>> "אני חושבת שהבעיה העיקרית בפרויקטי התשתיות כיום, נובעת מהניקוד שהמדינה מעניקה במכרזים - שבו 70% מהציון מתבסס על המחיר, ואז כל קריטריון אחר פרט למחיר לא משנה כבר. אני חושבת שיש מקום לתת דגש רב יותר ליצירתיות, ולא להתמקד רק בסוגיית המחיר" - כך אומרת מרים גז, מנהלת צוות מימון פרויקטים, בחטיבה העסקית של בנק הפועלים.
בראיון ל-themarker, מנסה מי שהפכה בשנים האחרונות לאשה החזקה בתחום התשתיות בישראל, להתמודד עם סדרת הקשיים בהם נתקלו באחרונה פרויקטי התחבורה והאנרגיה, וטוענת כי אין סיבה לחשוש מברירת הצעות במכרזים שלא על סמך מחיר בלבד: "המדינה עורכת אומדנים, ואם התוצאות תהיינה גבוהות יחסית - אז תמיד שמורה לה הזכות לבטל את המכרז. ברור שמוטב שהפרויקט יהיה זול - אבל בסופו של יום, אתה גם רוצה פרויקט שיתרומם. צריך למצוא פרמטרים מספיק אובייקטיביים - שיתייחסו לאיכות, ולא רק למחיר".
בעשור האחרון הפך מתווה הפרויקטים המשותפים למגזר הציבורי ולפרטי (p.p.p) למעין מילת קסם שדי היה בה, כדי לגבור על הביורוקרטיה הממשלתית ועל הביצוע המסואב של פרויקטי התשתית בידי זרועותיה. מי שנשא את דגל המימון הפרויקטלי (project finance) בישראל, היה בנק הפועלים שהתהדר בין היתר בהובלה המוצלחת של הסגירות הפיננסיות של פרויקט כביש חוצה ישראל וכביש הרוחב 431, ובהובלת המימון הבנקאי של מתקן ההתפלה בפלמחים ותחנת הכוח המתוכננת של דוראד.
נישאים על גל זה, הפכו גז ומנהל המטה העסקי, צחי כהן, לכתובת הראשונה לכל יזם בענפי התחבורה או האנרגיה. גז עצמה משמשת כאינדיקטור המממן לכל מהלך אותו מתעתדת המדינה ליישם - ובתחומים הבתוליים של ייצור החשמל הפרטי - אף משמשת למעשה שותפה מלאה לכתיבת הרגולציה. אין ולו מהלך פרויקטלי אחד במשק הישראלי שלא עבר דרך חדרה.
עם זאת, בשנתיים האחרונות עומעם מעט זוהרו של הפועלים. זאת, לאחר שיריבו, בנק לאומי, החל לאסוף את מרבית הפרויקטים שהוצעו בענף התשתיות, והכריז על עצמו כמוביל השוק החדש בתחום המימון. זאת, בין היתר, לאחר שזכה ללוות פיננסית את הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב, פרויקט כביש 531 ומסילת השרון וכן פרויקט הנתיב המהיר לתל אביב. דווקא שלושת הפרויקטים היוקרתיים האלה תקועים ועתידם לוט בערפל.
"בנק הפועלים ממשיך להוביל, ויודע להוביל את הפרויקטים שלו", מעירה גז בציניות. "אם כי אנחנו לא יכולים לזכות בכל הפרויקטים", היא מוסיפה.
"הבנקים הזרים הם הראשונים לעזוב"
לאחר תקופת "הייפ" סביב מתווה שיתוף הפעולה הציבורי-פרטי נדמה באחרונה כי מודל זה הולך ומאבד מזוהרו. ענף התחבורה, שהיה הראשון ליישם את ה-p.p.p היה גם הראשון שחווה על בשרו את המציאות החדשה, ופרויקטים דוגמת הרכבות הקלות וכבישי הרוחב - סוקרו בשנתיים האחרונות בעיקר בהקשרים שליליים.
גז שוללת מסקנות חפוזות באשר לכישלון השיטה, וטוענת כי לכל פרויקט היו נסיבות ייחודיות לו שפגעו בביצועו. "כביש 431 הוא פרויקט מאוד מוצלח", מקדימה גז. "הוא כביש יפהפה שסלילתו הסתיימה לפני הזמן. כל נושא המימון לא היה פשוט בכלל - בטח שלא בתקופת משבר - ולכן סיומו הוא בגדר הצלחה".
מה לגבי פרויקט כביש 531, שלא להזכיר את הנתיב המהיר לתל אביב.
"לדעתי מדובר קודם כל במשבר אמון. p.p.p הוא קודם כל אמון בין כל הנוגעים בדבר, וכדי להביא לפרויקט מוצלח, צריך לדאוג לכך שזה יימשך לאורך כל תקופת הפרויקט".
משבר אמון מאפיין גם את הפרויקט שלכם ושל לאומי ברכבת הקלה בירושלים. מדוע לא עזבתם אותו?
"זה נכון שיכולנו לקבל את הכסף שלנו וללכת. אבל אנחנו מאמינים שבסופו של דבר הפרויקט הזה יצליח".
אילו לקחים ניתן להפיק מן הניסיון בירושלים?
"שהעירייה חייבת להיות בפרויקט - אחרת לא תרגיש מחוייבת לו, ובמקום לעזור תגרום לנזקים. פרויקט המטרונית בחיפה למשל, יוכיח שאפשר אחרת. יש מקום להוציא פרויקטים לרשויות המקומיות, בתמיכת המדינה. זה שונה מאוד לעבור בתוך עיר ומעבודה מחוצה לה. כולנו למדנו זאת על בשרנו".
למרות אשמת הזכיינים, הרשויות או המדינה - גם לכם יש חלק לא מבוטל בקשיים. מדוע המרווחים ממשיכים להיות גבוהים גם לאחר שיא המשבר, גם בפרויקטים פחותי סיכון המגובים בערבויות מדינה?
"כשהכסף יקר - אז או שאתה בוחר מה אתה מממן, או שאתה מתמחר את המימון במחיר אחר. מדובר בהיקפים עצומים של כסף. תנאי השוק השתנו, ואתה צריך להחליט איפה אתה שם אותו - כי יש התעניינות גבוהה מאוד בשוק בכל הפרויקטים, ויש לנו חלופות טובות יותר. מדוע שאעמיק את ההשקעה בתשתיות ולא בנדל"ן מקומי? יש מספיק פרויקטי נדל"ן במרווחים טובים, עם מכירות מראש, כך שהסיכון יורד. ממילא אשראי לפרויקט תשתית נכלל בתקופת ההקמה תחת סיווג נדל"ן - כך שיש תחרות".
עובדה היא שראינו בעבר בנקים זרים מציעים ריביות אטרקטיביות יותר.
"אני לא רואה כל כך את הזרים היום. הם הראשונים שעוזבים ברגע שקורה משהו, ולכן לא ראינו פה תחרות עמוקה אתם. לדעתי אחת הסיבות שהרכבת הקלה בתל אביב לא סגרה פיננסית היא התלות גם בבנקים הזרים. הם אמנם מביאים ניסיון עמוק יותר משלנו - אבל לא פשוט להיות תלויים בהם.
"גם בקטע 18 היה קשה לשכנעם לממן כשנפלו קטיושות בצפון, ותבדוק, למשל, מה הריבית שקבעו להרחבת מתקן ההתפלה בחדרה. ההתנהלות היא חדה, ובלי סנטימנטים".
אולי הפתרון הוא להכניס באגרסיביות את הכסף המוסדי?
"המוסדיים הם שותפים מצוינים, אבל מימון פרויקטלי דורש הרבה משאבים לפיקוח, בקרה וניהול שוטף - שלא בטוח שהמוסדיים רוצים להשקיע בהם בכדי להחליף אותנו. שילוב כוחות הוא נכון. יכול להיות שמוסדיים ייכנסו בעתיד גם בשלב ההקמה - אבל גם אז יסתמכו על יכולות הבקרה של הבנקים".
ובכל זאת, הגיעה העת לחשיבה מחודשת אודות ה-p.p.p ?
"אני מאמינה במודל הזה, כי אני חושבת שצריך להעביר למגזר הפרטי את הסיכונים שהוא יודע לקבל על עצמו באופן טוב יותר מזה שהמדינה יודעת. אם כי ייתכן ש-p.p.p לא מתאים לכל דבר".
"אמרתי לבעלי שאני חוזרת איתו או בלעדיו"
5.5 שנים מכהנת גז כמנהלת צוות מימון פרויקטים, בחטיבה העסקית של בנק הפועלים. לפני תפקידה זה שימשה תשע שנים כאנליסטית בחטיבה העסקית בבנק. גז, ילידת פאריס ובת להורים פסיכולוגים במשפחה יהודית-מסורתית, עלתה לישראל לבדה ב-85' במסגרת תנועת הנוער בני עקיבא והיא בת 17 בלבד. שני אחיה הגדולים הצטרפו אליה מאוחר יותר, והוריה השתקעו בירושלים לפני כעשור.
היא סיימה תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית, והמשיכה לתואר שני בכלכלה. לפני שנכנסה אל בנק הפועלים ביולי 94', היא עוד הספיקה לעבוד באגף הבינלאומי של משרד האוצר.
במקביל נישאה גז לאיש פיתוח עסקי, יליד צרפת אף הוא, המתגורר לסירוגין בישראל ובפאריס, בעוד היא נאלצת לשאת במטלות הבית, ובגידול שני בניהם (10.5, 9) בדירתם בצפון תל אביב.
כשהציע לה מנהל החטיבה העסקית דאז, דורון קלאוזנר, את התפקיד, נזכרת גז, שאל אותה אם יש בידה את תמונות ילדיה, ורמז לה כי בעיקר דרכן תוכל לצפות בהם בשנים הבאות. לגז, ששהתה אז עם בעלה וילדיה בצרפת, לא היו ספקות: "זה עניין אותי - ולכן הלכתי על זה. אמרתי לבעלי שאני חוזרת אתו או בלעדיו", היא מספרת בלא בדל חרטה. "בפאריס נהוג לעבוד עד שבע בערב - אבל בישראל אם את לא בבית עד שתיים-שלוש זה סימן שאת אמא רעה. חזרתי בלי רגשות אשמה - כי הבנתי שזה לא חייב להיות ככה. אני חוזרת היום מאוחר, אבל נשארת לעשות איתם שיעורי בית באנגלית גם עד תשע וחצי".
ומה עושה את התפקיד לכל כך מעניין?
"הוא משלב הרבה תחומים שונים. דורש כושר ניתוחי גבוה, יכולות שיווק, קשר הדוק עם לקוחות, הבנה משפטית וניהול משא ומתן מול הטובים ביותר בישראל".
הדשדוש בפרויקטי התחבורה הגיע במקביל להתעוררות היזמות בענף האנרגיה המקביל. ואולם, גם בתחום זה לא יודע הפועלים שקט. זאת, משום אי הבהירות הנמשכת סביב פרויקט דוראד אותו הוא מוביל, להקמת תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל. מדובר בפרויקט בהיקף של כמיליארד דולר - בו מוביל בנק הפועלים את המימון הבנקאי, ואף אמור לשים מיליארד שקל מהונו.
"אני מאוד מקווה שנסגור עד יולי", אומרת גז. "עוד לא ראינו סגירה פיננסית, ואולי זה יומרני לבוא ולהגיד שזה יצליח, אבל אני חושבת שנצליח להגיע לסגירה. הרגולציה השתנתה לחלוטין, והטמיעה בתוכה את הסוגיות ההכרחיות למממנים, שקיימות במכרזים".
אם משווים את התנאים הפיננסיים לאלה שבמכרזים - אז מדוע כבר לא לפרסם מכרזים?
"אני אדישה לשאלה הזאת, אבל צריך לזכור שגם המכרזים לא בהכרח הצליחו. השאלה היא מה יגיע ראשון - כי צריך חשמל. לבעלי הרישיונות היו הרבה בעיות, החל בגז הטבעי - וכלה ברגולציה שהשתנתה".
מה החסמים שאת מזהה כיום?
"מי שעומד כיום מאחורי ההתחייבויות לבנקים הוא מנהל המערכת שתחת חברת החשמל - וזה עלול לעכב את הפיתוח של משק האנרגיה, משום מגבלת לווה בודד. המדינה מודעת לבעייתיות, ומנסה למצוא פתרון כדי שיספק את המממנים הזרים כמו גם את המקומיים. ברגע שזה ייפתר, לא תהיה בעיה של קיבולת בשוק. כמות הפרויקטים בתחום האנרגיה שמסתובבת כיום בשוק היא אדירה, אם כי אין לדעת אם כולם ייצאו לפועל".
"40% מהמכסה הסולארית - היא במימון שלנו"
עד שיוסרו החסמים מענף ייצור החשמל בגז טבעי התפנה בנק הפועלים להוביל את צעדיה הראשונים של המהפכה הסולארית במשק הישראלי. "לפני כשנתיים, לאחר שיצא לשימוע התמריץ לייצור חשמל באנרגיה סולארית, התחלנו להתעניין בנושא" - נזכרת גז. "בנינו case study, הצגנו להנהלת הבנק וקיבלנו אור ירוק להתקדם עם זה. יותר משנה ישבנו עם כל השחקנים בשוק וניסינו לטפל בכל החסמים למימון הפרויקטים הסולאריים. ברגע שרובם שוחררו - התחום הוצג לדרגים הגבוהים בבנק, והמנכ"ל ציון קינן מאוד התלהב מהנושא. הוא התחיל בליווי הנושא עוד בחטיבה העסקית, ראה בזה משהו שיכול להפוך לדגל של הבנק, ודחף לזה בכל הכוח".
גז, ייאמר לזכותה, היתה מהכוחות שדחפו לעיצוב הרגולציה עצמה - עוד לפני שהתאפשרה מעורבות הבנק בשוק הצעיר. "באופן אישי, אני מאוד מאמינה באנרגיות מתחדשות", היא אומרת. "נכון שהטכנולוגיה עדיין לא כלכלית, אבל גרמניה הלכה על הנושא בכל הכוח, סיבסדה ויצרה תעשייה שלמה במדינה שאינה שטופת שמש, בעוד שישראל שהיתה הראשונה להניח את דודי השמש - לא עשתה מזה 30 שנה כלום בנושא. אין ספק שצריך לתמוך תחילה בשוק כדי לייצבו, ובדיוק כמו בהתפלה, אם תסבסד או תתמרץ בשלבים הראשוניים - תוכל לפתח שוק ברמה עולמית, ולהוביל".
קל להגיד, אבל המימון מוטל על הצרכנים.
"זה לגיטימי לבקר, אבל אני חושבת שזה נכון לסבסד שוק מתחיל, ובעובדה שמשרד התשתיות ורשות החשמל קבעו מכסות ואבני דרך להפחתת התעריף - הם דאגו שהמעמסה על הציבור לא תהיה במימדים גדולים מדי כמו בספרד או בגרמניה".
הופתעתם ממיצוי המכסה להתקנת מערכות על גגות?
"הופתענו, כי חשבנו שהמכסה תסתיים ברבעון הראשון של 2010. אנשים נלחצו לקראת הסוף, מה שיצר כדור שלג. אני חושבת שזו היתה הצלחה גדולה מאוד, גם של רשות החשמל וגם של חברת החשמל - ואני מאמינה שזה בזכות המממנים שפתחו את הברז".
מה שיעור החדירה של הבנק בשוק זה?
"אנחנו לא יודעים בוודאות, אבל להערכתנו תפסנו 40% מהמכסה שאזלה".
איך את מסבירה את כישלון ההתקנות במגזר הביתי?
"לדעתי מדובר בחסם פסיכולוגי. אנשים אמורים להשקיע בבית שלהם סכום לא מבוטל - אך לא מתכוונים להתחייב להישאר באותו הבית למשך 20 שנה, וחוששים שכשימכרו - לא יוכלו להוסיף את ערך המערכת. זה החסם העיקרי לדעתי. שמעתי שבקליפורניה בתים פרטיים המצויידים במערכות סולאריות נמכרים טוב יותר - אבל בארץ עוד לא.
"הפתרון צריך להיות הכנה למתקן סולארי בבנייה חדשה, או הטבות מס. בצרפת למשל אתה מקבל הנחה בארנונה ובמסים אחרים כי לאזרח הקטן המשמעות היא המון כסף".
יש הטוענים כי דווקא ליזמות אין מוטיבציה להתעסק עם מערכות קטנות ויחידות.
"אני לא חושבת, כי אם זה היה נכון, היינו רואים עכשיו נהירה של כל החברות שנתקעו עם ציוד אל המגזר הביתי. משיחות עם בעלי בתים פרטיים אני מבינה שהבעיה נעוצה בעיקר בעלות הגבוהה. אנשים פרטיים לאו דווקא מסתכלים על התשואה".
מה התייחסותכם למכרז תחנות הכוח באשלים?
"אנחנו עובדים על המכרז מתוך הנחה שייצא לפועל. עם זאת, אני לא מבינה איך המדינה יכולה לפרסם תעריפים לבעלי רישיונות תוך כדי מכרז. זה נראה כאילו התעריף שתקבע הרשות הוא שייסגר במכרז. למה שהיזם יסכים להסתפק בתעריף נמוך מזה שיוכל לקבל דרך רישיון?"
"לא נכון לרצות פרויקט בכל מחיר"
מאת אבי בר-אלי
2.3.2010 / 6:49