רפורמה שמצריכה לקוח חכם

>> אחד העקרונות המובילים של ועדת בכר היה הקטנת הריכוזיות בשוק ההון. לכן היא בחרה להוציא את קרנות הנאמנות מידי הבנקים. ואולם כדי שהבנקים לא ייפגעו מבחינה פיננסית החליטה הוועדה כי במקום דמי ניהול הם ייהנו מעמלת הפצה. העמלה לא תהיה חד-פעמית כמקובל בעולם העמלות, אלא תהיה במתכונת של שיעור שנתי מנכסי הקרן. כלומר, בכל יום שעובר ויועץ ההשקעות בבנק מחזיק בקרן הנאמנות, ההכנסה הכספית שהבנק רואה תהיה גבוהה יותר.

הבנק ייהנה מהכנסה כספית נאה, חשב המחוקק, וכן מיציבות בנכסי קרנות הנאמנות ויהפוך סוף סוף לאוביקטיבי. כך, יגור זאב עם כבש ויהיו בישראל בנקים שייעצו לפי טובת הלקוח ולא לפי אינטרס הנכסים שהלקוח החזיק.



בהצעת החוק שמתגבשת בימים אלו מוצע לבטל את עמלת ההפצה ולהפוך אותה לעמלת נייר ערך.



שלוש השפעות קופצות לנגד עיניו של מי שיבחן את ההצעה. ההשפעה הראשונה, שאמורה להיות חיובית לצרכן, היא שההצעה תביא לכך שהמוצרים הפיננסיים - קרנות נאמנות ותעודות סל - אינם מופלים זה לעומת זה.



ניתוק הקשר בין היצרן לצרכן יביא לכך שהבנק לא יהיה מחובר יותר ליצרנים, מנהלי קרנות הנאמנות. מה שהיועץ יראה מול עיניו זהו מדף מוצרים, והוא יבחר איזה מוצר לקנות. הרי את העמלה ממילא הלקוח משלם ולא מנהל קרנות הנאמנות. בעולם כזה הבנק שומר על האוביקטיביות שלו.



ההשפעה השנייה, שעלולה לפגוע בצרכן, היא שהעמלה ששתשולם בידי המבצעים על כל פעולה בניירות ערך, עשויה לטרוף את תפישת העולם המקורית של ועדת בכר. שכן הבנק, כמוסד עם מטרת רווח השואף למקסם את רווחיו, יחפש דרכים להשיב את ההכנסה שאבדה לו. הדרך תהיה דרך עמלות הקנייה והמכירה של קרנות הנאמנות. איך הבנק ימקסם את רווחיו בעולם החדש? היועץ יקנה וימכור קרנות נאמנות בתדירות גבוהה, וכך הבנק ייהנה מריבוי עמלות קנייה ומכירה. בעגת השוק קוראים לזה "לחבוץ". כך, היועץ ימצא את עצמו בדילמה אם להיות נאמן ללקוח ולהשקיע את כספו באופן אוביקטיבי וראוי, או להיות נאמן למעסיקו, הבנק, ולייצר לו עמלות שמנות.



ניתן להתגבר על כך. לקוח חכם שלא יאפשר ליועץ בבנק לנייד אותו באופן מוגבר בין קרנות נאמנות ישלם עמלה חד-פעמית שתוביל לחיסכון למי שיחזיק בקרן לאורך שנים. זהו הרעיון החשוב ביותר בהשקעות, לבנות תיק שמתאים ללקוח כמשקיע לאורך שנים, ולבצע התאמות מינוריות במקום לנסות ולהמר מהו אפיק ההשקעה הרווחי שצפוי.



השפעה שלישית, שגם ממנה עשוי ליהנות הצרכן, היא ירידה בדמי הניהול. איך? הפחתת עמלת ההפצה תוביל לכך שמנהל הקרן ייהנה ממלוא דמי הניהול, כשקודם לכן חלק מהם שולם לבנק כעמלת הפצה. כדי למשוך את הלקוחות אליו הוא יפחית את דמי הניהול.



גם כאן יש סכנה. לעתים, תחרות מחירים בין יצרנים הורסת את השוק. הדוגמה הבולטת היא הקרנות הכספיות. התחרות העזה בתחום הצומח ב-2008 הביאה לכך שלא מעט חברות גבו 0% דמי ניהול בקרנות הכספיות, וכך הפך לשוק שבו קרנות הנאמנות רק מפסידות. כך, כדברי סוחר ותיק, נוצר מצב שבו מה שעולה שקל שווה שקל, ומה שעולה אפס שקל שווה בהתאם.