רוזנצוויג חושף: עסקה אחת, 60% מההכנסות

>> סכסוך בין שותפים במשרדי עורכי דין מוציא החוצה לא פעם נתונים כלכליים שהמשרדים מעדיפים להשאיר במגרה - כמו גובה ההכנסות בשנה או כיצד נקבעים תנאי מיזוג בין משרדים. כך למשל, מכירת 50% ממניות פז של צדיק בינו לקבוצה פולנית ב-1994 הכניסה למשרד רוזנצוויג שפרן גרא ושות' שהתפרק בינתיים 4.7 מיליון שקל - שהיו 60% מהכנסות המשרד באותה שנה.

ב-2004 תבע עו"ד אבי גרא 9 מיליון שקל מעו"ד יהושע רוזנצוויג, יו"ר הבינלאומי לשעבר, בשל טענתו שלא קיבל את מלוא חלקו בנכסים, ובמיוחד במוניטין, של השותפות שפורקה. העדויות במשפט הסתיימו ואף שהשופטת רות רונן ניסתה ליזום הליך שיכול להוביל לפשרה, עו"ד פנחס רובין, בא כוחו של רוזנצוויג, אמר בדיון שנראה כי לא יהיה מנוס מכתיבת פסק דין.



בשיא השותפות בת חמש השנים ביניהם החזיק גרא 25% ורוזנצוויג - ביתרת האחזקות. גרא, כיום שותף בכיר במשרד בלטר גוט אלוני, טען כי בסוף 1996 הודיע לו רוזנצוויג באופן חד צדדי כי הוא מתכוון לפרק את השותפות, בין השאר בשל רצונו לקחת חופשה ארוכה מהמקצוע. זאת, לדבריו, מבלי שנערכה התחשבנות הדדית ומסודרת לחלוקת נכסי השותפות. רוזנצוויג טען כי בעת פירוק השותפות קיבל גרא סכומים מעל לזכאותו. כן טען כי לא ניתן לחלק מוניטין בין שותפים שנפרדו.



אחת הראיות המרכזיות של רוזנצוויג היא חוות הדעת של פרופ' עודד שריג, כיום הממונה על שוק ההון באוצר, שהוגשה לפני כשנה. "לשותפות זו לא היו מוניטין בעלי ערך משל עצמה", קבע שריג. "מאפייני השותפות ואף פעולות השותפים מצביעים על כך ששווי השותפות נגזר רובו ככולו משווי המוניטין האישיים של שותפיה, שאותם הם לוקחים עמם בכל אשר יפנו".



עודד שריג: חלקו של גרא במוניטין אפסי



בכתב התביעה הגיש גרא חוות דעת של כלכלן, המבוססת על הדו"חות של המשרד בשנים 1991-1997. לפי חוות הדעת, שוויה הממוצע של השותפות ב-1997 היה כ-22.5 מיליון שקל, ולכן חלקו של גרא נאמד אז ב-5.6 מיליון שקל, ששוויים כיום הוא כ-9 מיליון שקל.



אחד התיקים שיכולים לתמוך בגרסת רוזנצוויג הוא עסקת פז-החברה הפולנית. בתצהירו של רוזנצוויג נחשף כי ב-1994 קיבל 4.7 מיליון שקל בייצוג פז בראשות צדיק בינו במכירת 50% ממניות פז לקבוצה פולנית. רוזנצוויג הבהיר כי הייצוג נבע ממערכת יחסים ארוכת שנים עם חברי הקבוצה, בין השאר עם בינו. הכנסה זו היתה 60% מהכנסות המשרד באותה שנה.



שריג העריך את שוויו של גרא בשוק ב-56 אלף שקל בחודש. הוא חישב זאת לפי השכלתו כעורך דין ורואה חשבון, הניסיון שצבר והשכר שהרוויח בתחילת דרכו כשכיר ב-1990 - 20 אלף שקל. שריג בחן אם נוצר הפרש בין החלק היחסי של גרא בהכנסות המשרד לשווי שלו בשוק. אם היה נוצר הפרש כזה, הרי יש מוניטין למשרד.



לדעת שריג, אם מנכים הכנסות הקשורות באורח ברור למוניטין האישיים של כל שותף, דוגמת פרשת פז, לא נראה כי היו מוניטין למשרד עצמו. גם אם נניח שלשותפות היו מוניטין בעלי ערך כלכלי, הרי חלקו של גרא היה אפסי, סיכם שריג.



"משרד ג'וש"



עד ההגנה המסקרן במשפט היה איש העסקים צדיק בינו. בתצהיר על עמוד סיפר בינו בשלהי 2008 על יחסיו הטובים עם רוזנצוויג זה 23 שנה. "ב-1986 הפנתה אותי משפחת ספרא לרוזנצוויג לייעוץ בתחום המסוי הבינלאומי", כתב בתצהיר. "הקשר שנוצר בינינו התפתח לקשר מקצועי הדוק לחברות רבות שבהן שלטתי, וכן לענייני האישיים ולענייני משפחתי. הראייה הבולטת להערכתי הרבה אליו היא שעם רכישת השליטה בבנק הבינלאומי מונה רוזנצוויג ליו"ר הבנק. כשפניתי לקבלת שירותיו של רוזנצוויג, פנייתי היתה אליו באופן אישי ללא תלות וללא קשר לזהות יתר השותפים למשרדו", נכתב בתצהיר.



בחקירה הנגדית ניסה בא כוחו של גרא, עו"ד יוסי בנקל, להוכיח כי בינו ממשיך לקבל טיפול ממשרד גורניצקי, שבו היה שותף רוזנצוויג. האם לא מפריע לך שרוזנצוויג כבר לא נמצא במשרד גורניצקי, שאל בנקל. "למה זה צריך להפריע לי", ענה בינו. בנקל הסביר לבינו כי מתצהירו עולה כי קיבל ייעוץ משפטי-אישי מרוזנצוויג. "אני חושב שרוזנצוויג חדל מלתת שירותים משפטיים רגילים, למעט בנושאים מיוחדים כמו מיסוי", ענה בינו.



האם אתה עובד עם גורניצקי בגלל דמות מסוימת כמו עו"ד פנחס רובין או בגלל המשרד, ניסתה השופטת רונן לקדם את החקירה. "אני בדרך כלל פונה לרובין", השיב. "את רוב השירותים השוטפים אני מקבל מהדרג הנמוך יותר". האם הכוונה שלך בתצהיר היתה שלמשרד עורכי דין אין מוניטין, שאל בנקל. בינו נזהר שלא להסתבך: "אני לא משפטן. אני לא מתמצא בקטע הזה. אני מכיר מוניטין של פירמות, אז תשחרר אותי מלתת לך חוות דעת בנושא".



בינו הודה כי אף שהגיע בגלל רוזנצוויג הכיר את גרא כשהפך לשותף ואף קיבל ממנו טיפול משפטי. "אדם נחמד מאוד", ציין. אך את עמדתו בנוגע לשותפות סיכם בינו באומרו: "בשבילי זה היה משרד ג'וש".



בין רוזנצוויג לגורניצקי נמצא אהרון זהר אחד



לאחר הפירוק התמזג רוזנצוויג עם משרד גורניצקי. המשא ומתן החל ב-1998 ונמשך כחודשיים. לצדדים היה קל יחסית במגעים, כי רואה החשבון של שני הצדדים היה אחד: רו"ח אהרון זהר, שגם היה המתווך במיזוג ואף העיד במשפט מול גרא.



רוזנצוויג העיד במשפט כי זהר ניסה לקבוע את היחס בין המשרדים כדי לקבוע את תנאי המיזוג. "אף פעם לא ראיתי שהוא כתב חוות דעת כלכלית מסודרת, כי בסך הכל הבעיה היתה לראות בתוך העוגה - מה צריך ללכת לרוזנצוויג, ומה לכל השותפים האחרים", העיד. במהלך עדותו עלה שהוסכם כי היחס של רוזנצוויג לעומת שותפים אחרים בגורניצקי, הוא של 1 ל-4. במלים אחרות, רוזנצוויג היה זכאי ל-20% מהרווחים. כדי להגיע לתוצאה נבדקו מחזורים בשלוש השנים האחרונות, וכן ההוצאות, תוך התחשבות בכך שההוצאות במשרד י. רוזנצוויג קטנות הרבה יותר מבגורניצקי.



רוזנצוויג שפרן גרא הכניס 2 מיליון שקל ב-1992 ו-2.6 מיליון שקל ב-1993. ב-1994 ההכנסות הסתכמו ב-7.9 מיליון שקל, בשל עסקת פז. בניכוי ההוצאות הסתכמו ההכנסות ב-6.1 מיליון שקל, והן נחלקו בין רוזנצוויג, עו"ד רבקה שפרן שנפטרה מאז וגרא. ב-1995 צנחו ההכנסות ל-3.7 מיליון שקל. ב-1996 הן היו 7 מיליון שקל, ובניכוי ההוצאות נותרו בקופה 4.5 מיליון שקל.