המערב הפרוע והרגוע: מסע לאורך החוף המערבי של ארה"ב

חופשה של חודש. היעד - החוף המערבי של ארה"ב. אירופה קרובה מספיק גם לגיחות קצרות, המזרח הרחוק זה לא ממש אנחנו, ולניו זילנד נגיע כנראה בהזדמנות אחרת. בחוף המערבי מחכים לנו כמה קרובי משפחה בנקודות ציון מוצלחות במיוחד, מזג האוויר בחורף נוח ברוב האזורים, ואנחנו מודים - יותר נעים להכיר את השפה המקומית, לא להתמודד עם כל מיני חיות ומחלות אקזוטיות וגם לא אכפת לנו לחזור הביתה עם קצת קניות. הרעיון היה לטייל צפונה עד פורטלנד שבאורגון, ודרומה עד סן דייגו שבקליפורניה, עם סן פרנסיסקו כבסיס האם שלנו. הסיבה הרשמית היא ששם שוכן קרוב משפחה שאירח אותנו בדירתו, אבל למעשה זאת אחת הערים הנהדרות בארה"ב. סן פרנסיסקו, הידועה בליברליות שלה, היא בית לאוכלוסיה מגוונת ומאירת פנים במיוחד, מלאה במקומות בילוי, בעלת מזג אוויר נעים בחורף וממוזג בקיץ, מציעה נופים נהדרים של המפרץ שסביבה מכל מיני פינות מפתיעות בעיר, ומעניקה סיפוק מושלם לחובבי גשרים ורחובות תלולים. לא סתם היא נמצאת במקום השני אחרי ניו יורק בצפיפות האוכלוסין.



הגענו לסן פרנסיסקו אחרי טיסה מתישה עם חניית ביניים באמסטרדם. החוף המערבי של ארה"ב נמצא בצד השני של כדור הארץ, וכשהגענו עידכנו את השעון 10 שעות לאחור. לא מעט דירות בעיר ממוקמות על הגבעות הרבות שיש בה, ומספקות נוף מרהיב. בלילה ראינו את כל העיר פרושה לפנינו דרך מרפסת הסלון, וגם את גשר המפרץ (bay bridge), שבהמשך התברר לנו שהוא יפה יותר בחושך. דווקא גשר שער הזהב המפורסם התחבא מאחורי גבעה.







סן פרנסיסקו: גשרים ומאפים



כשהתאוששנו מהג'ט לג התחלנו ליהנות מהעיר. אמנם בניו יורק כבר כפור מוחלט, אבל בסן פרנסיסקו השמש זורחת, ופארק דולורס היה מלא באנשים - מטיילים עם כלבים, משחקים עם ילדים ושוכבים על הדשא, עם בגדים ובלי. אכלנו ארוחת בוקר בטרטין (tartine) - מאפייה מקומית מפורסמת שאחד המדריכים המקומיים מתאר כמאפייה הטובה ביותר בעיר.



אחרי שעמדנו בתור שנמשך מתוך בית הקפה אל הרחוב, הזמנו רול קינמון ופודינג לחם ((bread pudding - חתיכות של פירות אפויים עם פיסות לחם מתוק ברוטב - המזוהה עם המקום. השולחנות מתמלאים ומתרוקנים בשיטת הסרט הנע, ומי שסיים לאכול או לדבר מוריד את הכלים בעצמו. זה בהחלט שווה את המאפים המעולים.



אזור מישן (mission), שבו נמצאים פארק דולורס ומאפיית טרטין, הוא אזור של אוכלוסיה מקסיקאית שנהפך לצעיר. הוא משופע בתי קפה, מסעדות, בוטיקים של מעצבים צעירים וחנויות יד שנייה. בימי שבת וראשון אפשר לראות ברחובות מכירות גראז' ודוכנים של כל מיני תוצרות ביתיות. בלילות, רחובות ולנסיה (valencia) ומישן מתמלאים באנשים שפוקדים את המסעדות ואת הברים. ועדיין, אם רוצים לאכול בוריטו טוב וזול, כדאי להגיע לרחוב מישן.



כדי להגיע לשכונות הצפוניות יותר, לכיוון הרציפים ואזור הקניות, אפשר להשתמש במערכת הרכבות העירונית, ה-muni. כל נסיעה עולה 2 דולרים, וכדאי להיות מוכנים עם כסף מדויק כי אי אפשר לקבל עודף ולא תמיד אפשר לפרוט. אנחנו ביזבזנו רבע שעה על הניסיון לפרוט, עד שאשה, שנראתה בתחילה חביבה במיוחד, עזרה לנו עם מכונות התשלום - ועל הדרך גם לקחה מאתנו דולר.



הרחוב הראשי של העיר הוא מרקט (market), שהחלק המרכזי שלו מלא בחנויות של כל הרשתות הגדולות. ירדנו בתחנת פאוול (powell) בדרך לכיכר המרכזית, יוניון סקוור. ברחוב פאוול נוסעת אחת הקרוניות המפורסמות האדומות של סן פרנסיסקו, שמציעה סיבוב לתיירים. ישבנו בכיכר, כמו רבים אחרים, ובהינו בעץ אשוח ענק שהוצב במרכז ובמשטח החלקה על הקרח. מסביב לכיכר נמצאים כמה בתי כלבו, כמו מייסיס; חנות הספרים בורדרס - שמציעה גם בית קפה למי שרוצה לקרוא וללגום; וכמה חנויות שבונות על תמימותם של תיירים.



חזרנו לרחוב מרקט והמשכנו צפונה. ממערב נמצא אזור הסיטי - בנייני משרדים ענקיים ומגדל פאן אמריקה המשולש שנהפך לאחד מסמלי העיר. מדרום מזרח נמצאת שכונת סומה (soma) המתפתחת - אזור שהיה תעשייתי ונהפך לשכונה צעירה שמכילה את רוב המוזיאונים בעיר. ביקרנו ב-sfmoma - האח של המוזיאון הניו יורקי נוסד ב-1935 והיה הראשון שהציע אמנות מודרנית במערב ארה"ב. הגענו ביום שלישי הראשון של החודש ולכן נכנסנו חינם, אבל אז נשלחנו בחזרה לקופות כדי לקנות כרטיסים לתערוכה של הצלם ריצ'רד אבדון. אין ספק שהוא ידע לצלם. כדי לשטוף את הקנאה עלינו לגג לקפה המקסים של המוזיאון. כמובן שביקרנו גם בחנות המוזיאון המושקעת, שמכילה מבחר מרשים של ספרי אמנות.



את הערב סיימנו ב"רציף 1.5" (ליד בניין ferry). למסעדה פרואנית בשם lamar הגענו במקרה, רעבים ועם רגליים כואבות. נכנסנו, כנראה כי היה לנו מזל. המסעדה אופנתית מאוד, ולא כדאי להגיע בלי הזמנה מוקדמת. כמו כמה מסעדות באזור ששוכנות בתוך מבני נמל, המסעדה ממוקמת בחלל ענק, מעוצבת לעילא ומפוצצת בקהל אופנתי. האוכל היה מיוחד ואקזוטי והמחירים גבוהים למדי.



את היום הבא התחלנו באזור בית העירייה (city hall). זהו מבנה גדול, אירופי בסגנונו, שאפשר להסתובב בו ולהתרשם מאולמות הענק, מתערוכות מתחלפות ומפסלים של ראשי העיר ומנהיגיה מן העבר. צפינו בזוג שהתחתן שם באותו יום וניסינו לדמיין את עצמנו עושים את אותו הדבר במסדרון של עיריית תל אביב. משם נסענו באוטובוס בקו 5 לאורך רחוב מקאליסטר עד לגולדן גייט פארק. הפארק (שלמרות שמו, לא נמצא ליד הגשר המפורסם) ענק ומרהיב.



בתוך הפארק נמצא de young - מוזיאון לאמנות ולארכיאולוגיה, שבו אפשר לא רק לצפות בתצוגות, אלא גם לעלות לתצפית גבוהה על הפארק. לידו נמצאת האקדמיה למדעים של קליפורניה (california (academy of sciences - מוזיאון שהוקם בעלות של חצי מיליארד דולר ובו שלוש אטרקציות: יער גשם שבו פרפרים, ציפורים, זוחלים ואלפי סוגי צמחים; אקוואריום מעניין; וגולת הכותרת לטעמנו - פלנטריום חדשני שמציג סרט מאלף בן חצי שעה על היקום, בהנחיית וופי גולדברג. זה העלה בנו מחשבות פילוסופיות על "מה המין האנושי עושה מעצמו כזה עניין", מעורבבות בגעגועים נוסטלגיים לפלנטריום ברמת אביב. הביקור בפלנטריום, ובכלל באקדמיה למדעים, היה מוצלח ומומלץ לכל המשפחה.



לארוחת ערב חזרנו לאזור המיסיון ואכלנו ב-sunflower, מסעדה וייטנאמית קטנה ופופולרית. האוכל טעים ולא יקר, משום שכל מנה בה עצומה ומספיקה לארוחה שלמה. מומלץ במיוחד המרק הטעים, ארוחה בפני עצמה, שגם בעלי תיאבון בריא יתקשו לסיים.



יום נוסף הקדשנו לאוניברסיטת ברקלי. ברקלי נמצאת באוקלנד, ובה שוכן הקמפוס הענק והיפהפה. טיילנו בקמפוס כמו שני סטודנטים ביום הראשון ללימודים וחיפשנו את מבני הפקולטות שהיינו רוצים ללמוד בהן. הקמפוס מקסים, עם נחל קטן שחוצה אותו, מדשאות ומבנים ישנים ומרשימים. במרכז הקמפוס נמצא ה-campanile - מגדל שעון מ-1914, שכולל 61 פעמונים ומנגן שלוש פעמים ביום ופעמיים בסופי שבוע. עלינו לתצפית בראשו המשקיפה על כל הקמפוס וגם מעבר למפרץ, אל סן פרנסיסקו. הרחובות שמסביב לקמפוס מלאים במסעדות ובחנויות ספרים, תקליטים ובגדים.



דרומה: ציפורים וכלבי ים



הטיול הראשון שלנו מחוץ לסן פרנסיסקו היה לדרום קליפורניה, אבל התחלנו בנסיעה מזרחה לשמורת הטבע יוסמיטי. הנסיעה עד השמורה אורכת כשלוש שעות וחצי. פארק יוסמיטי כולל המון עצים, נחלים, מפלים וסלעי גרניט עצומים. אחרי סן פרנסיסקו נהנינו מהמרחבים הגדולים ומהצבעים שהם ממש עוצרי נשימה. בכניסה לשמורה שילמנו 20 דולר, שמאפשרים להיכנס ולצאת באופן חופשי במשך שבוע.



נכנסנו לפארק דרך הכניסה המערבית, וירדנו לעמק שבמרכז הפארק. מקומות הלינה של הפארק ממוקמים שם בין נחלים ומפלים, כמו גם מרכז המבקרים, קפיטריה, חנות מזכרות וגלריית צילומים של אנסל אדמס, שהרבה לצלם את הפארק. במשך כל הנסיעה חיפשנו דובים, אבל בסוף נתקלנו בזאב מרשים מאוד.



בהמשך טיפסנו ל-glacier point, נקודה שצופה על הפארק ועל הסלע האדיר והמפורסם half dome. הלינה בתוך השמורה יקרה, לכן לעת ערב נסענו מחוץ לה וישנו במוטל על הדרך. במרחק של כ-80 ק"מ מיוסמיטי שוכנות כמה עיירות היסטוריות של מחפשי זהב. ג'יימסטאון, סונומה וקולומביה עדיין משמרות חלק מההיסטוריה של הבהלה לזהב, ואפשר לראות בהן בתים ישנים, רכבות ומוזיאונים שעוסקים בחיים באותה תקופה.



מיוסמיטי חזרנו מערבה, אל החוף, דרך גילרוי. גילרוי היא עיר אמריקאית סתמית, לא יפה ולא מעניינת, אבל יש בה את אחד האאוטלטים הגדולים והשווים בארה"ב. כמעט לכל הרשתות האמריקאיות יש נציגות בארבעה מתחמים ענקיים שצריך מכונית כדי לעבור ביניהם. הצטיידנו בנעלי התעמלות, במשקפי שמש ובקצת מתנות ונשארנו לישון ב-best western - מוטל של רשת המלונות הנפוצה בארה"ב, שנהפכה לתחליף בית עבורנו. הסניף הזה היה מוצלח במיוחד: 100 דולר ללילה ושווה כל סנט.



למחרת המשכנו למונטריי (monterey), עיר חוף פופולרית בקרב תיירים, שמארחת את אחד האקווריומים המרשימים והחשובים בארה"ב. הוא הוקם על ידי אחד ממייסדי hp ועוסק במחקר של בעלי חיים ימיים ובהגנה עליהם. מומלץ לבקר בו ולצפות בסוסוני ים, במדוזות ובכרישים. את העיר מיצינו די מהר עקב עודף תיירותיות ומחירים גבוהים.



דרומה ממונטריי מתחילה דרך 17 המייל - דרך יפהפייה, שעוברת בסמוך למגרשי גולף אינסופיים ולווילות ענקיות ממש על חוף האוקיאנוס. הנופים בדרך נהדרים, עם מקומות עצירה שמלווים בהסברים. הכניסה עם המכונית לדרך 17 המייל כרוכה בתשלום של 8 דולרים - התושבים העשירים כנראה זקוקים לתוספת הכנסה.



הדרך מסתיימת בעיירה כרמל (carmel), שמזוהה עם ראש העיר לשעבר קלינט איסטווד, ממנה ממשיכים ועולים על כביש מספר 1 המפורסם. הנסיעה בכביש, שנמשך עד חוף האוקיאנוס ממש, היא חוויה בלתי נשכחת. נסיעה אטית, תוך צפייה בנוף המדהים של האוקיאנוס וחופיו עם כמה עצירות בדרך, אורכת כמה שעות, אך עוברת בהנאה גדולה. לאורך הקטע הזה של הכביש אין הרבה מקומות יישוב או מקומות לאכול בהם.



עצרנו ליד היישוב ביג סר במסעדת nepenthe שיושבת על מצוק המשקיף לים. האוכל פשוט ויקר - במסעדה יודעים כנראה שאין לאורחים הרבה ברירות אלא לאכול בה - אבל הנוף לחלוטין שווה את המחיר. בהמשך הדרך עצרנו לטיול קטן ב-mcway falls overlook בתוך שמורת julia pfeiffer burns. אחרי הליכה של רבע שעה מגיעים לתצפית על חוף קטן ומבודד שבו מפל מים שנופל ישר לחוף ולמי הים. החוף סגור למבקרים ואפשר לצפות במפל המקסים רק מלמעלה.



המשכנו לנסוע דרומה, חלפנו על פני טירת הרסט שכבר היתה סגורה למבקרים, ונשארנו לישון במורו ביי (morrow bay) - עיירה יפה על חוף האוקיאנוס. בעונת הקיץ היא מלאה נופשים שבאים ליהנות מהנמל היפה ומהמסעדות הרבות. בחורף המקום נראה מעט ריק ומנומנם. בבוקר ראינו את הסירות בנמל, הרבה ציפורים, כלבי ים ואריות ים.



הנסיעה ממורו ביי ללוס אנג'לס אורכת כשלוש שעות וחצי, כולל הפקקים הבלתי נמנעים של לוס אנג'לס. התארחנו אצל קרובי משפחה בבוורלי הילס ולא הסתובבנו בשאר העיר, שעשתה רושם לא מפתה ולא ידידותי, בעיקר כי חייבים מכונית כדי להגיע בה ממקום למקום.



בבוורלי הילס קיבלנו טיול מודרך של המשפחה ברודיאו דרייב, בין חנויות יוקרה עם חלונות ראווה מרשימים. עשינו סיבוב בין הווילות הענקיות והתחזינו לאורחים במלון בוורלי הילס המפורסם כדי להסתובב בפנים. מכוניות הפאר שבחוץ הבהירו לנו אילו אורחים מתאכסנים שם בדרך כלל. נסענו גם לשוק האיכרים וקנינו פירות לדרך. למרות המחיר הגבוה - בישראל הפירות טעימים יותר.



מלוס אנג'לס המשכנו כשעתיים דרומה עד לסן דייגו. העיר הדרומית, שנושקת למקסיקו, היא אחת הערים המתפתחות והמעניינות בארה"ב. עוד בישראל הזמנו דרך אתר התיירות priceline.com מקום במלון חמישה כוכבים בסן דייגו. האתר מאפשר לכם לתת הצעת מחיר לבית מלון, לבחור אזור שבו אתם מעוניינים ללון ואת רמת המלון - ואם ההצעה שלכם התקבלה על ידי אחד מהמלונות בחתך שבחרתם - העסקה נסגרת. אנחנו קיבלנו את מלון שרתון המפואר שבמרינה תמורת 85 דולר ללילה. עם כל הכבוד ל- best western - לא התגעגענו.



בבוקר טיילנו בעיר העתיקה, שבה יש בתים מהמאה ה-18, מהתקופה שבה האדם הלבן הגיע לכאן, בית קברות ישן וכל מיני גלריות עם מוצגים מהתקופה. חוץ מזה, יש שם בעיקר מסעדות מקסיקאיות. האזור תיירותי מאוד, ואנחנו החלטנו לשחק את המשחק עד הסוף והצטרפנו לסיורי קרוניות, ה-old town trolley tour. אלה סיורים שמסתובבים בכל העיר, ואפשר לעלות ולרדת מהקרוניות בכל אחת מ-11 התחנות.



בדרך, בין התחנות, מספקים נהגי הקרוניות הסברים ידעניים ומשעשעים. מחיר התענוג - 32 דולר למבוגר. ירדנו מהקרונית בנמל סן דייגו, אזור ענק ומלא אטרקציות. ביום הביקור שלנו חנו בו ספינת שיט עצומה וסירות עתיקות מעץ, שבהן הספינה העתיקה בעולם שעדיין שטה (למרות גילה המופלג - 150) ונושאת מטוסים שנהפכה למוזיאון. אפשר לראות בה את המטוסים ואת בטן האונייה ולשבת בבית קפה שהוקם ממש בירכתיים.



הצי הוא חלק חשוב מהעיר בהיותו ספק העבודה מספר אחת. לכן יש בנמל גם פסלים ואנדרטות הקשורים בצי האמריקאי, כמו הפסל המפורסם של החייל שמנשק את האחות בניו יורק עם שובו מהמלחמה. בהמשך ירדנו ברובע מנורות הגז (gaslamp qtr), לא לפני שהנהג הציג בפנינו את הפאב שבו צולמו סצנות מהסרט "אהבה בשחקים".



רובע מנורות הגז הוא אזור ישן ומלא בבניינים עתיקים ויפהפיים בסגנון מקסיקאי ייחודי אשר חודש וכעת הוא שוקק מסעדות, ברים ואנשים. מומלץ להסתובב שם וליהנות מאווירת העיר הכיפית והרגועה.



התחנה הבאה היתה קורונדו - חצי אי המחובר לסן דייגו בגשר ענק ומרהיב, שהצפייה בו והנסיעה הקצרה עליו (שלוש-ארבע דקות) הן חוויה. קורונדו היא אזור מגורים ונופש לבעלי ממון. האטרקציות המרכזיות שלו הן חוף הים הארוך והנעים וכן מלון "דל קורונדו" היוקרתי שאפשר לסייר בו באופן חופשי. מלון הפאר, שנבנה לפני יותר מ-120 שנה, בנוי בסגנון מיוחד המושפע מאדריכלות מקסיקאית וספרדי. במשך השנים הוא אירח בחדריו את מיטב הידוענים, ובו צולם חלק מהסרט "חמים וטעים".



את הדרך חזרה מסן דייגו לסן פרנסיסקו עשינו על הכביש המהיר - כביש 5 - בנסיעה ארוכה ומשעממת של 10 שעות בקירוב. הדרך עוברת ליד לוס אנג'לס, בהרים ובמישורים שנראים ללא סוף. הפיצוי על הנסיעה הארוכה הגיע בסן פרנסיסקו בדמות ארוחת ערב במסעדת הטאפאס andalu. זו מסעדה אופנתית מאוד, היינו צריכים לחכות לשולחן, אבל האוכל טעים ומעניין - ולא זול. את הערב סיימנו בנסיעה ברחוב לומברד המפורסם - הרחוב המפותל ביותר בעיר שנהיגה בו היא חוויה של ממש לנהג (בגלל הסיבובים בשילוב רמות האלכוהול בדם) ולנוסעים (בזכות הגינות היפהפיות והנוף).



בבוקר אספנו מטרטין מאפים וקפה ונסענו אל הטווין פיקס - גבעה גבוהה המשקיפה על כל המפרץ עם נוף עוצר נשימה של 360 מעלות. ארוחת בוקר בתצפית היא ארוחה שקשה לשכוח. משם המשכנו אל שער הזהב. חצינו את הגשר ועלינו במעלה הגבעה שבצדו השני לתצפית יפהפייה נוספת על המפרץ, הגשר, העיר והיציאה לים. לא רחוק משם נמצאת סוסליטו (sausalito), עיירה פצפונת מלאה בגלריות, בחנויות ובמסעדות ולכן גם מתוירת מאוד.



צפונה: סלעים באוקיאנוס



את הטיול לצפון קליפורניה ולאורגון התחלנו בחציית גשר שער הזהב ובנסיעה על כביש 101 שעובר בדרך מקסימה מוקפת כרמים. היעד היה עיירה קטנטונת בשם שלטר קוב (shelter cove). ירדנו מהכביש הראשי ונסענו בערך 45 דקות בכביש מתפתל בתוך יער, מערבה לכיוון הים. את האווירה המושלמת קילקל רק הפחד הגובר והולך שלא נמצא במקום המבודד שאנחנו נוסעים אליו תחנת דלק.



למזלנו, בשלטר קוב יש משאבת דלק אחת, שנמצאת ליד המכולת היחידה בעיירה. שלטר קוב יושבת על חוף האוקיאנוס ורעש הגלים הוא היחיד שתשמעו שם. בין הבתים מסתובבים איילים במרחק נגיעה, ומסביב שלטים שמזהירים שאנחנו באזור סכנה לצונאמי.



בקצה העיירה יש מגדלור ישן ומקסים ולידו המלון שבו ישנו - oceanfront inn (120 דולר ללילה, לא בעונה). מנהל המלון הוא אדם נחמד, ששמח להפנות אותנו למסעדה היחידה שהיתה פתוחה באותו ערב, ולמחרת נתן לנו סקירה של מזג האוויר. איזו מין שלווה - ולא עושים שום דבר.



בבוקר עזבנו את שלטר קוב ונשבענו שנחזור. את המשך הנסיעה צפונה העברנו ב-avenue of the giants, דרך של 48 ק"מ בתוך יערות אינסופיים של עצי רדווד. אלה עצים אדירים בגודלם ואפשר להתרשם מהם מהמכונית וגם לצאת לטיולים רגליים קצרים. הטיול הראשון שאליו יצאנו נגמר מיד כשהתחיל (מתברר שבחורף מקפלים את הגשר שמעל לנהר שעובר שם). בהמשך הצלחנו יותר בשמורת "lady bird" - מסלול של שני ק"מ ביער האפל. האוויר קר ורטוב והעצים עצומים. גם פה לא נתקלנו בדובים.



את הימים הבאים בילינו על החוף באורגון, שמתאפיין בסלעי ענק הנמצאים במים לכל אורכו. בעיירה בנדון (bandon) אפשר לראות כמה סלעים יפים במיוחד, כמו ה-head rock, שדמותו כפני אשה המסתכלים לשמים ושאגדות אינדיאניות נקשרו בו. האוקיאנוס יפהפה, העיירות מקסימות, והמסעדות חביבות - בעיקר אלה שמגישות דגים. בעיירה פלורנס (florence) עצרנו ב-webber fish market, שצמודה לשוק הדגים ופירות הים.



פורטלנד, העיר הגדולה באורגון, הפתיעה אותנו ביופיה ובאווירה הכיפית שבה. העצים ברחובות היו מקושטים במנורות קטנות, ליד הנהר הסתובבו המון אווזים, ופסלים קטנים של חיות היו פזורים ברחובות. המשכנו להסתובב עד שגילינו שהמרכז קטן מאוד, ואם ממשיכים קצת מחוץ לו מגיעים לאזורים שבהם מרוכזים גם לא מעט בתי תמחוי. שם, כדי לקבל אוכל צריך רק לעמוד בתור.



בערב החלטנו להיכנס למסעדה איטלקית שראינו ברחוב - romano's macaroni grill. קיבלנו אוכל איטלקי מעולה במחיר סביר לגמרי, ובעיקר נהנינו מה"ריגטוני של כרמלה". עכשיו ברור לנו למה טוני סירב לעזוב את הבית. החזרה לסן פרנסיסקו נעשתה בנסיעה ארוכה ורצופה. שוב נסענו בכביש 5 (שחוצה את כל מערב ארה"ב מצפון לדרום).עברנו דרך שלג, ערפל וגשם. עם ההדרמה התבהר מזג האוויר ובקליפורניה השמש כבר האירה ויכולנו להיפרד מכמה שכבות בגדים.



לרגל הפרידה מארה"ב, הלכנו על הבילוי הכי אמריקאי שיש - פוטבול. נסענו לאוקלנד, למשחק בין קבוצת אוקלנד ריידרס לקנזס סיטי. על אף שאוקלנד היא מהקבוצות הגרועות בליגה, ולמרות ההפסד, הקהל סיפק חוויה יוצאת דופן. קהל של כמה עשרות אלפי אנשים, משתוללים, שותים, מקללים, מעודדים ושותים. פגשנו אוהד מחופש לדרת ויידר, שהוא אחד מהאוהדים המפורסמים בארה"ב בקרב חובבי הפוטבול. גם אלביס היה שם, ואחרי שהצטלמנו אתו הרגשנו שאנחנו מוכנים לחזור הביתה.



החוף מחכה לכם המקומות שאהבנו לאורך הדרך



מאפיית tartine. המאפייה הכי שווה בעיר, שגם יודעת את זה. 600 guerrero st. san francisco, california ? dolores park cafe. ארוחות בוקר מצוינות, שייקים מעולים, נוף לפארק ועיתונים. 501 dolores st. san francisco, california ? מסעדת sunflower. ב-10 דולרים מקבלים מרק אטריות וייטנאמי עצום ומעולה. 3111 16th st. san francisco, california ? גבעת twin peaks, סן פרנסיסקו. הביאו אתכם את הכיבוד. הנוף מרהיב, בחינם ובלי לטפס ברגל ? מלון oceanfront inn. היינו חוזרים לשם לשבוע, כדי לבהות באוקיאנוס, באיילים ובחופים השחורים וכדי לאכול כל יום באותה מסעדה עם המלצרית הקשישה. 26 seal court, shelter cove, california ? מסעדת romano's macaroni grill. כי הריגטוני של כרמלה גרם לנו להרגיש כאילו אנחנו יושבים עם טוני. 300 sw yamhill st. portland, oregon ? מסעדת nepenthe. צ'יפס ב-9 דולרים, במרפסת שמשקיפה כל כך רחוק על האוקיאנוס עד שנדמה שרואים את הנקודה שבה כדור הארץ מתעגל. 48510 highway one, big sur, california