לתקן את עוולות ועדת בכר

עמלת ההפצה שגובים הבנקים ממנהלי קרנות הנאמנות צפויה להתבטל - כך קראנו אתמול ב-TheMarker. לפי הידיעה, מדובר ביוזמה משותפת של רשות ניירות ערך, בנק ישראל ואגף שוק ההון באוצר.

זו יוזמה ברוכה שתתקן את העוול שגרמה ועדת בכר, כשקבעה שקרנות הנאמנות ישלמו לבנקים עמלות הפצה שנתיות (לא חד-פעמיות) שינועו בין 0.25% לקרנות שקליות ל-0.8% לקרנות מנייתיות.

בתחילת הדרך התנגד יוסי בכר לעמלת הפצה שנתית כלשהי. הוא וחברי הוועדה אמרו שאין זה נכון לקבוע עמלה שנתית כזו, אלא שהבנק צריך לגבות דמי ייעוץ מכל לקוח שייכנס ויבקש ייעוץ. כמו כל שירות. אבל הבנקים לחצו והצליחו לכופף את הוועדה. כך שהיום הם מקבלים מאות מיליונים מקרנות הנאמנות כ"עמלות הפצה", מה שבא כמובן על חשבון העלאת דמי הניהול שגובות הקרנות מהציבור - כי כידוע אין ארוחות חינם.

לכן ראוי לחזור לרעיון המקורי, שהלקוח יישלם דמי ייעוץ, בכל עת שיבקש ייעוץ. זה יהיה בהכרח הרבה יותר נמוך מעמלת ההפצה, ולכן סך הכל נשלם פחות דמי ניהול.

ראוי באותה הזדמנות לבטל את דמי ההפצה שגובים הבנקים לחיסכון לטווח ארוך. הם גובים 0.25% מהיתרה השנתית של לקוח שמקבל ייעוץ בקשר לקופות גמל, קרנות פנסיה או ביטוח מנהלים. גם כאן התשלום הוא שנתי, לא חד פעמי. גם כאן זה גורם להעלאת דמי הניהול שאנו משלמים לבתי ההשקעות ולחברות הביטוח שמנהלים עבורנו את החסכונות.

אבל הצעה לחוד ומציאות לחוד. הבנקים הם עדיין חזקים ולא ברור אם האוצר, בנק ישראל ורשות ניירות ערך יצליחו לעמוד מול הלוביסטים ומנכ"לי הבנקים שיציפו את הכנסת בקריאות רמות: הצילו, שודדים לנו את כבשת הרש.

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, יודע איך להתחבב על שר האוצר. לכן הודיע אתמול שהוא תומך באופן מלא בתקציב דו-שנתי ל-2011-2012 וגם תומך בהגדלת ההוצאות בתקציב מ-1.7% ל-2.6%.

אבל ברוש לא מסוגל להתאפק, לכן הוסיף ואמר שתכנון התקציב הדו-שנתי חייב להיעשות בהידברות ובשותפות איתו ועם עופר עיני. כלומר לא שטייניץ, לא נתניהו, וגם לא הממשלה יקבעו את מבנה התקציב וחוק ההסדרים, אלא צמד האינטרסנטים שימשיכו ליהנות מזכות וטו על כל מהלך מקרו-כלכלי. כך נמשיך לסבול מביטול רפורמות ומהפסקת תהליך ההפרטה.

אבל יובל שטייניץ מוקסם כל כך מרעיון התקציב הדו-שנתי, עד שהוא מוכן לקבל כל דבר חנופה, בלי להתייחס כלל לביקורת. לתקציב דו-שנתי יש גם חסרונות גדולים. הוא לא דמוקרטי, כי הוא מנטרל את הכנסת לשנה תמימה. הוא לא מאפשר תגובה בזמן אמת לשינויים שמתרחשים במשק; משבר לא צפוי, צמיחה פתאומית, או מבצע צבאי. עובדה שאין אף חברה פרטית או מדינה בעולם שמעיזה לקבוע תקציב לשנתיים. כי כולם מבינים שבעולם הדינמי שבו אנו חיים, צריכים להיות כמה שיותר מחוברים למציאות המשתנה. תקציב דו-שנתי שייקבע בפועל באגף התקציבים באמצע 2010, יכלול גם את 2012 - וזה מרוחק מדי ומסוכן מדי. לא ברור היום אם העולם הולך לקראת צמיחה או משבר נוסף - אז איך אפשר לתכנן תקציב לשנתיים?

אבל שטייניץ מגייס לטובת התקציב הדו-שנתי את כל מי שמוכן להביע תמיכה. באחרונה הוא טען שגם מזכ"ל OECD תומך בתקציב דו-שנתי. אבל מדוע השתמש שר האוצר בשמו של אנחל גורייה, כשלרשותו עמד דו"ח ארוך ומקיף שהכין OECD על כלכלת ישראל?

ניסיתי לפתור את התעלומה. ניגשתי לדו"ח הארוך (151 עמודים) ושם, בעמוד 58, נכתבה הערה מודגשת בתיבה צבועה תכלת, על התקציב הדו-שנתי. נכתב שם שב-2009, כשלא היה למדינה תקציב מאושר עקב מערכת הבחירות, היה הגיוני להעביר תקציב דו-שנתי באופן חד-פעמי. אבל תקציב דו-שנתי שיוגש באופן קבוע, יגרום לכך שממשלה שתכהן ארבע שנים תעביר שני תקציבים בלבד, וזו מגבלה על האפשרות לבצע רפורמות. לכן "מעבר קבוע לתקציב דו-שנתי כנראה לא יעבוד טוב" - כלומר המלצה שלילית.

שטייניץ ראה את הטיוטה לדו"ח. הוא ניסה להעביר את רוע הגזירה, אך למרות מאמציו השאירו כלכלני OECD את המלצתם נגד התקציב הדו-שנתי. אז במקום לצטט את הדו"ח, הוא עבר לדבר על גורייה - שהוא אדם בעל נימוסים, שלא רצה להביך את שטייניץ בפומבי.

שטייניץ מרוצה. שיעור האבטלה ירד ל-7.4% ברבעון הרביעי של 2009, וזו לדעתו עדות מוחצת למדיניות הכלכלית הנכונה שהוא מוביל.

ירידה באבטלה היא לרוב בשורה טובה, אך בדיקת הנתונים מגלה שכל תוספת התעסוקה היא בשירותים הציבוריים, כשבמגזר העסקי יש דווקא ירידה במספר המועסקים.

כלומר, הממשלה, הרשויות המקומיות ושאר הגופים הציבוריים, מגייסים עובדים, כי התקציב גדל והכסף הציבורי נשפך כמים. אבל המגזר העסקי מתכווץ.

כלומר, זו לא ידיעה משמחת - זו ידיעה רעה שמלמדת על הכיוון החדש והמסוכן של מדיניות האוצר: יותר למגזר הציבורי, פחות למגזר העסקי.

כבר שלושה ימים שהתקשורת חוגגת את פסטיבל צ'יקו תמיר. "הוא פגוע", אומרים מקורביו. "הרמטכ"ל לא איפשר לו לפרוש בכבוד", טוענים חבריו. "הפיקוד מתרוקן מקצינים מצטיינים", מקוננים ידידיו. "מה הוא יעשה בלי צה"ל"?, מבכים פקודיו.

אבל על מה כל הרעש והקינה? הרי צ'יקו תמיר יקבל פנסיה גבוהה במיוחד בתור תת-אלוף. הוא אדם צעיר שייצא עכשיו לקריירה שנייה. הוא קיבל משכורת במשך תקופה ארוכה, כשבפועל טיפל רק בענייני משפטו.

עשרות אלפי אנשים מפוטרים מדי שנה, ועוד עשרות אלפים מחליפים עבודה מיוזמתם. אז עכשיו יש עוד אחד, צ'יקו תמיר. זה הכל. שום משבר ושום קינה.