תיק דני דנקנר - מלשכת היו"ר לחדר החקירות

אריסון צריכה לשלוח פרחים לפישר

מעטים ציפו כי ההתכתשות המתוקשרת בין בעלת השליטה בבנק הפועלים לבין נגיד בנק ישראל תסתיים בחשד ממשי לפלילים. עומר רבין תוהה מה זה אומר עלינו ועל הידיים שמחזיקות את הכסף שלנו?

עומר רבין
03/03/2010

הידיעה בדבר חקירתו תחת אזהרה של יו"ר הפועלים המודח דנקנר התקבלה בתדהמה אצל רבים: מבכירים בשוק ההון, דרך לקוחות הבנק הגדול במדינה ועד חבריו של דנקנר עצמו, מעטים ציפו כי ההתכתשות המתוקשרת כל כך בין בעלת השליטה אריסון לנגיד סטנלי פישר, התכתשות שעל אף המבטא האמריקאי והחיוכים ההדדיים הייתה קשה ומרה, תסתיים בחשד ממשי לפלילים. רבים, אך לא נגיד בנק ישראל פישר. הוא והמפקח על הבנקים רוני חזקיהו אחזו ככל הנראה במידע מוצק על מעשיו של דנקנר והחשדות נגדו במשך חודשים רבים והתייצבו בגאון נגדו ונגד שוחרי טובתו כשהם מציבים את עצמם, ובצדק, כמייצגים הנאמנים של ציבור החוסכים והצרכנים בישראל.

דנקנר כמובן זכאי עד שיוכח אחרת ומוקדם עדיין לצאת בהאשמות כנגד אדם בעל כישורי ניהול ויכולות כשלו בטרם התבהרו הנסיבות – ובכל זאת, קשה שלא להיות מודאג: קשה שלא לתהות כיצד במשך 4 שנים עמד בראש דירקטוריון הבנק הגדול בישראל, זה המחזיק בכסף של רבים כל כך מאיתנו, אדם שהמשטרה רואה כיום צורך לזמנו לחקירה תחת אזהרה בחשד לעבירות המוגדרות "עבירות פליליות בתחום טוהר המידות". מדאיג לא פחות לנסות ולהבין מה גרם לבעלת השליטה בבנק ולחברי הדירקטוריון האחרים בו לגונן בגופם על דנקנר, לצאת להצהרות בתקשורת בוקר וערב כנגד בנק ישראל ולהתעקש על הישארותו בתפקידו.

המאבק על הכסף של כולנו

גם אחרי פגישות בין אריסון לבין דנקנר וחזקיהו, פגישות בהן בוודאי לכל הפחות נרמז לאריסון כי בידי הפיקוח על הבנקים סיבות מוצקות לדרוש את הדחתו של אחד מבכירי המערכת הבנקאית בישראל כבל עם ועלם, זו סירבה ואף הגדילה לצאת ולהכריז מול המצלמות כי לא הוצגו בפניה עדויות מספיקות כדי להצדיק התערבות בוטה כל כך של הרגולטור בבנק שלה. על אף חזקת זכאותו של דנקנר ועל אף שסביר להניח כי אריסון לא הייתה מודעת לחומרת הסעיפים בהם נחשד יו"ר הדירקטוריון שלה – הרי שעדיין הפרשה הזו מציגה תמונת מצב עגומה ומדאיגה באשר לסטנדרטים בשוק ההון שלנו ובמערכת הבנקאית.

כולנו צריכים להודות היום לפישר, על שלא פחד להסיר את הכפפות ולדרוש את הדחתו של דנקנר. על שגם כשהופתע מעוצמת ההתנגדות והתגובות – לא פחד להתייצב מול המצלמות ולחזור על דרישתו באסרטיביות הנדרשת כל כך. על שלמול התעקשות הדירקטוריון ב"פועלים", לקח על עצמו את משימת השמירה על יציבות הבנק ודימויו – תפקיד ששמור לדנקנר ואריסון עצמם לכל הפחות במהות, ולא פחד מחיצי הביקורת ומהצהרות התקשורת. כולנו צריכים להודות לו, אבל שרי אריסון צריכה להודות לו יותר מכולנו: על שלקח על עצמו להיות שומר הסף של הבנק שלה ושל הכסף שלנו ועל כך שהודות לו, גם היום יכולים לקוחות בנק הפועלים לדעת שהכסף שלהם בטוח מספיק, כי יש מי שפוקח עין גם על המנהלים הבכירים שמחזיקים בו עבורנו. על כך שגם כאשר הוא נתון למתקפה משולבת של פקידי האוצר מחד ובעלי ההון מאידך – הוא מוסיף לבצע את התפקיד המוטל עליו במחוייבות ובמסירות ולדחות עוד ועוד הצעות נחשבות יותר, מכניסות יותר ואהודות יותר במשרדים מפוארים מעבר לים.

ביום בו איש שבידיו הופקד משך שנים ארוכות הכסף של כולנו הופך לחשוד - הבשורה הטובה מבחינתו של שוק ההון הישראלי, היא שאת המושכות הכלכליות של המשק אוחז נגיד בעל שיעור קומה, יכולת ניווט מרשימה, אומץ ציבורי וסטנדרטים שלא נפוצים במקומותינו – נגיד שראוי וחשוב שימשיך לכהונה שניה בראשות הבנק המרכזי שלנו. הבשורה הטובה מבחינתו של דנקנר, היא שבמסדרונות היחידה הארצית לחקירות הונאה הוא ימצא מן הסתם עמיתים רבים ומוכרים לו היטב ממועדון ההון והשלטון שפוקדים גם הם את חדרי החקירות שם לאחרונה – השאלה היא רק מה זה אומר עלינו ועל הידיים שמחזיקות את הכסף של כולנו?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully