ריח הבחירות מגביר את התיאבון

לאחר שהסכים להפשיר את התקציבים למשכנתאות והחל שוב, לאחר חודשיים, לבצע העברות תקציביות למשרדי הממשלה השונים, ממשיך יו"ר ועדת הכספים, יעקב ליצמן, לטפל באטיות מפתיעה בבקשות האוצר בוועדה.



בשבוע שעבר סיכם ליצמן עם יו"ר ש"ס אלי ישי, כי הצעת הקיצוץ החדשה בתקציב תובא לוועדה רק לאחר 1 בינואר 2001, כדי להוכיח לממשלה שהוועדה אינה חותמת גומי. עכשיו הוא גם לא מזדרז לאשר את התקציב המעודכן, למרות בקשת שר האוצר, שהכנסת תאשר אותו בתוך שבועיים. הצעת הקיצוץ, אגב, כלל לא הוגשה בינתיים לוועדה.



ליצמן גם נמנע מלהעלות על סדר יומה של הוועדה את פניית שר האוצר להקפיא את החוק המאפשר חישוב מס נפרד לבני זוג העובדים בעסק משותף; החוק, שעלותו לתקציב המדינה היא כ-300 מיליון שקל, נכנס באמצע השבוע לתוקף, למורת רוחו של סילבן שלום.



הסיבה לאטיות המיוחדת שבה מטפל ליצמן בבקשות האוצר היא הנתק בינו לבין שר האוצר שלום, נתק שלא מאפיין בדרך כלל את היחסים בין שרי אוצר ויושבי ראש ועדת הכספים.



בעבר, היו נפגשים שני בעלי התפקידים בכל יום חמישי, ומתאמים את הגשת בקשות הממשלה לוועדה, ואת האופן שבו תושג תמיכת הח"כים בהן. ליצמן ושלום, לעומת זאת, אינם מרבים לשוחח זה עם זה, פגישה ביניהם לא התקיימה כבר זמן רב.



אף שבאוצר אומרים שאין לכך שחר, ביהדות התורה חושדים ששלום מתכנן להעביר לוועדת הכספים את מרבית סעיפי חוק ההסדרים, כולל אלה המקפיאים את החוקים הפרטיים, ואח"כ להדיח את ליצמן מתפקידו כיו"ר הוועדה, אם יתנגד לכך. להערכת בכירים במפלגה, מטרת התוכנית להגיש לוועדת הכספים את הקפאת החוקים הפרטיים ואז להחליף את ליצמן, היא להקל על הממשלה להעביר את הקפאות החוקים הפרטיים; לדעתם, בממשלה מאמינים כי יהיה להם קל יותר להיאבק מול ליצמן ולהדיחו, מאשר להדיח את כל יושבי הראש של הוועדות האחרות, המבקשים לדון בהצעות להקפיא את החוקים הפרטיים.



בינתיים, בכל מקרה, פיתח ליצמן "ציר עוקף שר אוצר"; הוא מרבה להיפגש עם אריאל שרון, ועם מנכ"ל משרדו, אביגדור יצחקי. לחלק מהישיבות הללו מוזמן גם מנכ"ל משרד האוצר, אוהד מראני. ביהדות התורה מקווים כי יהיה זה שרון שימנע בסופו של דבר את הפגיעה בליצמן, מחשש ליציבות הקואליציה.