שיגעון הרכבות של יועץ הסתרים

>> חושבים שזה ראש הממשלה בנימין נתניהו? טעיתם. חושבים שזה שרה התחבורה ישראל כץ? פיספסתם. מי שעומד מאחורי תוכנית הרכבות הגרנדיוזית שעברה השבוע בממשלה הוא אורי יוגב, איש אמונו של נתניהו. הוא היה זה שהצליח להדביק את נתניהו בשיגעון הפרטי שלו - שיגעון הרכבות.

היה רק שר אחד בישיבת הממשלה שאיבחן היטב את השיגעון. זה לא היה שר האוצר יובל שטייניץ, שהשתפן ונמנע בהצבעה. הפחד מהבוס שיתק אותו. היה זה יצחק הרצוג ששאל את כל השאלות ששטייניץ היה צריך לשאול: על חשבון מי יבואו המיליארדים, היכן יהיה צריך לקצץ ואיך אפשר להחליט החלטה כזו בלי לקבוע קודם כל סדרי עדיפויות? "אני מעוניין לתת לבני אדם ולא לרכבות", הוסיף הרצוג, וכמה שהוא צודק.



אבל נתניהו וכץ יודעים את נפש בוחריהם. רה"מ דיבר בפאתוס על רכבת שתפתור את כל בעיות הפריפריה, ושר התחבורה הפליג להשוואה בין הרכבות לבין תוכניתו של מנחם בגין מלפני 30 שנה: שיקום השכונות. שניהם יודעים שרכבת לכרמיאל ולבית שאן היא פתרון רע לבעיית הקשר עם המרכז. ראו לדוגמה את הרכבת בין באר שבע לדימונה, שמסיעה מדי יום 80 איש בארבע רכבות. איזה בזבוז.



ואולם נתניהו וכץ הם מומחים לטבע האדם. לאילוזיות ולתדמיות. הם יודעים שהציבור אוהב רכבות. הם מבינים ששקשוק גלגלי הרכבת יספק להם תדמית של "עשייה" ו"חזון". רכבת גם מצטלמת מצוין - אפילו אם בגללה ייאלצו לקצץ לפריפריה את תקציבי החינוך והרווחה. עם זאת, נתניהו, כץ, שטייניץ והרצוג הם רק פיונים בהצגה הגדולה של יוגב, יו"ר הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה (תפקיד הזוי ומיותר).



יוגב הוא בסך הכל אדם חיובי. יש לו תפישת עולם כלכלית נכונה, הוא בעד קיצוצים בתקציב הממשלה, בעד גירעון ממשלתי נמוך ובעד המשך הפחתת מסים. אבל כל התפישה האחראית הזו נעלמת בבת אחת כשהוא שומע את שקשוק הגלגלים. אז הופך יוגב למישהו אחר. למרחיב הכי גדול שיש. הוא עובר מטמורפוזה ושוכח את כל תורת הכלכלה. ד"ר ג'קיל נהפך למיסטר יוגב.



שיגעון הרכבות לא התחיל אצלו היום. זו כבר מחלה ישנה שתקפה אותו כאשר היה הממונה על התקציבים ב-2003. אז היה נתניהו שר האוצר ושניהם הציגו לציבור את התוכנית להצלת המשק. הם קיצצו אז בכל מה שזז. אפילו זקנים, ילדים ומשפחות חד הוריות לא הצליחו לחמוק מנחת זרועם. עד שזה הגיע לרכבת. כאן, לפתע, תוך כדי הקיצוצים המטורפים, הצליח יוגב לשכנע את נתניהו שצריך להשקיע ברכבות, וכך הם העבירו ב-2003 תוכנית גרנדיוזית של 24 מיליארד שקל להשקעה במסילות ברזל. כמובן שהתוכנית הזו תפחה והלכה לממדים גרוטסקיים של 39 מיליארד שקל - כי כך זה ברכבת: מתחילים בסכום אחד ומסיימים בסכום כפול. מזל שמאוחר יותר הגיעו שר האוצר לשעבר רוני בר-און ווהממונה על התקציבים לשעבר רם בלינקוב שהצליחו לבלום את השיגעון.



אבל אז חזר יוגב. הוא התיישב על כיסא היועץ ושוב אנחנו עמוק ברכבות. השבוע הוא חוגג ניצחון: אישור תוכנית נתיבי ישראל, שתעלה לנו בכמה קווי רכבת מיותרים ובמיליארדים מבוזבזים. האהבה מבלבלת לפעמים את החושים. לכן מציע כעת יוגב הצעה הזויה למימון מסילות הברזל - להעלות את מחיר הדלק ב-5-10 אגורות ליטר בנזין. זו שיטה פסולה של מימון ייעודי, אבל שום עיקרון כבר לא קדוש כאשר שקשוק הגלגלים נשמע באופק.



יוגב היה זה שהוציא את הערמונים מהאש עבור נתניהו כאשר ניהל את המו"מ עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני על כניסת העבודה לממשלה. עכשיו הוא גם רוצה להיות יו"ר בנק לאומי. אבל אני מוכן להמר שאם יציעו לו ג'וב של נהג קטר - הוא יעזוב הכל ויעבור לרכבת.