היורו חוזר אל העתיד

>> באחרונה אנו עדים למשבר במערכת המטבע האירופית. זו הפעם הראשונה מאז הקמתו שהאיחוד האירופי עומד בפני מבחן של ממש.

בפני הבנק המרכזי האירופי והמדינות הגדולות - גרמניה וצרפת - עומדות שתי אפשרויות. האחת, לפעול בהתאם לכללים הנוקשים של האיחוד ולכופף את ידיה של יוון בדרישה לרפורמות פנימיות. מהלך כזה יסמן למדינות אחרות כי האיחוד אינו הולך להציל מדינות שניהלו את ענייניהן בצורה רשלנית. השנייה, להגמיש את חוקי האיחוד ולאפשר מרחב גדול יותר של שיקול דעת באכיפתם.



רבים נוהגים להשוות את תקופת הגלובליזציה העכשווית לעידן "בסיס הזהב", שמכונה לעתים הגלובליזציה הראשונה. במסגרת בסיס הזהב, המדינות התעשייתיות, בהנהגת בריטניה, גרמניה וצרפת, הצמידו את המטבעות המקומיים לזהב והפכו אותו לאמצעי תשלום בינלאומי.



מי שמילא תפקיד מרכזי בשמירה על יציבות בסיס הזהב היו הבנקים המרכזיים, ששיתוף הפעולה ביניהם היה הדבק שסיפק למבנה את יציבותו. תהליך דומה מתרחש גם בשמירה על יציבות האיחוד האירופי. אנשי המקצוע של הבנק המרכזי האירופי מציגים את הקו הנוקשה ביותר מול ממשלת יוון. כפי שהתבטא יורגן שטרק, חבר מועצת המנהלים של הבנק המרכזי האירופי, בשבועון "דר שפיגל", יש צורך "ביותר אוטומטיזם" במימוש של תוכנית הייצוב ביוון.



מאז נחתם הסכם מאסטריכט ב-93', הכלכלה העולמית לא עברה זעזועים קשים מדי. קל היה לשמר, בתנאים אלו, את ה"אוטומטיזם" - אוטומטיזם כדוגמת בסיס הזהב - שעליו מדברים בבנק המרכזי האירופי. המשבר העולמי שינה את המצב, והלחצים המופעלים על המערכת ה"אוטומטית" לכאורה גוברים. לחצים אלה נובעים מההשלכות החלוקתיות של האיחוד. האיחוד מונע מן המדינות החלשות לבצע פיחותים ולהפעיל מדיניות אנטי-מחזורית מקומית. הפערים בין המדינות החזקות לחלשות גדלים. מצבה של יוון אמנם קשה במיוחד, אך מצבה הוא סימפטום למגמה כללית.



כיצד יתמודדו עם מצב זה ראשי האיחוד? שמירת יציבותו של המבנה תדרוש הרחבה של שיקול הדעת הפוליטי על פני פעולה לפי כללים אוטומטיים וקבועים מראש. ממערכת הפועלת לפי המודל של בסיס הזהב, המערכת תיאלץ להתאים עצמה לפעילות הדומה יותר למודל של ברטון וודס. הסדר ברטון וודס הניח את היסודות למשטר המוניטרי שהתקיים לאחר מלחמת העולם השנייה ועד ראשית שנות ה-70 ובמסגרתו הוקמו קרן המטבע העולמית והבנק העולמי. מודל זה סיפק, בתוך המסגרת של כללים אחידים לכל המדינות, גמישות יחסית למדינות הקטנות לנהל מדיניות פיסקלית בהתאם לצרכים המקומיים. על אף מה שתואר כ"סתירות פנימיות", הסדר זה אפשר למדינות מתועשות ומתפתחות לדור בכפיפה אחת ולאפשר צמיחה לתקופה ארוכה למדי.



האלטרנטיבה של אכיפת רפורמות על מדינות אירופיות - בדומה לרפורמות שאכפו הארגונים הפיננסיים העולמיים בשנות ה-80 וה-90 - תוביל למתחים בין המדינות האירופיות ולחוסר יציבות פוליטיות בתוך המדינות החלשות, דבר שיעיב על יציבות האיחוד כולו.



הכותב הוא עמית פוסט-דוקטורט במכון פלנק להיסטוריה של המדע בברלין