציאל הכלכלי האמיתי של הקיבוצים הוא לא בנדל"ן אלא בפעילות התעשייתית ובפעילויות כלכליות אחרות.



"הפעילות הכלכלית של הקיבוצים בעשור האחרון, כולל בשנות המשבר 2008-2009, ראוי שתיכנס לכל ספר לימוד כלכלי העוסק בהסדרי חובות ובהתמודדות עם משברים. התחולל מהלך מדהים בעוצמתו ובהשפעתו, שהביא לשינויים מבניים מרחיקי לכת במגזר הקיבוצי, שינויים שאיפשרו לו להתמודד בהצלחה רבה עם המשבר. כיום, כשהעולם עומד בפני בעיות כלכליות דומות במגזרים כלכליים רבים, זהו סיפור שראוי שילמדו אותו, ואני מעריך שכך יהיה. זהו סיפור שיש בו הרבה תקווה".