>> יש משהו פרובינציאלי מאוד באופן שבו אנו מקבלים את פני רשתות האופנה הבינלאומיות בישראל. גשם של מותגים נוחת על ראשינו ואנו מרימים מבט לשמים בניסיון להבין אם מדובר בנקטר אלים או שמישהו עומד למעלה ומשתין לנו על הראש.
כך או כך, אנו מקבלים את המטר בברכה - מקדמים את בואה של גאפ האמריקאית בשלטים שצועקים "hello tel aviv", ולא ברור אם אנחנו מברכים אותם, או הם אותנו. הכל, ליתר ביטחון, כתוב באנגלית. כי אנחנו מדברים הרי אנגלית שוטפת, בעיקר באזור azrieli center.
לא מזיזה לנו העובדה שמדובר ברשת שתהילתה מאחוריה ושנתפשת במולדתה כמלכודת תיירים. אם לא אובמה, לפחות בגאפ אוהבים אותנו. ומי שאוהב אותנו (או לפחות מוכן לקחת מאתנו את השווה-דולרים שלנו), אנחנו בהחלט מתכוונים לחבק אותו בחזרה.
זה עוד כלום לעומת אקסטזת ה-h&m. רשת האופנה שחרתה על דגלה את הבינוניות האולטימטיבית, הסכימה לשתף אותנו בזכות להתגלגל בין מדפי מקדשי הטקסטיל שלה. אם החיים הם בית ספר, הרי ש-h&m מספקת את התלבושת האחידה. אל תטעו, מדובר באחידות שמעמידה את מדי הצבא המאואיסטים בקצה הסקאלה של ההתפרעות האינדיווידואליסטית.
מצבנו אינו פשוט - אנו תקועים לנו פה, פופולריים בעולם כמו נעמי חזן במסיבת יום ההולדת של אביגדור ליברמן, ואת שאריות הריספקט שאנחנו סוחבים ממבצע אנטבה חירבנו לעצמנו בדובאי. אנחנו המנודים של השכבה. אף אחד לא רוצה לשחק אתנו בהפסקה, שלא לדבר על להזמין אותנו אליו הביתה.
רשתות האופנה מאפשרות לנו, לרגע או שניים, להרגיש כמו כולם. פתאום עושים מסיבה ואנחנו מוזמנים. למי שרגיל לבלות את ערבי שבת בליטוף החתול מול הטלוויזיה, קשה לוותר על מחווה כזו.
כי אם גם לנו יש גאפ, זארה, אמריקן אפרל ופרנץ' קונקשן - אז סימן שהתקבלנו לחיק המדינות המתוקנות, שברנו את תקרת הזכוכית מעל ראשינו וקיבלנו אישור לשלם בכספנו כדי שנוכל, סוף סוף, להיראות בדיוק כמו אלה שעד היום לא אמרו לנו שלום במסדרון.
אנחנו מכורים לאהבה עולמית. בעיקר כי לאחרונה לא עזרנו לעולם להתאהב בנו. אז בהינתן ההזדמנות, אנחנו נעמדים בתור וסוחטים את טיפות החיבה שמעניקות לנו אימפריות הסקיני-ג'ינס. זה לא שאנחנו מתנגדים להיות מיוחדים, אנחנו רק רוצים להיות מיוחדים-כמו-כולם. לאלהיות חלק ממשהו גדול יותר.
נתוני הפתיחה שלנו - אנחנו כותבים הפוך ובשפה שלנו יש יותר מדי ח' - מסמנים אותנו כחריגים בחברה העולמית. העובדה שאנחנו מרהטים את הבית שלנו בשוודית ומתלבשים באמריקאית, מקרבת אותנו לנורמליות הנכספת. חוויית הקנייה האחידה ברשתות הופכות אותנו, בעיני עצמנו, לאנשי העולם הגדול. לצורך כך אנחנו מוכנים לסבול - את ההתנשאות של המוכרים; את המידות שלא הביאו בחשבון אגן ים-תיכוני; את המחירים המתורגמים מיורו; את חגורות המותן הרחבות; ואת ההחלטה התמוהה להחזיר מן המתים את טרנד חולצות הבטן.
נתפשר על הכל, רק בעבור הידיעה שאי שם, במדינה עם חורף אמיתי ומבטא בריטי, צועד לו ברחוב תאום האופנה שלנו. אולי חייזר שצופה בכוכב שלנו מן השמים, לרגע לא יידע להבדיל - ואולי, מי יודע, אפילו יאהב אותנו לרגע.
למה אנחנו כל כך מתלהבים מ-H
ארז עמירן
26.2.2010 / 7:34