3,000 אקדמאים ערבים חיפשו עבודה - רק 170 מצאו

הלהיטות הישראלית להצטרף לארגון המדינות המפותחות (oecd) היא הזדמנות פז למגזרי המיעוטים, שיכולים לצמצם את הפער הכלכלי בינם לבין האוכלוסייה היהודית. ה-oecd הבהיר כי לא יצרף לשורותיו את ישראל לפני שעניין זה יתוקן, ומיד התגייסו למלאכה הבכירים ביותר: ראש הממשלה בנימין נתניהו הקים ארבע ועדות לצמצום הפערים; ונשיא המדינה שמעון פרס שיגר אוטובוס של בכירים במשק כדי לקבל הצצה, שעבור חלקם היא ראשונה, לשוק התעסוקה של האקדמאים הערבים.



פרס ונתניהו מנסים לקדם מהפכה ביחסם של אנשי העסקים הישראלים לעובדים הערבים - ולהעביר את המסר שהם יכולים וראויים להיות מהנדסים בצוות מחקר ופיתוח או מנהלים בכירים בחברות. רק תנו הזדמנות.



עוד לפני כשנתיים ייסד דב לאוטמן, התעשיין שהקים את דלתא והעמיד לימינו סגן ערבי, עימאד תלחמי, את קו משווה - עמותה שמטרתה שילוב אקדמאים ערבים בשוק העבודה היהודי.



קו משווה החלה לפעול על רקע נתוני פתיחה בעייתיים: ב-2005 היו בישראל 57.8 אלף אקדמאים ערבים - שהם 8.7% מהאוכלוסייה הערבית בגילאי עבודה (18-65), לעומת 20% בקרב היהודים; 77% מהאקדמאים הערבים (44.5 אלף) היו מועסקים, אך רק מחציתם בעבודות התואמות את הכשרתם; 3.6% מהם היו מובטלים ו-19.8% לא נכללו בכוח העבודה. לשם השוואה, באוכלוסייה היהודית 83.4% מהאקדמאים עבדו, 3.6% היו מובטלים ו-12.9% לא נכללו בכוח העבודה.



24% מהאקדמאים הערבים התייאשו ממציאת עבודה ההולמת את כישוריהם, לעומת 3% מהיהודים. בנוסף, שכרו של אקדמאי ערבי היה (ונותר) נמוך בכ-35% מזה של אקדמאי יהודי.



מדי שנה מסיימים 11 אלף ערבים לימודים אקדמיים, אך רק 20% מהם במקצועות המתאימים לשוק העבודה. ועדיין, יותר מ-2,000 בוגרים מעוניינים להשתלב כל שנה בשוק העבודה הישראלי.



"כיום יש לנו צוות של עשרה עובדים הפועלים בשלושה כיוונים עיקריים", אומרת מנכ"לית קו משווה, עירית תמיר. "הפעילות הראשונה היא השמה פרטנית של עובדים בחברות, והשנייה היא העצמת המועמדים הערבים באמצעות הכשרות מקצועיות, שמטרתן התאמת הכישורים שלהם לדרישות המעסיקים. "הפעילות השלישית היא פנייה לעסקים, כדי להחדיר אצלם את ההכרה בחשיבות הדייוורסיטי, התפישה הרב-תרבותית. אנחו גם בודקים אם הם יודעים לנהל מבחני קבלה מותאמים לעובדים המגיעים מתרבויות שונות ומדריכים אותם כיצד להתקדם לשם".







הנבחן שנכשל נהפך למצטיין



העמותה פועלת כשנתיים, ועד כה ביצעה 170 השמות של אקדמאים ערבים בתפקידים ההולמים את הכשרתם בחברות יהודיות. עם זאת, האקדמאים שמצאו עבודה הולמת הם שיעור קטן מתוך ה-3,000 שהעמותה סייעה להם לשלוח קורות חיים למעסיקים. לראיונות זומנו רק 500 מועמדים.



במאגר המועמדים של קו משווה רשומים כיום כ-5,000 אקדמאים ערבים. מהם, 3,500 זכו להפנייה אחת לפחות למעסיק יהודי. את ההכשרה המקצועית שמציעה העמותה סיימו 150 אקדמאים. במאגרי העמותה רשומים כ-300 עסקים הנחשבים "לקוחות", כאלה שקלטו עובדים ערבים וכאלה שנמצאים בתהליך של הפנמת הגיוס הרב-תרבותי.



"ישנן התחלות טובות, אם כי כל החברות צריכות לעבור עדיין דרך ארוכה", אומרת תמיר. לדבריה, אינדיגו hp, מטריקס, ibm, אינטל, בנק הפועלים, טבע ושטראוס הן החברות המתקדמות ביותר בשינוי התפישה, והחלו לחשוב במונחי תעסוקה רב-תרבותית. חברות אחרות שנמצאות בדרך הנכונה הן סאפ, ברייטמן אלמגור דלויט, קסלמן קסלמן, כתר פלסטיק וצ'ק פוינט.



"רוב המנהלים הבכירים חיים בהכחשה ומצהירים כי 'אצלי הכל בסדר ואין אפליה'", אומרת תמיר. "אחרים טוענים ש'אין אקדמאים טובים במקצועות שאנחנו מחפשים', ובגרסה אחרת אנחנו שומעים ש'לא נתפשר על איכות'. אבל זו סטיגמה לחשוב שאם אני לוקח מועמד ערבי אני מתפשר על איכות. זה לא נכון".



תמיר מודה כי קיימים חסמים אמיתיים להעסקת אקדמאים ערבים, כמו מרחק גיאוגרפי וחולשה בשפה האנגלית - שהיא שפה רביעית במגזר הערבי, אחרי ערבית מדוברת, ערבית ספרותית ועברית. חסם נוסף הוא היעדר ותק הדרוש לתפקיד בכיר, מכיוון שנוצר מעגל קסמים: השוק הערבי פועל כשוק סגור, והאקדמאים אינם נחשפים לעיסוקים שהם אבני דרך למשרה הבכירה.



"באופן מסורתי, כמיעוט חסום הם הולכים ללמוד מה שנדמה להם שיקבלו בו אחר כך תעסוקה - וזה בעיקר רפואה ומשפטים", מספרת תמיר. "זה מביא אותם למסלול עצמאי שהוא מעגל סגור: הם פותחים משרד קטן, אין להם פרנסה ואחר כך העצמאות שלהם לא מתאימה למעסיקים שרוצים עבודת צוות. ככל שהם ירגישו פתיחת בשוק, כך הם ילמדו יותר מקצועות מבוקשים".



אחד המחסומים הגדולים שניצבים בפני אקדמאים ערבים המחפשים עבודה הוא מבחני הקבלה, שרובם קוגניטיביים ומבוססים על שפה ותרבות. גם הראיון מבוסס על שיווק עצמי של המועמד - דבר העומד בסתירה לתרבות הערבית, שאינה אינדיבידואליסטית, אלא יותר שיתופית. "במבדקים ובראיונות שאינם משקללים הבדלי תרבות, האקדמאים הערבים פשוט נופלים, וזה לא מוצדק", טוענת תמיר.



כדוגמה מביאה תמיר את סיפורו של א', בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן שהיה מועמד למשרת עורך דין באחד הבנקים. במבדקי המיון הרגילים קיבל א' ציון נכשל, ולאחר שיחה עם מנהלת משאבי האנוש בבנק הוסכם לשלוח אותו למכון אחר. המבדקים במכון השני נמשכו יום שלם והתבססו על ניתוח כישורים - וא' קיבל בהם ציון מצטיין. מאז הוא עובד בבנק, לשביעות רצונם של כולם.



וישנה גם תקרת זכוכית פנימית. גם כשעובד ערבי מתקבל לעבודה בהיי-טק הוא מופלה לרעה מבחינת שכר ותנאים. י' היה מהנדס היי-טק שנקלט בעבודה, אך גילה שהוא מקבל שכר הנמוך בכמחצית מזה של עמיתיו - ובניגוד אליהם גם אינו נהנה מרכב צמוד. נסיונותיו לשדרג את תנאיו נתקלו בקיר אטום. הוא החליט להתפטר ולעבור לחברה אחרת. לאחר שהגיע אתה להבנות על תנאי העסקתו, הודיע למעסיקיו על התפטרותו. זה היה האות לתחילת המלחמה עליו, מכיוון שהיה עובד מצטיין. בסוף המלחמה הוא נשאר בחברה בה עבד תחילה, אך עם רכב צמוד ושכר גבוה בהרבה.



לפני שנה וחצי עשה דב לאוטמן מעשה: הוא שיגר קורות חיים של 14 בוגרים מאותן פקולטות לחברות תעשייה ושירותים באזור המרכז. רק שבעה בוגרים קיבלו תשובות. המשותף לכולם: הם היו יהודים. הפניות שהגיעו מבוגרים ערבים בעלי אותה השכלה נותרו ללא מענה.



"באיזה מקום יש למנהלי משאבי אנוש וחברות דעה קדומה, שלפיה אקדמאי ערבי פחות טוב מאקדמאי יהודי", אמר באחרונה לאוטמן. "הם גם חושבים שאולי העובדים היהודים לא יקבלו את הערבי לצוות, ומה הם בכלל צריכים את הצרות האלה. זה די דומה לנכים. יש נכים שיכולים למלא תפקידים עם יותר מוטיבציה, אבל מנהלי כוח אדם חושבים 'למה לי להסתבך אתם בעבודה?'".



לאוטמן מכהן כיו"ר עמותת "קו משווה", שהוקמה לפני שנתיים במטרה לשלב אקדמאים ערבים בחברות בבעלות יהודים. באחרונה מונה לעמוד בראש ארבע ועדות שהקים ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר מטרתן קידום שילוב הערבים במשק. המאמץ הממשלתי נובע, בין השאר, מכך שאחת הדרישות של ארגון המדינות המפותחות (oecd) לצירוף ישראל לשורותיו היא צמצום הפער החברתי-כלכלי בין היהודים לערבים.



"יחד עם מנכ"לית העמותה, אירית תמיר, אנחנו עובדים עם יותר מ-2,000 מנהלי משאבי אנוש, מהבנקים להיי-טק, כדי לשכנע אותם, לתת להם ידע ולהסביר שהם מפסידים מזה שאינם קולטים את הערבים, שיכולים להיות כוח אדם מעולה עבורם", אמר לאוטמן.



"יש אפליה וצריך לעקור אותה ממקומות העבודה - למעט בתי חולים, שם המצב טוב - ומהאוניברסיטאות", הוסיף לאוטמן. לדבריו, בגלל פער בהבנת השפה, מועמד ערבי לאוניברסיטה יקבל ציון נמוך מהיהודי במבחן פסיכומטרי המנוסח בעברית - וזאת עוד לפני שכישוריו הועמדו למבחן.



לאוטמן אמר כי האור בקצה המנהרה כבר נראה, אך הוא אינו מספק. "שיכנעתי את המרכז הישראלי לניהול (המי"ל) לפתוח שלוחה במגזר הערבי", הוא סיפר. "מכון היצוא מתגייס לקדם את היצוא במגזר. צריך עוד לחזק את החינוך ואת התשתיות, שיאפשרו לנשים לעבוד קרוב לכפרן.



לאוטמן היה מהראשונים במשק ששילבו ערבים ודרוזים בכל דרגות הניהול - ולא רק כעובדי מתפרות - במפעלי דלתא טקסטיל שהקים. ב-1969, כשפתח מפעל בדלית אל כרמל, מינה לסגנו את עימאד תלחמי. כיום, הוא מספר, עומד תלחמי בראש חברת בבקום סנטרס שהקים, שמפעילה מרכזי שירות (קול סנטרס) באזור הצפון.