>> לפני כעשר שנים עבד ש', במקור מאזור ירושלים, כמוכר תכשיטים באוסקה, יפן, ללא אשרת עבודה. כל התכשיטים נקנו על ידי בעל הבאסטות בתאילנד ובסין בדולרים ספורים לתכשיט, וש' וחבריו מכרו אותם ברווחים של מאות אחוזים. הסדר של בעל הבית מול המאפיה המקומית העניק שקט תעשייתי.
אחת לכמה ימים היה מגיע שוטר וסוגר את הדוכן, אך לכולם היה ברור שהוא ייפתח מחדש במקום אחר. "הפחד להיתפס על ידי משטרת ההגירה היה כמובן החשש העיקרי, אבל אף אחד לא ייחס לזה יותר מדי חשיבות", אומר ש'. "לא ראינו בעבודה הזאת קריירה לחיים אלא הזדמנות לעשות כסף קל".
כשהגיע היום שבו שוטרי משטרת ההגירה היפנית פשטו על הדוכנים ועצרו את ש' וחבריו, השתנתה התמונה מהקצה אל הקצה. "תפסו אותי והכניסו אותי למעצר, לקחו לי טביעות אצבע וחקרו אותי במשך שעות לגבי זהות המעסיק שלי. בסוף התהליך קיבלתי חותמת שחורה בדרכון שמשמעותה שלא אוכל להיכנס ליפן בעתיד הקרוב".
מדי שנה יוצאים מישראל אלפי צעירים ישראלים לעבודה בחו"ל, רובם המכריע ללא אשרות עבודה חוקיות. על-פי הערכות שונות, נע מספר הצעירים בין 2,500 ל-4,000 בשנה. מתוכם ייתפסו כ-100-200 על ידי משטרות ההגירה במדינות השונות, ייעצרו ויגורשו לישראל - לא לפני שיבלו תקופה ממושכת באופן יחסי, של חודש עד כמה חודשים, במעצר.
היעדים הפופולריים לעבודה בקרב הישראלים הצעירים הם מדינות המערב באירופה ובעיקר ארה"ב. בעבר היתה נוכחות ישראלית מרשימה גם ביפן, אך לאחר שהממשלה המקומית החמירה את האכיפה נגד עובדים בלתי חוקיים, הצטמצמה התופעה. יעד פופולרי נוסף הוא ניו זילנד היפהפיה, הירוקה והרוגעת. תיירים ישראלים פוקדים אותה בהמוניהם, וכבר הצליחו להמאיס עצמם לא מעט על האוכלוסייה המקומית, שהסיסמא השגורה בפיה היא "no worries, mate".
ישראלים שעבדו בניו זילנד באופן לא חוקי מספרים על יחס סביר, אם כי היצע מוגבל יחסית של עבודות, בעיקר פיסיות: חקלאות, מלצרות ושטיפת כלים. לעבודות בענף השירותים נדרשת אנגלית טובה, והן נחטפות על ידי תיירים בריטים שפוקדים את המדינה בהמוניהם.
השבוע התקבלה בשורה מפתיעה: ישראלים צעירים שיירצו לעבוד בניו זילנד יוכלו לעשות זאת באופן חוקי ובעידוד משרד חוץ.
לעבוד שנה ולהמשיך לטיול
בשבוע הבא, במהלך ביקור שר החוץ הניו זילנדי מורי מקליי בישראל, ייחתם בין המדינות הסכם ששמו "לעבוד ולטייל". ההסכם יאפשר לתרמילאים ישראלים בני 18-30 לעבוד בניו זילנד במגוון תחומים כמו חקלאות, מלצרות, מלונאות, בנייה וכרייה, ולהמשיך משם לטיול - כל זאת למשך שנה בלבד. באופן דומה, תרמילאים מניו זילנד יוכלו לעבוד ולטייל בישראל. ההסכם ייכנס לתוקף רק לאחר שיאושרר גם בישראל וגם בניו זילנד.
להסכם המפתיע והתקדימי הזה נדרשו לא פחות מחמש שנות תכנון והכנה - פרק זמן ארוך גם במושגים דיפלומטיים. הסיבה למאמצים: הרצון לאפשר שהות ממושכת וחוקית במדינה מתוקנת, ולמנוע הישנות מקרים של ישראלים שנתפסים עובדים במדינה זרה בניגוד לחוק, ולהימנע מהמבוכה והקשיים הדיפלומטיים הנובעים מכך.
"ההסכם הוא ביטוי ליחסים הטובים בין שתי המדינות", אומר יגאל צרפתי, ראש המחלקה הקונסולרית במשרד החוץ. "ההסכם יאפשר שהות ממושכת, מסודרת וחוקית במדינה מתוקנת. כך יוכלו שני הצדדים לטייל, לעבוד וללמוד בשתי המדינות ללא חשש ממעצר וגירוש. בנוסף, השגרירות הישראלית בניו-זילנד, שנסגרה ב-2002 עקב אילוצי תקציב, תיפתח מחדש בעוד כחודש וחצי. אין ספק שמדובר בהתקרבות משמעותית".
בעבודת ההכנה של ההסכם היו מעורבים גם משרדי המשפטים, התמ"ת והפנים. דיונים חוזרים ונשנים, השגות, חששות וניסוחים מחדש, דחו את מועד החתימה. גם העובדה שממשלות ישראל נוטות להתחלף באופן תדיר ויש צורך לעדכן בפרטים את כל בעלי המקצוע שנכנסים ויוצאים מתפקידם, לא סייעה לזרז את גיבוש ההסכם.
אבל למה לעודד עבודה של צעירים בחו"ל? אין חשש שזה יעודד ירידה מישראל?
צרפתי: "ההסכם נותן את כל ההגנות כדי שזה לא יקרה: בשלב הראשון יורשו לקבל היתרי עבודה רק 200 מטיילים בשנה, המטייל לא יוכל לעבוד אצל אותו מעסיק יותר משלושה חודשים ולא יוכל להגיע למדינה בליווי בן משפחה. בנוסף, מדובר בפרק זמן של שנה. הסיכון להיטמע במדינה זרה קיים ממילא בכל נסיעה לכל מקום. אני מעדיף שאם יוצאים מישראל יעשו זאת בתהליך מסודר, ושלא נמצא ישראלים מתמודדים עם בעיות של חוקיות. אנו גם מקווים שאולי הצעירים היהודים שחיים בניו זילנד (הקהילה היהודית במדינה מונה כ-6,000 איש, ע.ס) ייטעו פה שורשים בישראל".
הבעיה המרכזית: ארה"ב
עבור ישראל זה הסכם ראשון מסוגו, אבל בעולם מקובלים הסכמים דומים. ניו זילנד עצמה חתומה על כמה כאלה עם מדינות נוספות בהן ארה"ב, בריטניה וגרמניה. גם בישראל מקווים שניו זילנד היא רק הסנונית הראשונה. בשנים האחרונות מקיים משרד החוץ מגעים עם מדינות רבות לגבי הסכמים דומים, בהן אוסטרליה, ארה"ב וקנדה.
"במשך תקופה ארוכה אנו מנהלים מגעים דומים עם אוסטרליה, למשל, אבל האוסטרלים לא שבעי רצון מהתנהלות התיירים הישראלים ולכן לא ששים לחתום על ההסכם", מסביר מיכאל רונן, ראש מחלקת הפסיפיק במשרד החוץ. "יש להם נתונים על התנהגות התייר הישראלי שמראות שהוא סוטה בהרבה מההתנהגות הרצויה - הם נשארים יותר זמן במדינה ממה שמאפשרת הוויזה שלהם, מגישים בקשות להיחשב פליטים או עובדים באופן בלתי חוקי. ניסינו לשכנע שחתימה על הסכם תפחית את מספר המקרים. בינתיים הם לא השתכנעו".
אבל הבעיה המרכזית של ישראל - ושל משרד החוץ - אינה אוסטרליה, אלא דווקא ידידה אחרת שלנו, ארה"ב. שם יש לא מעט ניסיונות לעבודה בלתי חוקית שלעתים נהפכת לקריירה חדשה. בניגוד לעבודה באוסטרליה ובניו זילנד, שנועדה בדרך כלל לממן את המשך הטיול, בארה"ב הפיתוי הכלכלי הוא גדול: "יש כאלה שיכולים בכמה חודשי עבודה להרוויח שכר לימוד של שנה או שתיים באוניברסיטה", מספר נ', בן 28, שכבר חזר כמה פעמים לצפון אמריקה בעשור האחרון כדי לעבוד במכירת תמונות.
הציורים שהוא מוכר מצוירים במזרח הרחוק בתבניות קבועות - אך הם נמכרים לאמריקאים תחת סיפור הכיסוי כי מדובר ביצירות של סטודנטים צעירים המממנים בדרך זאת את לימודיהם.
החשש מהיתפסות הוא מתמיד: "כבר כמה פעמים היינו צריכים להפסיק פעילות בגלל הלשנות למשטרה". נ' עצמו מסרב לומר כמה הצליח לחסוך בפעמים שבהן עסק "בתחום האמנות", אבל אומר שבכמה חודשי עבודה בודדים שם הוא מצליח לחסוך יותר ממה שהצליח במשכורת שנתית בישראל. "חברות רבות שעוסקות בזה מפתות ישראלים לעבוד בזה, ואומרות שירוויחו כ-5,000 דולר או יותר, כל חודש. אבל הרוב בכלל לא יתקרבו לסכום הזה".
שירלי הרוש, 26, מפתח תקוה עבדה לפני שלוש שנים בלוס אנג'לס כמוכרת בעגלת מוצרי ים המלח. "היה חשש שיתפסו אותנו, אבל רוב הזמן היתה לנו תחושת ביטחון מדומה", היא אומרת. "העבודה קשה מאוד. אבל הכסף מפתה. אני הרווחתי כל יום כ-150-200 דולר".
לירון ליבוביץ', בת 26 מיהוד, שעבדה באוסטרליה במכירת צעצועים בדוכן לפני חמש שנים, מספרת: "היה חשש קבוע שיתפסו אותנו כעובדים לא חוקיים, ובגלל זה השתדלנו שלא להיכנס לשיחות עמוקות עם אנשים זרים או עם קונים, לא לחשוף יותר מדי על מי אנחנו ומה אנחנו".
גם איטלקים עובדים באופן לא חוקי
"אותם צעירים שנוסעים לעבוד בחו"ל ללא אישורים לוקחים על עצמם סיכון גדול ולא נעים, שבמידה שייתפסו יכביד מאוד עליהם ועל משפחותיהם. מעבר לכך, הם יסכנו את הסיכוי שלהם לחזור לאותה מדינה בשנית", אומר צרפתי. "אדם שמגורש מארה"ב, למשל, לא יוכל לחזור אליה במשך 10 שנים".
"אבל חשוב לומר שלא מדובר רק ב'תחביב' ישראלי", אומר צרפתי. "בארה"ב למשל אפשר למצוא גם צעירים יוונים, איטלקים, מקסיקנים וסינים שמגיעים לעבוד באופן בלתי חוקי, וכך גם במדינות אירופה".
אף שעל פי האמנות הבינלאומיות נציגויות ישראל אינן מתערבות בהליכים משפטיים המתקיימים כנגד אזרחים ישראלים במדינות זרות (ראו מסגרת), הסיטואציה מכבידה על נציגי משרד החוץ בכמה חזיתות. "מאחר שמדובר במאות ישראלים שנעצרים מדי שנה, הטיפול בביורוקרטיה סבוך ומורכב", אומר צרפתי. "הדרישות מאתנו לרוב מוגזמות. מצפים שנוציא אנשים מכל צרה כאילו שאנחנו באיזה סרט, שאפשר פשוט לשלוף אדם מתא מעצר".
אבל כאמור, מעבר לסבך הביורוקרטי, כל מקרה של ישראלי שנעצר בחו"ל על רקע עבודה ללא אשרה, מטיל צל כבד על תדמיתה של ישראל, ולכך יש גם השפעות על מדיניות החוץ של המדינות הזרות - כמו הדרישה מהישראלים לקבל ויזה לצורך טיול בארה"ב. בינתיים אין טעם לחכות לוויזות עבודה חוקיות.
-
השתתפו בהכנת הכתבה: ליאור דטל, בר חיון, רינה רוזנברג ודפנה מאור
נציגויות ישראל אינן מתערבות בהליכים משפטיים נגד אזרחים ישראלים
>> אזרח ישראלי שעובר על החוק במדינה זרה כפוף למערכת החוקית והמשפטית שלה. נציגי משרד החוץ נמצאים בקשר עם אזרחים ישראלים שנעצרים בחו"ל, מסייעים להם בכל הנוגע לקשר עם בני משפחותיהם ומוודאים כי זכויותיהם נשמרות, והם אינם מופלים לרעה. עם זאת, בהתאם לאמנות בינלאומיות ולכללים הנהוגים בין מדינות, נציגויות ישראל בעולם אינן מתערבות בהליכים משפטיים שמתקיימים כנגד אזרחים ישראלים במדינות זרות.
במקרה של מעצר, הנציגות מספקת פרטים של לשכת עורכי דין המקומית, תרופות במידת הצורך ואוכל כשר למעוניינים, אך לא הרבה מעבר לכך. הנציג הקונסולרי יבדוק את התנאים שבהם מוחזק העציר, ובמקרים שבהם הדבר מתאפשר יבקר אותו - אך לא יוכל לשחררו. מדינת ישראל גם לא נושאת בהוצאות כלשהן, כמו הוצאות רפואיות, שכירת שירותי עורך דין או תשלום ערבות של ישראלים עצורים בחו"ל.
מסדרים לכם ג'וב בניו זילנד
מאת עידו סולומון
26.2.2010 / 7:34