ענף ההיי טק - מקור של אי שוויון

על אף צמיחתה המואצת של תעשיית ההיי-טק הישראלית מאז מחצית שנות ה-90 ועל אף מספר האקדמאים הרב במגזר הערבי, לרבות בתחומי המדע, נמנע עד לאחרונה שילובו של המגזר בענף.

ב-20 השנים האחרונות גדל והלך משקלן של תעשיות ההיי-טק במשק, עד שנהפכו למקור העושר הגדול ביותר בישראל. תודות להיי-טק נהפכה ישראל לאחת מהמדינות המפותחות בעולם, ולמעשה לאחת המעבדות החשובות בעולם בתחומי הטכנולוגיה השונים. יתר על כן, כ-80% מהיצוא התעשייתי הישראלי מקורו בתעשיות ההיי-טק ומרבית ההשקעות הזרות יעדן אל תעשיות אלה.

עם זאת, לצד הצמיחה המואצת של הענף, נהפך ההיי-טק הישראלי, שלא בטובתו, גם לאחד ממקורות האי-שוויון הגדולים, בפרט בכל הנוגע למגזרים הערבי והחרדי. על אף ששני המגזרים מהווים יותר מ-30% מהאוכלוסייה בישראל, אין הם שותפים כמעט לחלוטין בפוטנציאל הצמיחה העשיר של תעשיות ההיי-טק. יתר על כן, שני המגזרים כמעט שאינם משתתפים גם בכוח העבודה הפוטנציאלי להיי-טק, ומטבע הדברים גם אינם מייצרים מיזמי סטארט-אפ שייהפכו להון שיושקע חזרה בתעשיות.

אשר למגזר הערבי, הרי זה נותר עד לא מכבר מיותם ומוזנח הן על ידי הממשלה, הן על ידי התעשיות והן על ידי בני המגזר עצמם. מספר הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות מקצועות היי-טק ישירים הוא זניח. ניכר כי על אף העניין הגובר בתחומי ההיי-טק, נרתעים צעירים ערבים המבקשים ללמוד באוניברסיטה מלבחור בלימודים טכנולוגיים מחשש כי לא ימצאו עבודה.

ברקע לחשש עומד, כפי הנראה, מקורן הביטחוני של תעשיות ההיי-טק הישראליות הוותיקות, שמנע בעבר את שילובם של אקדמאים ערבים. זאת, על אף שההתפתחויות במשק הפכו כבר מזה שנים את מרבית תעשיות ההיי-טק לתעשיות אזרחיות, ללא כל מניעה לשילובם המוצלח של סטודנטים ערבים. בד בבד, המספר המצומצם של עובדים ערביים בתעשיות, כמה מאות בלבד מתוך כ-200 אלף עובדים ישראלים, מקשה אף הוא על משיכת סטודנטים ערביים נוספים ומנציח את אי השתלבותו כמכלול של המגזר הערבי כולו. זאת, מאחר שהתעשיות מרבות לעשות שימוש במדיניות גיוס של "חבר מביא חבר".

גם תוכנית ההסבה המוצלחת שיזם במחצית השנייה של שנות ה-90 איגוד תעשיות ההיי-טק והאלקטרוניקה בשיתוף משרד התמ"ת (שהכשירה יותר מ-20 אלף עובדים להיי-טק) לא קלטה כמעט איש מהמגזר הערבי. ייתכן שברקע לכך עמדו שני מניעים: ראשית, התוכנית היתה ארצית ולא הותאמה באופן ייעודי לצורכי המגזר הערבי. שנית, ייתכן כי לציבור הערבי היתה רתיעה מהשתתפות בתוכנית ממשלתית. למעשה, עד לאחרונה לא היתה תוכנית הסבה כלשהי להיי-טק המיועדת למגזר הערבי.

המספר הזניח של בעלי תארים אקדמיים במקצועות טכנולוגיים במגזר הערבי והמספר האפסי של עובדים בפועל בתעשיות ההיי-טק הישראליות מנעו אפוא את צמיחתם של מיזמים טכנולוגיים חדשים בבעלות ערבית או בבעלות ערבית-יהודית משותפת. כך נוצר מעגל קסמים שלילי שבו היעדר בוגרים הביא להיעדר עובדים בעלי ניסיון ומכאן לאי צמיחת מיזמים חדשים, ובוודאי לאי התבססותן של תעשיות היי-טק ערביות. אלה אינם תורמים למשיכת סטודנטים ללימודי טכנולוגיה, וחוזר חלילה.

זאת ועוד, בעוד שהתעשיות המסורתיות בישראל מצטמצמות והולכות באופן יחסי, ממשיכים כל האקדמאים הערבים לפנות אליהן, או לתעשיית הבנייה החסומה בחלקה עבורם מטעמים סטטוטוריים שונים. כך ממשיך שיעור האבטלה בקרב האקדמאים הערבים להרקיע שחקים. כל עוד לא ישכילו צעירים ערבים אקדמאים ותעשיית ההיי-טק לשלב ידיים, ימשיכו יותר ויותר דורשי עבודה להיאבק על פחות ופחות משרות, ואילו התעשייה הישראלית תוסיף לחפש אחר אלפי העובדים החסרים לה במקומות רחוקים מעבר לים.

בה בעת, על אף הגידול הניכר במספר הבוגרים הישראלים של מקצועות ההיי-טק, עלה והלך השכר הממוצע בתעשיות. שילובם של בוגרים ערבים, שפוטנציאל הגיוס לעבודה בקרבם מוערך בכמה אלפי עובדים חדשים מדי שנה, יסייע לבלום מגמה רב-שנתית מסוכנת זו להיי-טק הישראלי, הגורמת לחברות ישראליות רבות להעביר עבודות בהיקף גדל והולך למדינות מתפתחות. כך, בעוד שהמשק מעודד את הפעילות במדינות מתפתחות - הוא מזניח את החלק מתפתח במדינתו הוא.

על רקע זה נולדו בשנתיים האחרונות כמה יוזמות עסקיות והתנדבותיות, ובאחרונה אף ממשלתית, המנסות להתמודד עם הבעיה משני קצותיה: מחד, פעילות חינוכית והסברתית המדרבנת צעירים ערבים ללמוד את מקצועות ההיי-טק; ומאידך, רתימתן של חברות ההיי-טק להגביר את מאמציהן לשלב עובדים ערבים. עם זאת, לאחר שנתיים של עבודה ניתן לומר כי המאמצים רבים, הנכונות בתעשייה מרשימה, אך התוצאות, למרבה הצער, עדיין חלקיות.

למשל, בנוגע למיזם התנדבותי שבו אני עצמי הייתי מעורב להקמת מרכז טכנולוגי בנצרת, הצלחנו לרתום עשרות אקדמאים ערבים להסבה. יתר על כן, רתמנו כתריסר מחברות ההיי-טק הגדולות בישראל ואף נשיא המדינה נרתם לכך באופן אישי. עם זאת, לא הצלחנו לרתום מאות אקדמאים, אלא עשרות בלבד, וכך גם לא הצלחנו לרתום אותם לתוכנית הסבה מלאה לרמת מהנדס, אלא לרמה נמוכה יותר, בדומה להסבה שנערכת במגזר החרדי. האם זו הצלחה או לא? ללא ספק הדרך עוד ארוכה.

הכותב הוא ראש תוכנית MBA בקריה האקדמית אונו ומיוזמי הקמת מרכז טכנולוגי ערבי-ישראלי בנצרת.